שתי שאלות נפוצות בהלכות קריאת המגילה למי שאינו יכול לשמוע אותה במניין בבית הכנסת:

1. בכל שנה ישנם מתנדבים הקוראים מגילה לחולים המאושפזים בבתי החולים. המתנדבים עוברים בין חדרי האשפוז ודואגים שכל חולה יוכל לשמוע את המגילה כהלכתה. מטבע הדברים, בהיעדר מניין זמין, לעיתים נעשית קריאה זו ביחידות. האם גם ב"פורים משולש", יכולים בני ירושלים, אשר קוראים את המגילה ביום שישי במקום ביום הפורים עצמו שלהם (שחל בשבת), לקרוא את המגילה ביחידות?
2. שאלה דומה עולה גם לגבי אחיות בצוות הרפואי, אשר אינן פנויות ללכת לקריאת המגילה בבית הכנסת בשל עבודתן, וכשהן שבות לביתן בעליהן קוראים להן את המגילה ביחידות, האם בשנה זו יש להן אפשרות לסמוך על פתרון זה, או שעליהן להשתדל לשמוע את המגילה דווקא במניין [של גברים או נשים].

בגמרא (מגילה ה ע"א) נחלקו אמוראים אם במגילה הנקראת בזמנה (בי"ד באדר בערים או בט"ו בו בכרכים, וכמו בכל שנה) יש לקרוא דווקא בציבור משום 'פרסומי ניסא (פרסום הנס)', או שמא ניתן לקרוא גם ביחיד. להלכה פסק השו"ע (תר"צ י"ח) שיש לחזר אחר עשרה, אך אם אי אפשר קוראים גם ביחיד[1].

עוד מבואר בגמרא (שם) שלגבי קריאת המגילה "שלא בזמנה", מודים כל האמוראים שצריך לקבץ עשרה לצורך קריאתה. שכן דווקא בקריאה בזמנה, מתוך שהיא חובה בו ביום על כל יחיד ויחיד, והכל קוראים בו, אפילו ביחיד מתקיים פרסום הנס, מה שאין כן בקריאה שלא בזמנה (רש"י שם ד"ה בזמנה וד"ה שלא בזמנה).

לדעת כמה ראשונים, דין זה שמגילה שלא בזמנה אינה נקראת אלא בציבור, מעכב אפילו בדיעבד, וכן פסק המשנה ברורה (תר"צ ס"ק ס"א), שהקורא ביחידות שלא בזמנה – לא יברך.

מה נחשב כקריאת מגילה "שלא בזמנה"? במקרים מסויימים, ההלכה היא שיחידים קוראים את המגילה לפני י"ד או ט"ו באדר, כגון בני כפרים שבזמן המקדש היו מקדימים את קריאתם ליום הכניסה (ימי שני וחמישי) כפי שנאמר במשנה (מגילה ב ע"א), וכן יחידים הנמצאים בדרך, כגון המפרש בים או ההולך בשיירה, שעליהם לקרוא את המגילה קודם צאתם לדרך. מקרים אלו ודאי נחשבים "קריאה שלא בזמנה", שלכולי עלמא נדרש ציבור לצורך קריאתה (ראה רש"י שם ומשנה ברורה תר"צ ס"ק ס"א).

השאלה היא, האם גם כאשר פורים חל בשבת ומקדימים את הקריאה ליום שישי, נחשבת הקריאה "שלא בזמנה", או שמא כיון שהציבור כולו מקדים את הקריאה, יש כאן פרסום הנס, ולכן דין קריאה זו כקריאה בזמנה, שלהלכה פסק השו"ע שאין עשרה מעכבים בה.

למעשה מהבבלי (שם) מוכח[2], שגם כאשר הציבור מקדימים את קריאת המגילה משום שפורים חל בשבת, הקריאה נחשבת "שלא בזמנה". האחרונים ביארו, שאף שבאופן זה שהציבור כולו מקדים יש פרסום הנס גם ביחיד, מכל מקום לא חילקו חכמים בתקנתם, ולעולם קריאה שלא בזמנה צריכה עשרה[3].

אף על פי כן, לעניין "פורים משולש" נחלקו הפוסקים. יש מהראשונים שכתבו שזה שמוכח מהגמרא שכשמקדימים את המגילה מחמת שבת נחשב הדבר כקריאה שלא בזמנה, היינו בין במקרה שי"ד חל בשבת[4] וכולם מקדימים לקרוא לפני י"ד, ובין במקרה שט"ו חל בשבת ובני הכרכים מצטרפים לבני הערים וקוראים את המגילה בי"ד[5].

אבל בדעת הרמב"ם[6] ביארו אחרונים[7], שכשחל ט"ו בשבת, שאז בני הכרכים מקדימים וקוראים את המגילה בי"ד יחד עם בני העיירות, נחשבת גם קריאת בני הכרכים כקריאה בזמנה, לפי שי"ד הוא זמן קריאה לכל ואף בני הכרכים יוצאים בו בכל שנה בדיעבד, והעולה מהגמרא שכשמקדימים את קריאת המגילה מחמת שבת נחשבת הקריאה שלא בזמנה, הינו דוקא כשחל י"ד בשבת והמגילה נקראת קודם י"ד[8].

השולחן ערוך לא הזכיר אם בקריאת מגילה מוקדמת יש צורך בעשרה אף בדיעבד. אבל המשנה ברורה (תר"צ ס״ק ס"א) פוסק בפירוש, שכשפורים דמוקפים חל בשבת, ובני הכרכים מקדימים את קריאת המגילה ליום שישי, צריך לקבץ עשרה לקריאת המגילה, וכתב שאם אין עשרה לא יברכו המוקפים עליה.

אולם בניגוד לדעת המשנה ברורה, הרבה מחכמי ירושלים בדורות שעברו פסקו שהמברך לא הפסיד[9], וכן כתבו הרבה מפוסקי זמנינו שבמקום הצורך יש לקרוא את המגילה גם ביחיד, ובברכה.

כך פסקו רבותינו החזון איש (קנ"ה אות ב), רבי יוסף חיים זוננפלד (שו״ת שלמת חיים או״ח, סימן ק"ב וק"ג), הגרי"ש אלישיב (הליכות והנהגות עמוד 17) הגרש״ז אויערבך (הליכות שלמה, פרק כ"א אות ד), יביע אומר, (או"ח ח"ו סימן מ"ו), ורבינו הגר״א וייס (מנחת אשר, פורים, סימן ל"ד אות ב'). [יש שהעידו גם שכן הוא מנהג ירושלים להקל בדבר, אך יש שסתרו דבריהם (ראה בירור הלכה שם)].

לכן, הלכה למעשה, יש להשתדל השנה לקרוא ולברך על המגילה בעשרה, אף במצב שבשאר השנים אין מחמירים בכך, אבל אם אין אפשרות כזו, יש לנהוג כדעת רוב הפוסקים שניתן לברך על המגילה גם ביחיד.

[1] הרמ"א (שם) מוסיף, שעיר שקוראים בה בציבור יכול היחיד לקוראה ביחידות אפילו לכתחילה (משום שהנס כבר התפרסם). אך דין זה אינו מוסכם, ועל כן כתבו הפוסקים שאף בכה"ג יש להדר אחרי עשרה (ראה משנ"ב שם ס"ק ס"ד).

יש אומרים שבמקרה שהמגילה נקראת ביחיד, לא מברכים "הרב את ריבנו" בסוף הקריאה (רמ"א תרצ"ב ס"א), וכן הסיק גם הגר"ע יוסף (יביע אומר ח"א סימן מ"ד). אך יש נוהגים לברך ברכה זו אף ביחידות (ראה בן איש חי פרשת תצוה וכף החיים סימן תרצ ס"ק כ"ד).

[2] ראה רשב"א, ריטב"א (מגילה שם), שער הציון (תר"צ ס"ק ס"א) ועוד.

אבל ראה בדברי רבי בא בירושלמי (מגילה פ"א ה"ג) לפי פירוש קרבן העדה, שבכל מקרה שהקריאה מוקדמת מחמת שבת, נחשבת כקריאה בזמנה, וראה שפת אמת (מגילה שם) שפירש כן אף בדעת רש"י בבבלי. אך האור שמח (מגילה פ"א ה"ז) וחידושי הרד"ל (על הירושלמי שם) ביארו שדעת רבי בא בירולשמי היא כשיטת הרמב"ם המובאת להלן. וכ"כ הרד"ל שם בדעת רש"י.

[3] פני יהושע (מגילה שם) ושער הציון (שם).

הטורי אבן (מגילה שם) כותב לבאר את הצורך בעשרה במקרה זה באופן אחר: לעולם כשקוראים שלא בעשרה אין פרסום הנס בעצם הקריאה, אפילו כשקוראים בזמנה, אלא שבזמנה כיון שאסור בהספד ותענית באותו יום וחייב במשלוח מנות ובמשתה ושמחה יש פרסום הנס על ידי אותם דברים, אבל שלא בזמנה שאין משלוח מנות ושמחה, אם כן כל שאין קוראים בעשרה אין פרסום הנס כלל, וכך הוא גם כשחל פורים בשבת שמקדימים רק את קריאת המגילה, וכיון שכך אין פרסום הנס בלא עשרה.

[4] [בימינו י"ד אדר לעולם אינו חל בשבת, אך כשקידשו על פי הראייה היה שייך שיחול י"ד בשבת].

[5] רשב"א ריטב"א ור"ן (שם), רא"ש (פ"א אות ו' בשם י"מ) [ובב"י סימן תר"צ הביא את דברי הר"ן ולא פקפק עליהם]. ועיין בירור הלכה (סימן תר"צ) שמביא עוד הרבה ראשונים הסוברים כן.

[6] מגילה (פ"א ה"ז).

[7] אור שמח (על הרמב"ם שם) וחזון איש (סימן קנ"ה אות ב').

[8] כך ביאר האו"ש (שם). והחזו"א (שם) ביאר שכשקוראים בארבעה עשר איכא פרסומי נס טובא כיון שהוא זמן קריאתה לרוב העולם.

[9] ראה יביע אומר (או"ח ח"ו סימן מ"ו) ובירור הלכה (סימן תר"צ) שהביאו דבריהם.