השנה (תשפ"ה) חל יום י"ד באדר – חג הפורים, ביום שישי. רבים מתקשים לסעוד סעודת פורים כהלכתה, ובלילה לשוב ולסעוד את סעודת ליל שבת כראוי, ולכן מעוניינים "לחבר" את שתי הסעודות לסעודה אחת, וזאת על ידי דין "פורס מפה ומקדש".

לפתחינו הגיעו כמה שאלות בדבר חולים, אנשי צוות רפואי וסיעודי, ועוד, שעקב אילוצים שונים בזמנים או ביכולתם מבחינה רפואית, מעוניינים גם כן לחבר את הסעודות, ועל כן נפרט עבורם את ההלכה בנושא.

לפני שנביא את פרטי ההלכה (בעריכת חבר בית מדרשנו הרה"ג ר' יעקב נירנברג שליט"א), נקדים הקדמה קצרה.

בכל ערב שבת, ישנו איסור לאכול סעודה גדולה, כלומר סעודה שהיא יותר מהרגלו. מדברי הפוסקים (בסימן רמט, ב, והביאור הלכה בסימן תמד), מבואר שיש בזה שלש חששות.

• שמשום שעושה סעודה גדולה בערב שבת, יסתפק בסעודה קטנה בליל שבת, וזה לא כבוד השבת.
• שמשום שאוכל סעודה גדולה בערב שבת, לא יהיה לו תיאבון בסעודת ליל שבת.
• שמחמת ריבוי האכילה ושתיית היין עלול לבטל לגמרי את סעודת ליל שבת.

והנה, גם סעודות מצוה, שאותן מותר לערוך ביום שישי, כמבואר ברמ"א, כתב המשנ"ב (ס"ק י"ג) שיש להקדימן לבוקר, ולפחות לשעה עשירית (שעה"צ סקי"ז), וכן להימנע מאכילה ושתייה חריפה מרובה (משנ"ב סקי"ד וביה"ל).

בנוגע לסעודת פורים, כתב הרמ"א (סי' תרצה, ב) שכשחל בערב שבת, יש לערוך את הסעודה בבוקר מפני כבוד שבת. והיינו לפני חצות היום (משנ"ב סק"י), ואמנם בשער הציון הביא ממהרי"ל שאפשר עד שעה עשירית.

ולכן לכתחילה יש להקפיד לא לערוך את הסעודה בשעה מאוחרת, אלא להקדימה לבוקר או לפחות עד שעה עשירית [וכל זה לכתחילה בלבד, אבל אם לא עשה יאכל גם אחר כך כמבואר ברמ"א (בסי' תקכ"ט, א ומשנ"ב סק"ח), ושם כתב שאם הוזקק לכך, ימעט באכילת לחם בכדי שיהיה לו תיאבון לסעודת ליל שבת].

אמנם, יש לעיין האם דברי הרמ"א להקדים את הסעודה שייכים גם לגבי מי שיחבר את הסעודות לסעודה אחת ע"י ש"פורס מפה ומקדש".

ובאמת לא מצינו ברבותינו שהזהירו שלא לעשות כן מטעם זה של סעודה בערב שבת. ויתירה מכך אף כבר כתב רבינו המאירי בכתובות (ז, ב ד"ה אע"פ): "אף אנו ואבותינו נוהגים בפורים שחל להיות ערב שבת שמתחילין בסעודה מבעוד יום עד שיקדש היום ופורסין מפה ומקדשין וגומרין את הסעודה". הא לנו עדות נפלאה שמנהג רבותינו חכמי פרובינציה כבר היה לעשות כן.

ומצד הסברא, לכאורה כל אותם החששות שנידונו בפוסקים לטעם האיסור לערוך סעודה בערב שבת, אינם שייכים כל כך בפורס מפה ומקדש:

• אין חשש שיערוך סעודה קטנה לליל שבת, שהרי סעודה אחת היא ומעלה על שולחנו כל מיני מטעמים.
• אין חשש שיפסוק התיאבון באמצע סעודתו.
• אינו עלול לבטל את סעודת ליל שבת כלל.

ולכאורה אדרבה מצד הטעם האחרון, יש טעם לשבח לערוך את הסעודה באופן זה, משום שאף שהזהיר המשנ"ב שגם בסעודת מצוה לא ירבה בשתייה חריפה, כדי שלא יבטל את סעודת ליל שבת לגמרי, לכאורה בפורים קשה לשלוט על זה כ"כ, משום שמצות היום היא בשתייה כדת אין אונס, והסועד את סעודתו בסביבות חצות היום או מעט קודם שעה עשירית מועד ביותר להשתכר לגמרי ובליל שבת כבר יירדם, והוא מצוי ביותר. ולעומת זאת, כשעושה "פורס מפה ומקדש", ומתחיל בסעודתו רק סמוך לשקיעה, מתמעט מאוד החשש שיארע דבר כזה.

אמנם, הגם שחילוק זה מסתבר, מדברי הרמ"א בדרכי משה משמע לא כן, ומשום שהנה הבית יוסף בסי' תרצ"ה הביא את דברי הארחות חיים, שכתב "פורים שחל להיות בערב שבת עבדינן סעודת פורים מבעוד יום ובלילה צריכין לקדושי וצריכין נמי למיטעם מידי בתר קידושא ויש שעושים סעודתם בבוקר והכל לפי המנהג". ומשמע שעושים באופן של פורס מפה ומקדש (וע"ע ערך לחם סי' תרצ"ה), ועל זה מעיר הדרכי משה, שבמנהגים שלנו (והיינו מנהגי ר"י טירנא) כתוב להקדים לבוקר. ועדיין אפשר שהכל לפי המנהג.

[ובאמת המג"א בס"ק ט' מביא מהמרדכי שנהגו לפרוס מפה ולקדש. ולא העיר שזה שלא כהרמ"א, אבל על דברי הרמ"א עצמם כתב המג"א שמה שלא נהגו כמותו (בשאר פורים) אלא מאחרים את סעודת פורים, הוא משום שעסוקים במצוות היום].

והגאון רבי ישמעאל הכהן בשו"ת "זרע אמת" (ח"ג סי' ע"ט), כתב לדון למה תלה הארחות חיים והב"י במנהג, ומה יענו לטעמו של הרמ"א מפני כבוד השבת, וכתב שאכן לדעתם יותר טוב לעשות באופן של פורס מפה ומקדש, משום שבמשך היום טרודים ביותר גם בהכנת צרכי השבת. וכן שבאופן זה שמחבר הסעודות, עוד האיצטומכה פתוחה ויאכל לתיאבון, וכשמחלק לשתי סעודות, כבר נסתם תיאבונו.

ועוד יש להעיר, שהדרך המצויה לעשות "פורס מפה ומקדש" היא על ידי שמתפללים מנחה מוקדם, ויושבים לאכול את סעודת פורים, ועושים קידוש בזמן, וממשיכים בסעודת השבת, ואחרי הסעודה מתפללים ערבית. ויש לדעת, שכתב הכף החיים (סימן רע"א ס"ק כ"ב) שלפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות לא נכון לעשות כן, דסדר עליית העולמות והמשכת המוחין הוא מתחיל מקבלת שבת, ואח"כ באמירת ברכו ובק"ש ובעמידה ובויכלו ובברכת מעין שבע, ואח"כ התשלום הוא באמירת ויכולו שעל הכוס ובברכת הקידוש וכו', וא"כ אם יבא לקדש ולאכול קודם תפילת ערבית הרי הוא מהפך הסדר. וכן הובא במעשה רב (אות קי"ז) שהעיד ר' חיים כ"ץ בשם הגר"א שאין לקדש קודם תפילת ערבית. ובפעולת שכיר שם תמה על הדברים. ואמנם בהלכה ברורה (סימן רע"א בירור הלכה אות ל"ג) כתב בשם אביו הגר"ע יוסף, שמתוך דברי החסד לאלפים (ס"ק ה') והבן איש חי (שנה ב' פרשת בראשית אות י"ח), שכתבו להקל לקדש ולאכול קודם תפלת ערבית, משמע דאף אליבא דרבינו האר"י אין לחוש לזה.

ורבינו מרן הגר"א וייס שליט"א כתב שמה שרובא דעלמא אינם נוהגין כן, עיקרו מצד ההלכה הנ"ל (וכבר הערנו לעיל מה שיש לדון בזה). ועוד כתב שאפשר שהוא משום דעת המקובלים הנ"ל, וגם משום שיש בזה ספק ברכה על ברכת המוציא (עיין להלן), והוסיף "ועוד נראה לכאורה טעם שלא לנהוג כן בער"ש דהלא אמרו בירושלמי למה אין עושין סעודת פורים בשבת, לעשות אותם ימי משתה ושמחה כתיב את ששמחתו תלויה בבי"ד יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים (כ"ה בירושלמי מגילה ה' ע"א). ולפי"ז לכאורה אין לשלב סעודת פורים עם סעודת שבת אלא יש להשלים סעודת פורים לפני סעודת שבת, וצ"ע".

ועל כל פנים לענין מעשה, ההנחיות להלן הן למי שנזקק לכך.

פרטי ההלכה בעריכת "פורס מפה ומקדש", בעריכת חבר בית מדרשנו הרה"ג ר' יעקב נירנברג שליט"א:

• יש להתפלל מנחה לפני סעודת הפורים.
• מתחילים בסעודת פורים, ויש להתחיל את הסעודה יותר ממחצית השעה לפני זמן צאת הכוכבים (שהוא זמן קריאת שמע) – דהיינו לפחות כרבע שעה לפני השקיעה.
• נשים ידליקו נרות שבת בזמן שרגילות להדליק, ומאותה שעה אסור להן לאכול עד לאחר הקידוש, אלא אם כן מתנות בפירוש שהפעם אינן מקבלות עליהן את השבת בהדלקת הנרות.
• בשקיעת החמה אסור לכל לאכול עד שיקדשו (משנ"ב סי' רע"א ס"ק י"א).
• ראוי לקבל תוספת שבת בפה, באמירת "מזמור שיר ליום השבת" או שיאמר שמקבל על עצמו שבת[1].
• יש להביא לשולחן לחם משנה[2] ולכסות אותו[3] [וצריך לכסות גם את שאר הלחם הנמצא על השולחן], ואז לעשות קידוש[4] כרגיל מ'ויכולו', אולם אין לברך 'בורא פרי הגפן' מפני שכבר בירכו על היין שבסעודה[5].

אולם אם חלק מבני הסעודה לא שתו יין בסעודה קודם קבלת שבת, יכול בקידוש לברך 'בורא פרי הגפן' ולהוציא את בני הבית שלא שתו בברכתו[6].

• לאחר הקידוש ושתיית היין למקדש ולסועדים, ראוי ליטול ידים בלא ברכה[7].
• יש לבצוע את הלחם משנה ללא ברכת המוציא[8] ולחלקם לסועדים[9]. ואז להמשיך את הסעודה. אולם אם יש שם מי שכבר אכל סעודת פורים ביום ולא אכל עמם כעת סעודת פורים, יברך הוא ברכת המוציא על הלחם משנה ויוציא את כולם.
• יש להיזהר לאכול כביצה פת לאחר הקידוש[10] ועדיף לאכול לאחר צאת הכוכבים[11].  וכן ראוי להביא מאכל מיוחד לכבוד שבת[12].
• בגמר הסעודה מברכים ברכת המזון עם 'רצה', ואין אומרים על הניסים[13].
• לאחר הסעודה מתפללים ערבית של שבת.

 

[1] עיין משנה ברורה (סימן רס"א ס"ק כ"א) ובמה שציין שם.

[2] ערוך השולחן (סימן רע"א ס"ק י"ג). ועיין עוד בשו"ת ישיב יצחק (חלק י"ט סימן כ"א) שרצה לדייק כן בדברי המגן אברהם והמחצית השקל. וכן כתב בפורים המשולש (דבילצקי, פרק א' סעיף ו'). וראה עוד באבן ישראל (שבת א' סימן ט"ו סעיף ו') שכיון שלהלכה אינו מברך המוציא (עי' להלן), אין צריך לחם משנה. ובמשנת יוסף (חלק ז' סימן ס') הסתפק להלכה אם להחמיר שצריך לחם משנה.

[3] משנה ברורה (סימן רע"א ס"ק ט"ו).

[4] יש להעדיף את היין שכבר שתו ממנו בסעודה זו בכדי שלא יצטרך לברך הטוב והמיטיב וספק מתי לברך האם קודם הקידוש או לאחריו.

[5] שולחן ערוך (סימן רע"א סעיף ד'); משנה ברורה (שם ס"ק כ"א).

[6] עיין שולחן ערוך (סימן רע"ג סעיף ד') ובמשנה ברורה (שם ס"ק כ').

[7] דעת תורה (סימן רע"א סעיף ד' בהגה) שאף שלעניין ברכת המוציא אין לברך, כמבואר להלן, משום שהוא ספק אם הקידוש נחשב להיסח הדעת, מכל מקום לעניין נטילת ידים יש להחמיר שנחשב להיסח הדעת ועל כן יש להחמיר ליטול ידיו בלא ברכה. ואפשר שאף אם הפסיקו להדלקת נרות חשיב הפסק והסחת הדעת וצריך נטילת ידיים. וכ"כ בהלכה ברורה (סימן רע"א אות ל"ב) [ואם הטיל מים בזמן שהפסיק בסעודתו צריך ליטול ידיו בלא ברכה (ביאור הלכה סימן קס"ד ד"ה לחזור)]. אולם בשערי ימי הפורים (שער ד' אות ח') כתב שלא צריך נטילת ידיים.

[8] הכרעת המשנה ברורה (סימן רע"א ס"ק י"ח) והכף החיים (שם ס"ק כ"ט). אולם אם הלחם משנה המיועד לסעודת השבת לא היה לפניו בתחילת סעודת הפורים, והתכווין שלא להוציאו בברכת המוציא של סעודת הפורים, יוכל לברך עליו ברכת המוציא. ראה כעי"ז בפרי חדש (יו"ד סימן י"ט ס"ק ח') שיכול להתנות שלא תחול הברכה על השחיטה השניה אם ישיח ביניהם. וראה עוד בתבואות שור (שם ס"ק י"ז) שאם היה לפניו בעת הברכה אינו מועיל. וראה עוד כעי"ז בב"ח (סימן תע"ג ס"ק י') שיש לכוון בברכה על הכרפס וכן בברכת המוציא שלא להוציא את המרור, ואז יברך על המרור בורא פרי האדמה.

[9] שולחן שלמה (סימן רע"א אות י"א) שאף שאין הבוצע מברך המוציא מכל מקום יוצאים המסובים ידי חובת לחם משנה בבציעתו. ועיין עוד אבן ישראל (מועדים ב' סימן נ"ט סעיף ו' ובהערה שם).

[10] משנה ברורה (סימן רע"א ס"ק ל"ב), ושער הציון (שם ס"ק מ"ג) שצריך שיעור כביצה. וראה עוד במשנה ברורה (סימן רצ"א ס"ק ב') שצריך מעט יותר מכביצה ויש אומרים שיוצאים אף בכזית ונכון להחמיר לכתחילה.

[11] משנה ברורה (סימן רס"ז ס"ק ה').

[12] פורים משולש (דבילצקי, פרק א' סעיף ו').

[13] חיי אדם (כלל קנ"ה סעיף ל"ב); משנה ברורה (סימן תרצ"ה ס"ק ט"ו).