לקראת יום הכיפורים הבא עלינו לטובה, אנו מביאים בפניכם כמה פסקי הלכה חשובים ממרן הגאב"ד רבי אשר וייס שליט"א, בענייני תענית יום הכיפורים לחולים.
חולה הלוקח תרופות (קונבנציונאליות, לא ויטמינים או תרופות הומאופטיות) באופן קבוע, אפילו אינו חולה שיש בו סכנה, אם לדעת רופאו אין אפשרות ליטול את התרופה מעבר לשעות התענית (כלומר – מעט לפניה ומעט לאחריה), אלא נדרש לקחת את התרופות בזמן מדויק, וכן אין אפשרות לדלג על מנת תרופה – יכול לקחת את התרופות כהרגלו ביום הכיפורים.
במקרה שאיננו מסוגל ליטול את התרופה ללא שתייה, יפסול את המים ויפגום בטעמם (כגון – על ידי הוספת תמצית תה מרה).
לעומת זאת – חולה שיש בו סכנה שמותר לו לאכל ולשתות ביום הכיפורים (בין אם לשיעורין, או כדרכו – על פי הוראת מורה הוראה והנחיית רופאו), אין לו לפגום את המזון ואת השתיה, אלא יאכלם כמות שהם. ואדרבה, הנזקק לשתייה מועטת פחות מכשיעור ישתה משקה ממותק כמו מיץ ענבים, שערכו התזונתי גדול משל מים, וכך יוכל למעט במנות שיצטרך במשך היום.
חולים הסובלים מכאב בלתי נסבל, או נשים מעוברות המרגישות רעב או צימאון כמעט בלתי נשלט, ולפעמים חרדות באופן קיצוני להריונן, אף שלפי דרכי הרפואה אין בכך סכנה בפנינו, יש מקום להקל באכילה ושתיה פחות מכשיעור.
בעלי זקנה מופלגת, הסובלים מתשישות גדולה ומצבם הרפואי שברירי, אף על פי שאינם כעת בגדר של "חולה שיש בו סכנה", יש להקל להם באופן נרחב לאכול ולשתות לשיעורים לפי הצורך, מאחר וכל שינוי במצבם עלול להשפיע לרעה על מצב בריאותם ולהביאם לידי סכנה.
בכלל זה – קשישים המתקשים בהליכה באופן משמעותי ונזקקים לסיוע הליכון או מקל הליכה, ואין מי שיתמוך וילווה אותם לאורך כל היממה, וישנו חשש גדול ממצב שבו בעקבות הצום יאבדו את שיווי משקלם וימעדו. מאחר ונפילה בגיל מופלג עלולה לשבור את עצמותיו ולסכן את חייו של הנופל, במצבים כאלה ניתן להקל לאכול לשיעורים.
חולה במחלת נפש פסיכוטית, הנתמך בתרופות פסיכיאטריות באופן קבוע, נוטל את התרופות כרגיל גם ביום הכיפורים. תרופות מסוג זה המכילות ליתיום, עלולות לגרום להתייבשות, ויש להתייעץ עם הרופא המטפל ביחס לשתייה לשיעורים בכדי למנעה.
בעת התקפה פסיכוטית, יש להתיר לחולה לאכל ולשתות בכדי ליישב את דעתו, משום שלדעת הרופאים כל לחץ, מצוקה וחרדה עלול להשפיע לרעה על מצבם הנפשי של חולים אלה ולגרום לסיכון נפשות להם או לזולתם.
לעומת מחלות פסיכוטיות, החולה במחלת נפש נוירוטית כמו דיכאון או דו-קוטביות, אמנם כאמור לעיל יש להתיר להם ליטול את תרופותיהם כרגיל ביום הכיפורים, אך בדרך כלל אין סכנה לנפשם ואין להתיר להם אכילה ושתייה. לפעמים ישנם מקרים של דיכאון עמוק שבהם החולה עלול לפתח נטייה אובדנית ולנסות לשלוח יד בנפשו, ואזי אם לפי דעת הרופאים המטפלים יש בחולה זה סכנה, והחולה עצמו מרגיש צורך באכילה או בשתיה, יש להקל בו משום "יתובי דעתא".
חולה המאושפז בבית החולים, שנזקק לשתות ביום הכיפורים, אין להמליץ לו לנסות ולקבל את הנוזלים באמצעות עירוי שיותקן בערב יום הכיפורים, מאחר ולדברי הרופאים ישנו חשש שהדבר יגרום לזיהום.
חולה שיש בו סכנה, שמתוכנן עבורו צילום או כל בדיקה רפואית אחרת לאחר יום הכיפורים, ובדיקה זו דורשת שתייה מוקדמת ביום הכיפורים, יש להתיר לו לשתות לשיעורין ביום הכיפורים, אף שאינו נזקק לשתייה זו מצד מחלתו אלא לצרכי הצילום. בהקשר זה יש להדגיש, כי על פי ההלכה, בחולה שיש בו סכנה, בדיקה ופיענוח מוקדם ככל האפשר – גם הם בגדר פיקוח נפש, ואין לשקול לאחר את הבדיקה בכדי לאפשר את הצום.
חולה שאוכל לשיעורין כל 9 דקות, לא יברך בכל פעם ברכה ראשונה.
חולים בסוכרת נעורים, הרבה מתוכם יכולים לצום ביום הכיפורים. בדרך כלל מומלץ לבצע ניסיונות בי"ז בתמוז, ושוב בתשעה באב, כדי לראות איך הגוף מגיב לצום ומהי כמות האינסולין שהם זקוקים לה בתנאי צום. אם צמו בימי חול וביצעו בדיקות דם תכופות במעקב רופא מומחה ונראה שיכולים לצום – יצומו. אך בוודאי שאין להתיר ביצוע בדיקות כאלה במהלך יום הכיפורים, מפני שיש בזה חשש איסור דאורייתא, ובמקרה כזה עדיף שיאכלו לשיעורין. ככלל – חולים אלו ינהגו ביום הכיפורים כהוראת רופא מומחה בתחום זה המכיר את החולה זמן ממושך.
חולה שיש בו סכנה או מעוברת היודעים שקרוב לוודאי שלא יוכלו להשלים את הצום, ובשלב מסוים יצטרכו לאכול או לשתות, אין להם להמתין עד שיגיעו למצב מצוקה וסכנה מוחשית, ויש להם להקדים רפואה למכה ולזון את עצמם. ובכלל זה – שבמקום שיגיעו למצב המצוקה ויצטרכו לאכל מיד יותר מכשיעור, יקדימו לאכול ולשתות לשיעורין.
חולה אלצהיימר, שמלבד תופעת השכחה הנו מבין בכל דבר וענין ודעתו צלולה, ועלול לשכוח שהמדובר ביום הכיפורים ולאכל כדרכו, מעיקר הדין נראה שאינו מוגדר כשוטה על פי ההלכה, ולפיכך הוא חייב להתענות ביום הכיפורים, ולכן כאשר קרוביו סמוכים לו ביום הכיפורים עליהם למנוע אותו מלאכול ולשתות, אך אין זו חובתם לשהות לצדו כל משך התענית.
חולה במחלה ממארת, שנקבע לו ניתוח למחרת יום הכיפורים, שלקראתו הוא נדרש לשהות בצום, ואם יצום גם ביום הכיפורים עלול להסתכן כמובן, מעיקר הדין אנו מתייחסים לניתוח כזה כפיקוח נפש גמור ואין לדחותו (אף שאנו רואים שהרופאים מדי פעם דוחים ניתוחים כאלה בכדי לאפשר לחולה השתתפות בשמחה וכדומה). ולכן, אם מתאפשר לתת לחולה מספר שעות תזונה במוצאי יום הכיפורים – הדבר עדיף וכדאי, אבל אם לא – יש להתיר לחולה לאכול ולשתות לשיעורין במהלך יום הכיפורים.
מעוברת שעוברה הפוך (מצג עכוז), ונמצאת לקראת סוף הריונה, ורופאיה טוענים כי אם תצום קרוב לוודאי שלידתה תזורז ויהיה צורך בניתוח קיסרי, ואם לא תצום – ישנו סיכוי שתלד במועד ועד אליו יתהפך העובר באופן טבעי, ותוכל להימנע מניתוח. מאחר ושתי הנחות אלו אינן ודאיות כלל, וגם בימינו ניתוח קיסרי אינו מוגדר כמסוכן במיוחד ביחס ללידה רגילה – אין להתיר לה לאכל ולשתות ביום הכיפורים אף פחות מכשיעור.