הלכות הנוגעות לקידוש לחולי סוכרת

https://medicalhalacha.co.il/wp-content/uploads/2024/04/Group-43.png

רבני בית המדרש

הלכות קידוש לחולי סוכרת

 

  1. חולה סוכרת, עדיף שיקדש על יין יבש ולא על יין מתוק או מיץ ענבים שיש בהם סוכר. כיום מצוי גם מיץ ענבים מופחת סוכר.
  2. חולה שבמצבו לא יכול לשתות יין או מיץ ענבים, יכול למהול את היין במים כדי לאפשר לו לשתותו. לגבי שיעור המים שאפשר לערב ביין – יש דעות שונות: יש שכתבו שאפשר להוסיף מים עד קרוב לחצי, כך שהרוב נשאר יין[1], ויש שכתב שעד שליש מים בודאי אפשר להוסיף[2]. ויש שכתבו שאפשר להוסיף עד קרוב לששה חלקים מים כנגד כל חלק יין, ובלבד שטעם היין מורגש והדרך באותו מקום למזוג כך[3].

לענין מהילת מים במיץ ענבים – יש שכתבו שאין להוסיף לו מים כלל[4], ויש שכתב שאפשר להוסיף מים אם נשאר רוב מיץ ענבים ובתנאי שלא נחלש טעמו ובני אדם שותים אותו כמיץ ענבים[5]. ויש שכתבו שאפשר למוזגו באופן שנשאר טעמו[6].

  1. צריך לשתות מכוס הקידוש כמלוא לוגמיו, ואם לא שתה כשיעור זה – לא יצא[7]. שיעור מלוא לוגמיו באדם בינוני הוא רוב רביעית[8], ובמידות המקובלות כיום, שיעור זה אצל רוב בני אדם הוא בין 50 ל-55 מ"ל[9].
  2. לכתחילה צריך שישתה המקדש עצמו שיעור זה[10]. חולה שאינו יכול לשתות מהיין כמלא לוגמיו ויש איתו אדם נוסף השומע ממנו את הקידוש, יש שכתבו שהמקדש יטעם מעט מהיין ויתן לאותו אדם לשתות כמלוא לוגמיו[11]. ויש שכתבו שלכתחילה עדיף שיקדש מי שיכול לשתות כשיעור והוא יוציא את הזקן[12], אך אם קשה לנהוג כך – יקדש החולה ויטעם מעט, והשומע ישתה כמלוא לוגמיו[13].
  3. אם החולה אינו טועם כלל מהיין – לא יקדש בעצמו, אלא ישמע קידוש מאחר או שיקדש על הפת [כדלהלן][14]. ויש שכתבו שגם במקרה כזה אפשר שיקדש הוא ואחד השומעים ישתה[15].
  4. מי שאינו יכול לשתות יין או מיץ ענבים, וגם אין איתו אדם אחר שיכול להוציאו בקידוש – יקדש בליל שבת על הפת[16].

סדר הקידוש על הפת הוא כדלהלן: תחילה יטול את ידיו, ויניח את ידיו על המפה המכסה את ה'לחם משנה' ויאמר "ויכולו", יגלה את ה'לחם משנה' ויניח את ידיו על הפת, יברך 'המוציא' (ובשעת אמירת השם יגביה את הפת), ואחר גמר 'המוציא' יכסה שוב את הפת עד גמר ברכת הקידוש[17]. וטוב שיגביה את הפת גם בזמן אמירת ברכת הקידוש[18]. ויבצע את הפת ויאכל ממנה לפחות כזית, ויקפיד לאוכלו בכדי אכילת פרס[19].

  1. חולה שאינו יכול לשתות יין או מיץ ענבים וגם אינו אוכל פת מטעמים רפואיים וכדומה – ישמע קידוש מאדם אחר[20]. ואם אין לו אפשרות לצאת מאחר, יקדש על "חמר מדינה", דהיינו משקה שרגילים לשתות באותו מקום כמשקה חשוב, וכמבואר בסעיפים הבאים.
  2. דין קידוש על "חמר מדינה" (למי שאינו יכול לקדש כרגיל, או לצאת מאחר) מתחלק בין קידוש הלילה לקידוש היום. בעוד בקידוש היום רשאי אדם לקדש על חמר מדינה [ואף עדיף לקדש עליו מאשר על פת[21]], הרי שבקידוש הלילה כתבו הפוסקים שאין לקדש על חמר מדינה[22]. אמנם במידה ואין כל דרך אחרת לקיים מצות קידוש, בדיעבד יקדש על חמר מדינה[23].
  3. "חמר מדינה" היינו משקה שרגילים לשתות אותו באותו מקום כמשקה חשוב. ונחלקו פוסקי זמננו מה נחשב כיום ל"חמר מדינה": יש שכתבו שבירה לבנה נחשבת חמר מדינה[24], ויש שכתב שגם בירה שחורה[25]. ויש שכתבו שמיץ פירות טבעי נחשב לחמר מדינה[26]. לשיטות נוספות, קפה שחור ללא חלב נחשב לחמר מדינה ועי' הערה[27], ויש שכתבו שבשעת הדחק יש להקל ולקדש על קפה או תה[28]. אמנם ענין זה של "חמר מדינה" עשוי להשתנות לפי המקום והזמן, ולכן נכון להתיעץ בזה עם מורה הוראה.

 

קידוש במקום סעודה

  1. להלכה נפסק ש"אין קידוש אלא במקום סעודה" – כלומר: הקידוש צריך להיות במקום הסעודה ובסמוך לה[29], ולכן מיד לאחר הקידוש יש לאכול במקום הקידוש פת או מיני מזונות [או דייסה מחמשת מיני דגן[30]] בשיעור כזית לפחות[31]. עשה אדם קידוש ולא אכל כנ"ל – לא יצא ידי חובת קידוש וצריך לחזור ולקדש[32]. גם השומע קידוש מאחר צריך לאכול במקום הקידוש ובסמוך לו, ואם לא – לא יצא ידי חובת קידוש[33].
  1. חולה סוכרת שלפניו יש רק מאכלים שמהם לא יוכל לאכול כזית, יכול בשעת הדחק לשתות רביעית יין (ללא סוכר, או מהול במים וכנ"ל) ובכך לקיים דין זה[34]. אשר למיץ ענבים, נחלקו בזה הפוסקים, ועי' הערה[35].
  2. הבא לקיים דין "קידוש במקום סעודה" בשתיית יין וכנ"ל, ישתה רביעית יין נוספת מלבד יין הקידוש. אמנם בקידוש היום, בשעת הדחק יש להקל ולהסתפק בשתית רביעית מיין הקידוש[36].
  1. חולה סוכרת שכל מאכליו ביום יום הם מוצרים כמו קטניות, ירקות, בשר, עופות ודגים, אם יש באפשרותו, יקיים דין "קידוש במקום סעודה" על ידי שתיית רביעית יין וכנ"ל[37]. אך אם אין לו אפשרות כזו, אזי כיון שעיקר קביעת סעודתו כל הימים הוא באותם מאכלים אחרים נחשבים הם לגביו כקביעות סעודה, ועל כן יקדש [או ישמע מאחר[38]] ויאכל את מאכליו[39].

אך מי שרק בשל מצב זמני לא יכול לאכול פת או מזונות, וגם אסור לו לשתות יין, אינו יכול לעשות קידוש בעצמו כיון שאין לו אפשרות של "קידוש במקום סעודה", ורשאי הוא לאכול בלא קידוש, ומכל מקום ישתדל לשמוע קידוש מאדם אחר ואחר כך יאכל את מאכלו[40]. ואם לאחר זמן יש לו אפשרות לקדש על יין או על פת, ישוב ויקדש לעצמו ויאכל לפחות כזית פת או ישתה רביעית יין. ומי שמקדש עבור אותו אדם, יאכל בסמוך לקידוש פת או מיני מזונות, כדי שיהיה קידוש במקום סעודה[41].

 

אכילה קודם קידוש

  1. הזקוק ליטול תרופות, וצריך ליטלן זמן מה לפני ארוחתו – מותר ליטלן לפני קידוש, ומותר גם בשתיית קצת מים כדי להקל על הבליעה[42].
  2. חולה סוכרת שאינו יכול להמתין מלאכול עד גמר התפילה בבית הכנסת, יתפלל שחרית ביחידות, יקדש קידוש היום ויאכל, ואחר כך ילך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור מוסף ולשמוע קדיש קדושה וקריאת התורה[43].

לאחר שקידש – יכול לאכול פת או מיני מזונות עד שיעור כביצה, או פירות אפילו בכמות גדולה, אבל סעודה לפני מוסף אסורה[44]. ואם חלש לבו והוא זקוק לאכול יותר – יאכל כפי הנצרך לו[45]. וטוב שיחזור ויקדש לאחר מוסף לפני סעודתו[46].

  1. ואם אינו יכול לקדש [וכגון אם אסור לו לשתות יין או מיץ ענבים ואין כעת מי שיקדש עבורו] – יכול לאכול פירות בכמות רבה או מיני מאפה עד שיעור כביצה, אף בלא קידוש[47].
  2. ואם זקוק לאכול עוד לפני תפילת שחרית[48], יש להבחין בזה בין כמה מצבים: אם הוא צריך לאכול פת או מיני מאפה – יקדש לפני אכילתו[49], אך אם די לו באכילת פירות – לא יקדש[50]. ואם הוא אוכל מזונות מבושלים שאין עליהם שם פת, כגון דייסה, אטריות וכד' – יש שכתב שלא יקדש[51], ויש שכתב שבמקרה כזה עדיף שיאכל מיני מאפה ויקדש[52]. ויש אומרים שבכל מקרה אין חיוב לקדש לפני התפילה[53]. ויש שכתב שאם אוכל רק מעט מזונות להשקיט את לבו – לא יקדש, אך אם אוכל ארוחה – יקדש[54].
  3. מי שקידש לפני תפילת שחרית וכנ"ל, טוב שיקדש שוב או ישמע קידוש מאחר לפני סעודתו[55]. ויש אומרים שחייב לקדש שוב לאחר התפילה[56].
  4. אשה חלשה שצריכה לאכול בבוקר ואינה יכולה לקדש בעצמה [וכגון שאסור לה לשתות יין] – מותרת לאכול לפני התפילה גם מבלי לקדש תחילה[57].

 

 

[1] בפרי מגדים (סימן ר"ד א"א ס"ק ט"ז) כתב שביינות שלנו שאינם חזקים, אם יש רוב מים אין לברך על המשקה בורא פרי הגפן. וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שברוב יין אפשר לברך עליו בורא פרי הגפן, ובתנאי שטעם היין לא נאבד על ידי כך (הלכות שבת בשבת חלק א' עמ' שפ"ו, ועיין בקובץ תשובות חלק ג' סימן ל"ד)]. וכן כתב בחזון עובדיה (פסח חלק ב' קדש סעיף ט"ו) שאין לערב מים אלא אם הרוב יין. ובאור לציון (חלק ב' פרק כ' סעיף י"ח) כתב שביינות המצויים בחנויות אין למזוג אלא פחות מחצי מכמות היין, משום שאי אפשר להבחין אם השתנה טעם היין מחמת המים כיון שמוסיפים בהם אלכוהול ושאר חומרים. אמנם ביין טבעי ללא תוספות שהוא יין חזק, אפשר למזוג שלשה חלקים מים וחלק אחד יין, אם יש במשקה הנוצר טעם יין.

[2] ארחות רבינו (מהדורה חדשה, חלק א' עמ' רי"א) בשם החזון איש.

[3] שו"ת מנחת יצחק (חלק ח' סימן י"ד); שבט הלוי (חלק י' סימן מ"ב אות ט'); קובץ מבית לוי (חלק י"ד עמ' נ"ה); ועיין ברמ"א (סימן ר"ד סעיף ה') ומשנה ברורה (שם ס"ק כ"ט).

[4] מנחת שלמה (קמא סי' ד'), הליכות שלמה (פסח פרק ט' סעיף י"ג); שיעורי הגרי"ש אלישיב ברכות (עמ' שע"א).

[5] חוט שני (ברכות, עמ' קפ"א).

[6] אור לציון (חלק ב' פרק כ' סעיף י"ח בביאורים); ובקובץ מבית לוי (חלק י"ז עמ' מ"ט) כתב שמותר לערב מים אם עדיין הטעם מורגש היטב; ובספר דרור יקרא (עמ' תל"ב) מובא בשם הגר"ח קניבסקי זצ"ל שאפשר לערב מים כל שאין טעם המיץ נפגם.

[7] שלחן ערוך (סימן רע"א סעיף י"ג); משנה ברורה (שם ס"ק ס"ד). ועיין עוד בבית יוסף (שם) ובאור לציון (חלק ב' פרק כ' סעיף ז').

[8] שלחן ערוך (שם) ומשנה ברורה (שם ס"ק ס"ח). ועיין בביאור הלכה (שם ד"ה של רביעית) שגם לשיטת הצל"ח שנתקטנו הביצים ויש לקדש על כוס המחזיקה ג' ביצים שלנו – לענין השתיה יש להקל לשתות כמלא לוגמיו של המקדש.

[9] מדות ושעורי תורה (פרק ט"ז אות י"א). לשם השוואה: תכולת כוס חד פעמית מפלסטיק (שתיה קרה) מלאה עד גדותיה, היא 180 מ"ל. כוס חד פעמית מקרטון (שתיה חמה, גודל בינוני, 8OZ) מלאה כנ"ל, מכילה 240 מ"ל.

[10] שלחן ערוך (שם סעיף י"ד); משנה ברורה (שם ס"ק ע"ג); ביאור הלכה (שם ד"ה שאם לא טעם).

[11] כך נהג החזון איש זצ"ל (דינים והנהגות פרק י"א סעיף ג'); שמירת שבת כהלכתה (פרק מ"ח סעיף י"ד ופרק נ"ג סעיף ה' ושם הערה י"ט בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל).

[12] שו"ת אור לציון (חלק ב' פרק כ' סעיף ח').

[13] כף החיים (שם ס"ק פ"ו, צ"ב).

[14] מגן אברהם (סימן רע"ב ס"ק ט'); משנה ברורה (שם ס"ק ל"ג); שמירת שבת כהלכתה (שם).

[15] רמ"א (סימן רע"ב סעיף ט'); שלחן ערוך הרב (שם קו"א ס"ק ב'); שו"ת חלקת יעקב (חלק א' סימן צ"ד); הליכות אבן ישראל (שבת חלק א' עמ' קי"ג).

[16] שלחן ערוך ורמ"א (סימן רע"ב סעיף  ט'); משנה ברורה (שם ס"ק כ"ז).

[17] משנה ברורה (סימן רע"א ס"ק מ"א), ועי' שו"ע (סימן קס"ז ס"ד) ושמירת שבת כהלכתה (פרק נ"ג סעיף ט"ו והערה נ"ג).

[18] תורת שבת (סימן רע"א ס"ק ט"ו); שמירת שבת כהלכתה (חלק ב' פרק נ"ג סעיף ט"ו).

[19] שמירת שבת כהלכתה (שם).

[20] עי' שמירת שבת כהלכתה (חלק ב' פרק נ"ב סעיף כ"ד)..

[21] שלחן ערוך (סימן רע"ב סעיף  ט'); משנה ברורה (שם ס"ק כ"ז, כ"ט).

[22] עי' שו"ע  (שם) ומ"ב (שם ס"ק כ"ז).

[23] כף החיים (סימן רע"ב סק"נ); שמירת שבת כהלכתה (פרק נ"ג סעיף ז'); וכן משמע במשנה ברורה (שם), שכתב ש'לכתחלה' יש ליזהר שלא לקדש בלילה על חמר מדינה, ומשמע שבמקום שאי אפשר, בדיעבד יקדש על חמר מדינה.

[24] חוט שני (חלק ד' עמ' קי"ב); הליכות שלמה (ניסן – אב, פרק ט"ז דבר הלכה ס"ק ט"ז).

[25] הליכות שלמה (שם). אמנם כמבואר שם, בירה לבנה עדיפה כיון שהיא משכרת.

[26] הליכות שלמה (שם); וכן מובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שבות יצחק פסח עמוד ק"ל). ובשם החזון איש מובא שמיץ תפוזים טבעי אפשר שנחשב לחמר מדינה (הלכות חג בחג פסח, פרק י"ט הערה 27), ועי' בחוט שני (שם). אמנם בשו"ת יביע אומר (או"ח חלק ג' סימן י"ט אות י"א) ובשו"ת אור לציון (חלק ב' פרק כ' סעיף י"ט) כתבו שמיץ כזה אינו נחשב לחמר מדינה, ועיין קובץ מבית לוי (חלק ט' עמ' כ"ו).

[27] הליכות שלמה (שם), ונוסף שם בהערה (29) שמלפנים היו רגילים [להבדיל] דוקא על קפה בלא חלב, אבל כתב שלמעשה אין נראה לחלק בכך, ותוספת החלב אינה מגרעת; ובחוט שני (שם) כתב שיש לדון אם קפה שחור נחשב חמר מדינה, ולמעשה בשעת הדחק שאין לו יין ומיץ ענבים יכול לקדש עליו. אמנם הוסיף, שקפה שחור עם חלב ודאי אינו חמר מדינה. ועיין בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק ס' הערה י"ט) שצידד לומר שקפה ללא חלב נחשב חמר מדינה דוקא לאלה הרגילים לשתות קפה שחור בלי חלב, אבל אלה שרגילים לשתות קפה רק עם חלב, עבורם קפה בלי חלב אינו חמר מדינה.

[28] בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק נ"ג סעיף י"א) כתב שאם אין לו בירה או מיץ טבעי, יקדש על כוס חלב, על כוס תה ממותק, או על כוס קפה עם או בלי חלב. ובשו"ת יביע אומר (שם) כתב שמי שאינו יכול לקדש על יין או בירה, יברך שהכל על קפה או תה או מיץ הדרים לפני הסעודה, ויועיל לו בשעת הדחק כזאת במקום קידושא רבא.

[29] שולחן ערוך (סימן רע"ג סעיף א') ורמ"א (שם סעיף ג').

[30] שמירת שבת כהלכתה (פרק נ"ב הערה ק"ז); חוט שני (חלק ד' עמ' צ"ט); קיצור שו"ע חזון עובדיה (שבת פרק ט"ו סעיף ד').

[31] שולחן ערוך (שם סעיף ה') ומשנה ברורה (שם ס"ק כ"א וכ"ה).

[32] שולחן ערוך (שם סעיף ג').

[33] עיין משנה ברורה (שם ס"ק כ' וס"ק כ"ו).

[34] שולחן ערוך (שם סעיף ה'); משנה ברורה (שם ס"ק כ"ה).

[35] לדעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל גם בשתית מיץ ענבים מתקיים דין 'קידוש במקום סעודה' (שלחן שלמה סימן רע"ג הערה י'), וכן דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני חלק ד' עמ' ק') והגר"ע יוסף זצ"ל (חזון עובדיה שבת חלק ב' עמ' קמ"א, קיצור שו"ע חזון עובדיה שבת פרק ט"ו סעיף ד').

אמנם לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל מסתבר שמיץ ענבים אינו מועיל לזה (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב ברכות לה,ב; אשרי האיש או"ח חלק ב' פרק ז' סעיף כ"ז) אלא אם כן הוא חולה שאינו יכול לאכול פת או לשתות יין, שבזה אפשר להחשיב גם מיץ ענבים כעיקר מזונו], וכן דעת הגר"ש וואזנר זצ"ל (קובץ מבית לוי, חלק י"ז עמ' מ"ט) והגרי"י פישר זצ"ל (הליכות אבן ישראל שבת חלק א' עמ' קכ"ו).

[36] שער הציון (שם אות כ"ט); משנה ברורה (סימן רפ"ו ס"ק ז'); ובשם החזון איש מובא שבקידוש היום די ברביעית מכוס הקידוש (ראה ארחות רבינו, מהדורה חדשה חלק א' עמוד רי"ד), וכן הגר"ע יוסף זצ"ל (קיצור שו"ע חזון עובדיה שבת פרק ט"ו סעיף ט', ועי"ש שכתב שבשעת הדחק ממש, יוצא ברביעית זו אף בקידוש הלילה).

[37] הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שו"ת וישמע משה חלק א' עמ' ק"ד); הגר"י זילברשטיין שליט"א (ווי העמודים וחשוקיהם גליון 30 עמ' ל"ג); הגרי"מ רובין שליט"א (קובץ היכלא גליון ח' עמ' רכ"ב).

[38] ולדעת הגרי"מ רובין שליט"א (שם), במצב זה עדיף שישמע מאחר ולא יקדש בעצמו.

[39] ארחות רבינו (מהדורה חדשה חלק א' עמ' רי"ד) בשם החזון איש; מעשה איש (חלק ה' עמוד צ"א); הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שם) והוסיף שבמידת האפשר עדיף שיאכל מאכלים חשובים כמו בשר ואורז וכדומה; הליכות אבן ישראל (שבת חלק א' עמ' קכ"ז); הגר"י זילברשטיין שליט"א (שם); הגרי"מ רובין שליט"א (שם, ועי"ש שכתב שאסור לו לאכול לפני קידוש).

[40] עי' שמירת שבת כהלכתה (חלק ב' פרק נ"ב סעיף כ"ד, ופרק מ' הערה קכ"ו).

[41] עיין שמירת שבת כהלכתה (שם).

[42] שמירת שבת כהלכתה (חלק ב' פרק נ"ב סעיף ג').

[43] עיין ביאור הלכה (סימן פ"ט סעיף ג' ד"ה וכן); שמירת שבת כהלכתה (פרק מ' סעיף נ"ה, וחלק ב' פרק נ"ב סעיף י"ד).

[44] שלחן ערוך (סימן רפ"ו סעיף ג') ומשנה ברורה (שם ס"ק ח' וט').

[45] משנה ברורה (שם ס"ק ט').

[46] שמירת שבת כהלכתה (פרק נ"ב סעיף ט"ז). וראה שם (הערה ס"ב) בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהמנהג הוא שאין חוזרים ומקדשים.

[47] משנה ברורה (שם).

[48] ובכל מקרה של אכילה לפני התפילה, טוב שלפני אכילתו יאמר לפחות את ברכות התורה ופרשה ראשונה של קריאת שמע (משנה ברורה סימן פ"ט ס"ק כ"ב; שמירת שבת כהלכתה פרק מ' סעיף נ"ה).

[49] עיין ביאור הלכה (סימן רפ"ט סעיף א' ד"ה חובת).

[50] שו"ת אגרות משה (או"ח חלק ב' סימן כ"ו); שמירת שבת כהלכתה (פרק נ"ב סעיף י"ב ובהערה ל"ח בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל).

[51] שו"ת אגרות משה (שם).

[52] שמירת שבת כהלכתה (שם הערה ל"ז) בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

[53] שו"ת אור לציון (חלק ב' פרק כ' סעיף י"ד); שו"ת יביע אומר (חלק ח' או"ח סימן ל"א) אך כתב שאם רוצה רשאי לקדש.

[54] שו"ת תשובות והנהגות (חלק א' סימן רס"ג).

[55] שמירת שבת כהלכתה (שם הערה ל"ה), ועיין לעיל הערה 62.

[56] שו"ת אור לציון (שם). ועיין בשו"ת יביע אומר (שם).

[57] שו"ת מנחת יצחק (חלק ד' סימן כ"ח אות ג'); שמירת שבת כהלכתה (שם סעיף י"ג).

המדור בבניה ויעלה בקרוב…