שלום וברכה, אדם עיוור שאיננו רואה בעיניו, אשתו מדליקה ומוציאה אותו ידי חובתו (משנה ברורה סימן תרע"ה ס"ק ט'). אין לו אשה או בני בית, ידליק בסיוע אדם אחר, אך לא יברך על הדלקה זו (משנה ברורה (שם) וכשיטת המור וקציעה ליעב"ץ, שהובא בשערי תשובה (שם ס"ק ג')).

אך יש הסוברים שאף הוא חייב ככל אדם, ועל כן יברך על ההדלקה, כך דעת מהרש"ל (שו"ת סימן ע"ז); וכך פסקו הגר"מ פינשטיין זצ"ל (מועדי ישורון פרק א' סעיף 4, ובהערה 10); שו"ת חזון עובדיה (חנוכה עמ' קי"ג), ועי' בילקוט יוסף (חנוכה עמ' ש"צ) שכתב שכן הוא מנהג ירושלים. ועי' בשו"ת שבט הלוי (חלק ד' סימן ס"ז) שצידד בפשטות כדעת המהרש"ל. ובקובץ מבית לוי (י' עמ' ז') הביאו משמו שיכול לברך כל הברכות.

והגאון הרב וואזנר שם כתב, שברכות "שהחיינו" "ושעשה נסים" ודאי חייב לברך, לכל השיטות. אמנם אם רואה מעט את אור הנר, כתב המהרש"ם בדעת תורה (או"ח סימן תרע"ה ס"ק ג') שלכל הדעות ידליק בעצמו בברכה.