שידוכים וגילוי מידע על רקע מחלת הסוכרת

הרב יעקב נירנברג

מעבר להיכרות האישית, כרוך תהליך השידוכים גם בבירורים אודות מידע רלוונטי, בין השאר, הבנת המצב והרקע הרפואי של בן/בת הזוג הפוטנציאלים.

מי שמוצע לו שידוך, כאשר המוצע הינו חולה סוכרת או שבמשפחתו של המוצע ישנו חולה או חולים במחלה זו, מתמודד עם מבוכה ושאלות בנוגע למצבם של חולי סוכרת, הן בהיבט היומיומי והן בהיבט התורשתי והגנטי, וכן בדבר השלכות המחלה על איכות חייהם של הסובבים אותם. חוסר ידע מספק אודות המחלה והשלכותיה עלול להוביל אותו לקבל החלטות שגויות המבוססות על חששות ופחדים במקום על מידע אמין.

מהצד השני, המתמודד עם סוכרת מתלבט בשאלת הגילוי: את מי יש לשתף במידע אודות מחלתו ובאיזה שלב של תהליך השידוך. גם הסובבים את החולה, קרובי משפחה ידידים ומכרים, שיודעים על קיומה של המחלה ונשאלים אודות המוצע או המוצעת, נקלעים לדילמה: האם מותר להם לגלות את דבר המחלה. במקרה שהם אינם משוכנעים כי בני משפחת החולה סיפרו על דבר המחלה לצד השני, הם מתלבטים האם עליהם ליזום שיחה ולעדכן את הצד השני. האם אין בכך פגיעה אסורה בחולה.

במאמר שלפנינו נעסוק בשאלות כאובות אלו ונפרט את המידע וההלכה לגביהם.

 

החיים בצל סוכרת

החיים לצד מחלת הסוכרת, הן עבור החולה והן עבור בן/בת הזוג, יכולים לנוע בין חיים שגרתים המנוהלים היטב לבין התמודדות קשה ומתמשכת.

כאשר אדם עם סוכרת מקפיד על אורח חיים בריא, ניטור קפדני של רמות הסוכר והנחיות רפואיות, הוא יכול לנהל חיים פעילים ומלאים. אמנם גם במצב כזה, בן או בת הזוג יכולים וצריכים למלאות תפקיד בתמיכה, עידוד לאורח חיים בריא וסיוע במצבי חירום רפואיים, אך השפעת הסוכרת על חיי היום יום היא מינימלית. לעומת זאת, כאשר הסוכרת אינה מאוזנת והאדם מזניח את בריאותו, עלולים שני בני הזוג להתמודד עם קשיים ואתגרים לאורך השנים. סיבוכים אפשריים של סוכרת לא מאוזנת עלולים להשפיע על איכות החיים ואף לקצר את תוחלת החיים, מה שעלול להשפיע על בן/בת הזוג ועל המשפחה כולה. במצב של סוכרת שאינה מאוזנת, הבריא מבין בני הזוג עשוי להידרש לקחת משימות המוטלות בדרך כלל על החולה, ועלול לחוות שחיקה מתמשכת, תחושות של דאגה וחוסר אונים.

שני סוגי הסוכרת הנפוצים הינם סוכרת מסוג 1 וסוכרת מסוג 2. לרוב, חולי סוכרת בגיל הממוצע לשידוכים מאובחנים עם סוכרת סוג 1, המכונה גם 'סוכרת נעורים'. עם זאת, גם אנשים עם סוכרת סוג 2 עשויים לחפש שידוך בשלב זה של חייהם[1]. כמו כן יכולה להיות לעומדים בגיל השידוכים, היסטוריה משפחתית של סוכרת סוג 2 אצל אנשים מבוגרים יותר, מה שעלול להביא לחששות בדבר השפעה גנטית ותורשתית.

 

סוכרת סוג 1

סוכרת סוג 1 היא מחלה בה מערכת החיסון תוקפת 'בטעות' את הלבלב, האחראי על ייצור האינסולין. אינסולין הוא הורמון חיוני שמאפשר לגוף לנצל את הסוכר מהמזון ולהפוך אותו לאנרגיה. בהיעדר אינסולין, רמות הסוכר בדם עולות בצורה מסוכנת (היפרגליקמיה), מה שעלול לגרום לסכנת חיים ולנזקים חמורים לאורך זמן. אנשים עם סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר פי 2-4 לפתח מחלות לב וכלי דם, כמו התקף לב או שבץ מוחי. הם נמצאים בסיכון מוגבר פי 25, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, ללקות בעיוורון עקב 'רטינופתיה סוכרתית', ולמעשה סוכרת היא הגורם המוביל לעיוורון בקרב מבוגרים בגיל העבודה. מחלת הסוכרת היא גם הסיבה השכיחה ביותר לאי ספיקת כליות סופנית, מה שמחייב דיאליזה או השתלת כליה.

כדי להתמודד עם המחלה, אנשים עם סוכרת סוג 1 זקוקים לקבל אינסולין חיצוני באופן קבוע. כיום, רוב חולי הסוכרת מחוברים למשאבת אינסולין המזליפה אוטומטית אינסולין בכמות קטנה לאורך כל היממה. אולם טיפול זה טומן בקרבו סיכון הפוך: מתן יתר של אינסולין עלול לגרום לירידה מסוכנת ברמות הסוכר בגוף (היפוגליקמיה)[2], שעלולה להוביל לאובדן הכרה ואף לסכנת חיים. לכן הטיפול באינסולין דורש איזון עדין. חולי הסוכרת צריכים לנטר את רמות הסוכר בדם שלהם מספר פעמים ביום כדי לוודא שהן בטווח הבריא. כיום, אצל רוב חולי הסוכרת מתבצע ניטור זה באמצעות חיישן המודד את ערכי הסוכר בדם מידי כמה דקות ומשדר למשאבה מידע בדבר כמות האינסולין הנצרכת, או לחילופין, מתריע על ירידת רמת הסוכר בדם כדי שבמקרי קיצון המחייבים את העלאת רמת הסוכר באופן מיידי, החולה יוכל לתקן את המצב על ידי אכילת פחמימות או סוכר. באמצעות מכשירים רפואיים אלו, אנשים עם סוכרת סוג 1 יכולים להיות מודעים תמיד לרמות הסוכר שלהם ומסוגלים לטפל במצבי חירום של היפוגליקמיה או היפרגליקמיה. בעקבות כך פחתו באופן ניכר המקרים של סכנת החיים הנגרמת מהמחלה. על ידי אורח חיים בריא, בדיקות מקדימות של העין וטיפולים מתאימים, יורד גם הסיכון לעיוורון בכ-90% וגם הסיכון למחלות דם לב או כליות פוחת מאד.

סוכרת סוג 1 היא מחלה כרונית, הדורשת מעקב וטיפול תמידיים, ונכון להיום לא ידוע על טיפול רפואי המסוגל לרפא כליל את המחלה. אך בזכות ההתקדמות בטיפול וניהול המחלה, חולי סוכרת יכולים כיום לנהל חיים ארוכים ובריאים. בעבר, תוחלת החיים של חולי סוכרת הייתה קצרה משמעותית לעומת זאת של האוכלוסייה הכללית, אך כיום, עם טיפול נכון הכולל הקפדה על תזונה מאוזנת ופעילות גופנית סדירה, הפער בתוחלת החיים הצטמצם משמעותית[3].

 

סוכרת סוג 2

סוכרת סוג 2, או "סוכרת" סתם, היא מחלה בה הלבלב אינו מייצר מספיק אינסולין או שהגוף אינו מסוגל לנצל כראוי את האינסולין, מה שגורם לרמות סוכר גבוהות בדם[4].

בשלבים הראשונים של סוכרת סוג 2, ניתן לנהל את המחלה באמצעות שינויים באורח החיים, כמו הקפדה על משקל תקין, תזונה מאוזנת ופעילות גופנית סדירה. שינויים אלה עוזרים לגוף להיות רגיש יותר לאינסולין, להשתמש בו בצורה יעילה וכך לשמור על רמות סוכר מאוזנות. עם זאת, במרבית המקרים, בשלבים מאוחרים יותר הלבלב עלול לייצר פחות אינסולין או שהגוף עלול לפתח עמידות גדולה יותר לאינסולין, ואז השינויים באורח החיים אינם מספיקים ויש צורך בטיפול תרופתי, ולעיתים אף בזריקות אינסולין.

חולי סוכרת מסוג 2 ששומרים על איזון טוב של רמות הסוכר בדם ומקפידים על פעילות גופנית, יכולים בדרך כלל לנהל חיים בריאים ופעילים בדומה לאוכלוסייה הכללית. לעומת זאת, חוסר איזון של הסוכרת עלול להוביל לסיבוכים חמורים. רמות סוכר גבוהות לאורך זמן, אפילו כאלו שאינן גבוהות מאד, עלולות לגרום לטרשת עורקים, מצב בו כלי הדם נסתמים ומתקשים להעביר דם לאיברים חיוניים, כולל הלב והמוח[5]. המצב בו כלי הדם נעשים צרים יותר והדם מתקשה לזרום, מעלה את הסיכון להתקפי לב ושבץ מוחי. שמירה על איזון הסוכרת קריטית למניעת סיבוכים אלו ומאפשרת איכות חיים טובה[6]. לכן אנשים עם סוכרת סוג 2 צריכים להיות מחויבים לניהול המחלה שלהם באמצעות אורח חיים בריא וטיפול מתאים.

 

סוכרת ופוריות

סוכרת מאוזנת, בין אם מדובר בסוג 1 או 2, אינה אמורה להשפיע על הפוריות, אך חשוב שנשים הסובלות מסוכרת יתחילו את ההריון במצב מאוזן ויהיו במעקב רפואי צמוד. הריון אצל אשה סוכרתית מוגדר אמנם רפואית כהריון בסיכון, אך חשוב לזכור שסכרת הריון – מצב בו מתפתחת סוכרת במהלך ההריון – מצויה בהחלט גם אצל נשים שאינן סוכרתיות. בדרך כלל, עם מעקב רפואי מתאים וטיפול נכון, הריונות אלו עוברים ללא תופעות מיוחדות.

לעומת זאת, סוכרת לא מאוזנת, במיוחד אם היא ממושכת, עלולה לפגוע בפוריות הן אצל נשים והן אצל גברים. אצל נשים, במיוחד אצל הסובלות מעודף משקל, הדבר עלול לגרום להפרעות בווסת, כמו מרווחים ארוכים מהרגיל בין מחזורים, מחזורים לא סדירים, היעדר ביוץ וכן קיצור תקופת הפוריות. בנוסף, נשים החולות בסוכרת, בעיקר מסוג 2, נמצאות בסיכון מוגבר לתסמונת השחלות הפוליציסטיות, תסמונת המובילה להפרעות בביוץ המתבטאות בהיעדר ביוץ או ביוץ לא סדיר, ומהווה גורם מרכזי בבעיות פריון אצל נשים[7]. אצל גברים, סוכרת לא מאוזנת עלולה לפגוע בתפקוד הגברי. שמירה על איזון הסוכרת וטיפול מתאים, חיוניים לשמירה על הפוריות ומניעת סיבוכים.[8]

אורח חיים בריא: תועלת לכל המשפחה

מכל האמור לעיל, למדנו על החשיבות הקריטית של ניהול אורח חיים בריא למניעת סיבוכי סוכרת.
חשוב לזכור שאורח חיים בריא הוא נכס יקר ערך עבור כולם, לא רק עבור אלו המתמודדים עם
מחלות כרוניות מסוג סוכרת. הקפדה על תזונה מאוזנת, פעילות גופנית סדירה ושמירה על משקל
תקין אינם רק מונעים סיבוכים רפואיים, אלא גם משפרים את איכות החיים באופן משמעותי. אימוץ
אורח חיים בריא יכול להשפיע לטובה על כל המשפחה. כאשר אדם אחד במשפחה מקפיד על
הרגלים בריאים, הוא מהווה דוגמה חיובית ומעודד את שאר בני המשפחה לאמץ הרגלים דומים, וכך,
כל המשפחה תיהנה מיתרונותיו של אורח חיים בריא.

ההיבט התורשתי

נפרוש כאן נתונים סטטיסטיים בסיסים בנוגע לסיכון התורשתי במחלת הסוכרת:

ככלל, ישנה השפעה תורשתית למחלת הסוכרת, הן בסוכרת סוג 1 והן בסוכרת סוג 2.

בסוכרת סוג 1, כאשר האב חולה, הסיכון שהילד שלו יחלה בסוכרת הוא בסביבות 5-8%[9]; כאשר האם חולה בסוכרת, הסיכון שילדה יחלה בסוכרת הוא 3-4%[10]; כאשר שני ההורים חולים בסוכרת, הסיכון הוא 30%[11]. כאשר יש אח או אחות חולים בסוכרת זו הסיכון הוא 6%. אולם, הגנטיקה אינה הגורם היחיד לסוכרת, ולגורמים סביבתיים [כגון אורח חיים] ישנה השפעה ניכרת על מחלה זו. לדוגמה: אצל תאומים זהים שאחד מהם חולה בסוכרת, הסיכוי שהתאום השני יחלה גם הוא, עומד רק על 30-50%, כך שהנתונים הסטטיסטיים שנמצאו אינם בהכרח תוצאה של גנטיקה בלבד.

בסוכרת סוג 2, הסיכון התורשתי רב יותר. כאשר האב או האם חולים בסוכרת זו, הסיכון למחלה אצל הצאצא הוא 30%, וכאשר שניהם חולים בסוכרת זו, הסיכון הסטטיסטי עולה ל-70%. כאשר יש אח או אחות חולים בסוכרת זו, הסיכון הסטטיסטי הוא 10%. גם בסוכרת זו, ישנה השפעה רבה לגורמים סביבתיים והגנטיקה אינה הגורם היחיד לסיכון לחלות בסוכרת.

 

גילוי מצב רפואי בשידוכים

כמובן שאסור לשקר בעניני שידוכים, נוסף על כך, להורים ולמשודכים עצמם, וכן לגורמים אחרים המעורבים, אסור להעלים מידע על מחלה, העלמה כזו נכללת באיסור של גניבת דעת[12].

בספר חסידים[13] נאמר:

"לא יכסה אדם מום בני ביתו. אם צריכים בניו או קרוביו להזדווג, אם יש להם חולי שאילו היו יודעים אותם המזדווגים עמהם אותו חולי לא היו מזדווגים, יגלה להם פן יאמרו קדושי טעות היו. אלא יפרידם ולא יהיו ברע יחדיו".

כפי שהוסבר לעיל, ישנה למחלת הסוכרת השפעה על איכות החיים והתפקוד היומיומי של החולה ובן/בת זוגו, לרבות השלכות על נושא הפוריות, ולכן כתבו הפוסקים שאסור להסתיר מידע אודות מחלה זו בתהליך השידוך[14]. איסור זה חל על שני הצדדים, האיש והאשה[15]. חשוב להדגיש כי הגדרת 'פגם' בשידוך אינה נמדדת רק על פי חוות דעת מקצועיות, מרבנים או רופאים, אלא נקבעת גם על פי מה שנחשב בעיני הציבור באותו מקום לפגם[16].

במקרים בהם רק קרוב משפחה של המוצע הוא שחולה בסוכרת, אפילו אם הוא קרוב מדרגה ראשונה, אין חובה לגלות מידע זה בתהליך השידוך[17]. אולם, במידה וקיימים מספר מקרים של סוכרת אצל בני המשפחה, ישנה חובה לגלות מידע זה לצד השני[18].

 

למי לספר ומתי?

בעוד שרבים מעדיפים לגלות את המידע הרפואי כבר בשלבים הראשונים של הצעת השידוך, ישנם אלו שמעדיפים לדחות את הגילוי לשלב מאוחר יותר, מחשש שאנשים יתייחסו לבעיה הרפואית מעבר לפרופורציה הנכונה, ולא יתבוננו על מהותו של האדם. מחמת כן ניתן לא לספר על המחלה קודם תחילת ההכרות בשידוך, עם זאת, חשוב לא לחכות לשלב בו נוצר קשר נפשי עמוק שעלול להקשות על קבלת החלטה מושכלת.

לגבי השאלה למי לספר, בציבור הדתי-לאומי, בו עיקר השידוך נעשה בין בני הזוג, מספיק לגלות את המידע למשודך עצמו. במגזר החרדי, לעומת זאת, בו ההורים הם המנהלים את התהליך, יש ליידע גם אותם, שכן קיים חשש שהם לא יסכימו לשידוך וידרשו לבטלו[19].

באופן שהמשודך עצמו החליט לסגת מהשידוך, מחמת מחלת הסוכרת ממנה סובלת מי שהוצעה לו, והוריו חפצים לדעת את הסיבה שמחמתה החליט לעשות כך, הדבר תלוי בשאלה האם הוא משער שהוריו יוכלו לתת לו עצה הוגנת בעניין, או שיוכלו לברר עוד פרטים שאולי חסרים לו וכדומה. במידה ואכן כך, מותר לו לספר להוריו. אולם אם משער שהוריו לא יתנו לו עצה או יוסיפו לו בירור, נחלקו הפוסקים: יש שכתבו שאסור לו לספר להוריו[20], ויש שכתבו שכיון שמוטל על אביו להשיאו אשה מותר למשודך לספר להוריו[21].

 

גילוי מידע על ידי מי שאינו צד בשידוך

בנוגע לגילוי מידע בנוגע לסוכרת, על ידי מכרים, חברים או בני משפחה רחוקים של המשודך: מותר ואף חובה לספר לשון הרע לתועלת, כאשר האומרו מכוון לטובה[22]. אחד מהציורים אותם מביא החפץ חיים[23]  להיתר זה, הוא גילוי מידע רפואי בשידוכים:

"אם הוא רואה שאחד רוצה להשתדך עם אחד, וידוע לרואה הזה כי החתן יש לו חסרונות עצומים… והמחותן אינו יודע מזה דבר, ואילו היה יודע לא היה מתרצה לזה… אם החסרון הוא מצד חולי גופו, והמחותן אינו מכיר אותו מצד שהוא דבר פנימי אשר לא נגלה לכל, פשוט הוא דאין על המגלה ענין זה חשש איסור רכילות, אך שלא יחסרו בזה הפרטים הנ"ל… והוא הדין לגלות לחתן את ענין המחותן, גם כן דינא כנ"ל, דהיינו אם הוא יודע חולי הפנימית שיש במשודכת אך הם מסתירים מהחתן, אין על המגלה חשש איסור רכילות, אך שלא יחסרו בזה הפרטים הנ"ל…".

לאור דברים אלו, גם אדם שאינו צד בשידוך היודע בבירור שאחד הצדדים חולה בסוכרת ונשאל על בריאות המשודכים קודם השידוך, עליו לספר זאת. אולם אם יש במשפחה חולה סוכרת, ואילו העומדים להשתדך עצמם אינם חולים, אין הוא צריך לספר על כך[24].

גם אדם שלא נשאל, אך יודע בבירור שמסתירים מהמשודך את עניין מחלת הסוכרת, צריך לספר על כך למשודך. אולם אם יודע בוודאות שהמשודך לא יסכים לשידוך והוא יכול לגרום לשידוך להתבטל בלא לספר על המחלה יעשה כן[25].

 

 

[1] בעבר, הגיל הממוצע של חולי סוכרת סוג 2 היה בסביבות גיל 40. בשנים האחרונות אנו עדים לירידה בגיל החולים. מגמה זו קשורה ככל הנראה לתרבות החיים המערבית ולאורח חיים לא בריא, הכולל תזונה עתירת שומן וסוכר וחוסר בפעילות גופנית, תופעות המובילות לעלייה בשיעורי ההשמנה גם בקרב צעירים.

[2] מצב זה מכונה בקיצור 'היפו'.

[3] בעבר, מחקרים הצביעו על פער משמעותי בתוחלת החיים של חולי סוכרת, שהייתה קצרה ב-12 עד 14 שנים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, בעיקר בשל ריבוי מקרים של היפרגליקמיה (רמות סוכר גבוהות בדם). כיום, בזכות ההתקדמות בטיפול ובניהול הסוכרת, מחקרים עדכניים מראים כי הפער בתוחלת החיים הצטמצם לכ-7 שנים.

[4] סוכרת זו קשורה לרוב להשמנת יתר ולחוסר פעילות גופנית, אך יש לה גם מרכיבים גנטיים ותורשתיים [ראה להלן].

[5] אנשים עם סוכרת מסוג 2 הם בעלי סיכון מוגבר משמעותית ללקות בטרשת עורקים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. מחקרים מראים כי הסיכון שלהם עשוי להיות גבוה פי 2 עד 4.

[6] הסיכון לטרשת עורקים אצל אנשים הסובלים מסוכרת מסוג 2 ושומרים על רמת סוכר מאוזנת, פחות משמעותית, אך עדיין גבוה יותר ביחס לאוכלסייה הכללית. לכן גם לאנשים עם סוכרת מאוזנת חשוב להמשיך במעקב רפואי סדיר ובדיקות תקופתיות, כדי לזהות מוקדם סימנים לטרשת עורקים או סיבוכים אחרים.

[7] קושי בכניסה להריון הוא תוצאה שכיחה של תסמונת השחלות הפוליציסטיות, זאת בשל הפרעות בביוץ המתבטאות בהיעדר ביוץ או ביוץ לא סדיר.

[8] נתונים אלו בנוגע לסוכרת והיריון נאספו בחלקם מתוך "ספר פועה" חלק ד'.

[9] הנתון המפורסם על ידי האגודה האמריקאית לסוכרת (ADA), הינו אחד לשבעה עשר, כלומר 5.8 אחוזים.

[10] נתון זה תלוי גם בגיל האם בזמן הלידה. כאשר האם היא מעל גיל 25, הסיכוי הסטטיסטי יורד לאחוז אחד בלבד (ADA).

[11] מסיבה זו נמנעים מלשדך בני זוג ששניהם חולים בסכרת סוג 1.

[12] עיין מנחת אשר (שו"ת חלק א אהע"ז סימן סח) שאסור לרמות ולשקר בשידוכים כמו בכל משא ומתן, וראה עוד בתשובות והנהגות (חלק ו סימן רצ"ז אות כו) שמשודך שמסתיר מחלה עובר על איסור אונאה 'לא תונו' ובאיסור ואהבת לרעך כמוך, ועל לפני עור לא תתן מכשול.

[13] מהדורת מרגליות, סימן תקז.

[14] הגר"י זילברשטיין בשם החזו"א (עמק הלכה, תשמ"ו עמוד 162); חוט שני (ענינים שונים, שמירת הלשון פרק ז) שכל מחלה שבוודאות יקפידו עליה ויפריע לשלום בית יש לספר; תשובות והנהגות (חלק א' סימן תתע"ט) ושם על אופן שצריך רק דיאטה שראוי לגלות; הגרז"נ גולדברג [הובא בסוכרת והלכותיה (עמוד 122 בהערה)]. ומה שכתב בקהילות יעקב (יבמות סימן מה) שבאופן שלאחר שיוודע לא יבטלו השידוכים או יתגרשו אין אדם מחויב להגיד כל פגמו. הוא רק באופן שזה פגם בהיתר נישואיו אבל לא כתב כן לעניין מחלה שיש לה השפעות בכל מהלך החיים. וראה עוד בדברי הגרמ"מ שפרן (קובץ הישר והטוב חלק כא עמוד ל) שכיום שנושא ההתאמה תופס מקום רב בשידוכים, וגם הדור מפונק ואינו מסוגל לסבול שום סבל בשונה מזמנו של בעל הקהילות יעקב, אין להסתיר שום פגם או חסרון שיגרום לסבל זמן רב.

[15] תשובות והנהגות שם.

[16] הגר"י זילברשטיין (שו"ת פוע"ה, פוריות, עמוד 424) ע"פ רמב"ם הלכות מכירה (פרק ט"ו הלכה ה').

[17] כיון שרוב בני אדם אינם מקפידים על כך.

[18] תשובות והנהגות (שם).

[19] כך עולה מדברי הגר"י זילברשטיין (שו"ת פוע"ה, פוריות , עמוד 425). אולם אינו בגדר חובה ואין זו אונאה כלפי ההורים אם לא יספר להם. הגרז"נ גולדברג (סוכרת והלכותיה, עמוד 125).

[20] הגרנ"ק (חוט שני – ענינים שונים, שמירת הלשון פרק ז סעיף ב עמוד שנד).

[21] הגרשז"א (שלמי שמחה פרק ז) ; הגריש"א (ציוני הלכה-נישואין עמוד שנט).

[22] ראה שערי תשובה (שער שלישי אות רכ"א), חפץ חיים (לשון הרע, כלל י'). החפץ חיים שם מונה שבעה תנאים מצטברים להיתר הסיפור של לשון הרע, ובפרט החמישי כתב החפץ חיים "שיכוון לתועלת והוא העיקר שעלי וסובב כל ההיתר הזה".

[23] בציורים בסוף הספר, הציור השלישי אותיות ד-ז.

[24] תשובות והנהגות (שם) אולם בדבריו נראה שמדבר רק על סוכרת המטופלת בדיאטה ולא על חולה סוכרת המטופל באינסולין וכדומה.

[25] ע"פ חפץ חיים (הלכות רכילות כלל ט' סעיף א' פרט ד') שאם הוא יכול לסבב את התועלת הזו מבלי שיצטרך לגלות לפניו עניניו לרע אסור לו לספר עליו.

המדור בבניה ויעלה בקרוב…