לא ראיתי בפסקי תשובות שכותב שיש לברך אחרי איבוד הכרה, אלא רק לגבי מי שנשתטה, וגם בזה אינו מביא מקור לדבריו אלא מהארץ צבי, והמעיין בתשובת הארץ צבי יראה שרק צידד כן אך מסיק לא כך, ובכל מקרה גם הפסקי תשובות מכריע לומר בריך רחמנא כו' ולא לברך ברכת התורה, ויש לפקפק גם על נחיצות עצה זו. והעיקר לענ"ד שכשם שאפילו בשנת קבע ביום המנהג שלא לברך, כך גם למי שנתעלף לזמן קצר, שהוא לכו"ע פחות משיתין נשמין (אפילו לשיטות המחמירות ביותר), ולא מצאתי מקור ברור לסבור שיש ניתוק יותר גדול בין הגוף לשכל בעילפון מאשר בשינה, ומאידך יש חשש ברכה לבטלה, ואם בברכות התורה כך, ק"ו בברכת הציצית.

ומה שהבאת מהחישוקי חמד, אינו עניין לכאן, כיון שאינו בין ברכה למצוה, ובין ברכה למצוה פשוט כדבריו, שהברכה פקעה.

ולגבי נט"י הוא דין פשוט דבפחות משיתין נשמין א"צ נט"י כלל כמבואר במשנ"ב סי' ד' ס"ק ל"ד, ואעיקרא עיקר חיוב נט"י יש לדון אם יש רוח רעה בעילפון או בשינה דווקא, ועכ"פ הטעם של חשש נגיעה במקומות המכוסים ודאי אינו שייך.