בימינו, התפשט השימוש במיטות מתכווננות חשמליות. השימוש בהן בבתים, הוא בעיקר לצרכי נוחות. אך במסגרת הטיפול בחולה, בין אם הוא נמצא בביתו ובין אם הוא מאושפז בבית החולים, יש חשיבות למיטה זו ולאפשרויות ההפעלה שלה, וכפי שנפרט.

מובן ופשוט, כי כוונון מיטה חשמלית אסור בשבת. לכן, אדם שמשתמש במיטה חשמלית, צריך לקבוע מערב שבת את התנוחה הרצויה לו, ולהשאיר את המיטה כך במשך כל השבת. אך כאשר מדובר בחולה, אפילו אם הוא חולה שאין בו סכנה, יש מצבים שבהם מותר בתנאים מסויימים לשנות את תנוחת המיטה.

נדגיש מראש: ככל שיש אפשרות לשנות את תנוחת המיטה ידנית, אין ספק שכך יש לעשות ואין להקל כלל לשנות את התנוחה בצורה חשמלית. ברוב ככל המיטות שמתכווננות באופן חשמלי – קיים גם מנגנון ידני מכאני שבאמצעותו ניתן לשנות את התנוחה בלי להשתמש בחשמל. אך ישנם כמה מצבים שבהם הדבר בלתי אפשרי, ולדוגמא:

1. כשמדובר באדם זקן וחלוש, שאין לו את הכוחות לבצע את המשימה בעצמו, ואין אדם אחר שיכול לעשות זאת במקומו.
2. כשמדובר בחולה המרותק למיטתו, ושינוי התנוחה בצורה ידנית (כשצריך להגביה את ראש המיטה) דורש כח פיזי רב – משום שעל המרים את המיטה לשאת את משקלו של השוכב.

באיזה מצבים יהיה מותר לשנות את התנוחה ובאלו תנאים?

הלכה היא (שבת קכט, א):

"כדרב עולא בריה דרב עילאי, דאמר: כל צרכי חולה נעשין על ידי ארמאי בשבת. וכדרב המנונא, דאמר רב המנונא: דבר שאין בו סכנה – אומר לנכרי ועושה".

חולה זה הוא חולה שאין בו סכנה, וחכמים התירו לעשות עבורו מלאכות דאורייתא בשבת – על ידי נכרי. מלאכות אלו הותרו עבור מה שנכלל בהגדרה של "צרכי חולה".

מהם צרכי חולה? כידוע, לגבי חולה שיש בו סכנה, נחלקו הראשונים אלו פעולות מותר לעשות עבור צרכי החולה. בפשטות, לא הותרו אלא הפעולות הנצרכות בכדי "לפקח את נפשו" – כלומר פעולות מצילות חיים. אך פעולות שאינן קשורות בהצלת חיים, אפילו כשמדובר עבור חולה שיש בו סכנה – אינן בכלל ההיתר. אך המגיד משנה חידש, שגם פעולות אחרות שנכללות בגדר "צרכי החולה", אפילו "שאין במניעתן סכנה" – כלומר שאם לא יעשו אותן עבור החולה הוא לא יסתכן, גם הן נכללות בהגדרה של צרכי חולה שיש בו סכנה, ומותר לחלל את השבת בכדי לעשותן עבורו.

[כידוע, המשנה ברורה בסימן שכ"ח הכריע בביאור הלכה שלא לסמוך על המגיד משנה אלא באיסורים דרבנן לחולה מסוכן, ולא באיסורים דאורייתא, אך אין זה מענייננו כעת].

על פי הגדרה זו, למד רבינו מרן הגר"א וייס, כי גם בנוגע לחולה שאין בו סכנה, הגדרת המושג "צרכי חולה" גם היא כוללת את שאר צרכי החולה, אפילו אם אינם פעולות ישירות של רפואתו.

חבר בית מדרשנו הרה"ג ר' רזיאל פרדמן שליט"א העיר, כי מדברי התהילה לדוד (סימן שכח ס"ק ג-ד) עולה שלא כן, וזה לשונו:

"כל שרגילים. דעת המ"מ פ"ב הי"ד לדעת הרמב"ם ז"ל וכ"ד הראב"ד ז"ל דחולה שיב"ס לכל צרכיו מחללין ואף על פי שאין במניעת דבר שעושין לו סכנה. וחולה שאב"ס שצרכיו נעשין ע"י עכו"ם בעינן דוקא שיש במניעת דבר שעושין לו מניעת הרפואה. כגון להחם חמין בחולה שיב"ס מותר ע"י ישראל אף על פי שאפשר לחממו בבגדים ובחולה שאב"ס אסור כיון שאפשר לחממו בבגדים ודעת רש"י ז"ל דאפילו בחולה שיב"ס כל שאין במניעת דבר שעושין לו סכנה אין מחללין אלא עושין ע"י עכו"ם עמ"א סקי"ז".

אך על כל פנים, על פי הוראת רבינו הרב וייס שליט"א, עולה כי פעולות שאינן בגדר "פינוק ונוחות", אלא הן פעולות חיוניות שהעדרן מפריע, מטריד ומציק לחולה, מותרות לביצוע על ידי נכרי בשבת.

לכן לכאורה, כשהחולה שוכב במיטתו, ותנוחת המיטה מציקה לו, ובפרט אם הוא אינו יכול לישון או לאכול ולשתות בתנוחה זו, וכיוצא בזה, מותר לבקש מנכרי לכוון את המיטה לתנוחה הרצויה.

יש להדגיש: במקרה זה ההיתר הוא רק לעשות זאת על ידי נכרי. לעשות על ידי ישראל בשינוי – חמור יותר, וזאת משום שנחלקו הפוסקים בסימן שכ"ח (סעיף י"ז) בשאלה האם יש להתיר לחולה שאין בו סכנה רק שבותים דרבנן בשינוי, או שגם מלאכות האסורות מן התורה מותרות כשהן נעשות בשינוי. המשנה ברורה פסק בכמה פעמים בסימן זה, שאין להתיר אלא מלאכה דרבנן בשינוי, אבל מלאכות דאורייתא אסורות בכל אופן, אפילו בשינוי, ולא הותרו אלא על ידי נכרי. לעומת זאת דעת השולחן ערוך הרב להתיר גם מלאכות דאורייתא בשינוי לחולה שאין בו סכנה. הפוסקים בדורנו כתבו שבשעת הדחק גדולה אפשר לסמוך על שו"ע הרב, אבל ככלל יש להקפיד כהוראת המשנ"ב – שלא לבצע שום מלאכה דאורייתא לחולה שאב"ס על ידי ישראל בשינוי.

זאת לגבי מצבים שאין בהם שום סיכון. אבל יש לדעת שלא מעט פעמים שינוי תנוחת המיטה חיונית לצרכי מניעת סכנה, וכפי ששמענו מהפרופ' משה זוננבליק ומהאח הסיעודי נתנאל פוסקבומר. לדוגמא:

1. חולה שהזנתו מתבצעת באמצעות גסטרוסטום (peg) או זונדה, ויש צורך בשינוי תנוחה בכדי למנוע שאיפה של מזון לריאות וסכנת חנק.
2. חולה שמפתח קושי נשימתי.
3. חולה שזקוק לשינויי תנוחה עקב חשש מהתפתחות פצעי לחץ.

כאמור, אם יש אפשרות נוחה לשנות את התנוחה באופן ידני יש לעשות כן. אבל כשאפשרות זו מוגבלת ולא נגישה, הדבר בגדר "פיקוח נפש" ומותר לשנות את התנוחה:

• אם יש נכרי זמין בלי עיכוב ואיחור – יש לקרוא לנכרי לבצע את הפעולה. אפילו לדעת מרן השו"ע שפסק שישראל הוא זה שעושה את הפעולות, כבר כתבו הפוסקים שבמצב של טיפול בלתי ישיר, שאינו דחוף, גם לדעת השו"ע יש להשתדל לעשות ע"י נכרי אם אין עיכוב ואיחור בדבר.
• אם אין נכרי זמין – יש לבצע את הפעולה בשינוי, למשל להקיש על הכפתור באמצעות גב היד, או עם מכשיר שאינו מוקצה.

במקרה שהצורך של החולה המסוכן אינו עבור רפואתו ופיקוח נפשו כמו בדוגמאות דלעיל, אלא לצורך שינה למשל, גם כן מותר לבצע את הפעולה. כאמור, לדעת המשנה ברורה פעולות שנדרשות רק בכלל "צרכי החולה", ולא לפיקח נפש ממש, אינן מותרות על ידי ישראל כשמדובר במלאכות דאורייתא, אבל במקרה שלנו יש מצבים שהדבר מותר גם לדעתו, כגון שינה, וכפי שכתב הביאור הלכה (סימן שכ"ח ד"ה בשביל שיישן), שלכו"ע מותר לעשות מלאכה דאורייתא כדי שיישן, כי השינה יפה לחולה. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן ל' אות ב') הוסיף שנראה שפעולות כדי להשקיט יסורי החולה אע"פ שאינן מועילות למחלה עצמה, הם בכלל צרכי חולה ורפואה לכו"ע. ולכן גם אם הוא סובל מכאבי גב מציקים מחמת התנוחה שבה הוא שוכב, גם המשנה ברור יודה להתיר.

ומכל מקום, כיון שאפשר בקלות לעשות זאת בשינוי, ובוודאי אם יש נכרי זמין שזו הדרך המובחרת ביותר – יש לעשות זאת בצורה הזאת.