(C-PAF) מכשירים למניעת דום נשימה בשינה בשבת

https://medicalhalacha.co.il/wp-content/uploads/2022/11/123.jpg

הרב יוסי שפרונג

אחת מבעיות השינה המוכרות ביותר היא תופעת "דום נשימה בשינה". האהבה מבעיה זו, הם כאלה שבמהלך חלקים בחיך ובלשון שלהם נסוגים לאחור וחוסמים את פתחי מעבר האויר. כתוצאה מכך הם מסוגלים לנשום. כמובן שמצב זה גורם למצוקה ולא נוחה שבעקבותיה בדרך כלל מתעורר האדם משנתו, מתקן את נשימתו וחוזר לישון. אירוע יכול להתרחש של פעמים בלילה, כך עשה כזה תרופה נשימה בשינה ישנים כמעט. חוסר השינה הכרוני מזיק לבריאות ולתקינות הפעילות של האדם באופן משמעותי ומהווה מקור למגוון בעיות רפואיות ונפשיות.

זה קורה בקרב רוב האנשים כדי לעזור נשימה בשינה – אך יש כאלה שאירועי נשימה אלה כנים לבריאותם עד חשש פיקוח נפש.

בעבר, הפתרונות הנפוצים יותר היו ניתוחיים וכללו הסרה של השקדים או אמצעים דומים חשב להרחיב את החלל למעבר האויר. אך בעשרות השנים האחרונות פותחו שני מכשירים: האחד סי-פאפ, והשני, שהשימוש בו נדיר יותר, הוא מכשיר הבי-פאפ ((CPAP,BPAP. הבסיס לשני מכשירים אלו הוא דרך הזרמה של או האף או הפה באמצעות מסכה המחוברת לצינורית היוצאת מהמכשיר. האויר הנדחף פנימה ממונע את חסימת נתיב האויר ודום הנשימה נמנע.

על פי רוב, נעשה שימוש במכשיר הסי-פאפ. צורת פעולתו של השתנתה עם השנים. במכשירים הישנים, לחיצה על כפתור היה מפעיל את המכשיר שהיה פולט באופן רציף אויר עד לכיבוי מכשירים ידנית. בימינו חלו שכלולים במכשירים, הם מתחילים להזרים את האויר באופן אוטומטי כאשר חיישנים מיוחדים מבחינים מסיכה מונחת על הפנים, ועם הסרתה הם מפסיקים לפעול באופן אוטומטי. בנוסף, מערכת ממוחשבת אוספת נתונים על צריכת החמצן בהתבסס על איכות הנשימות, ומנטרת את עוצמת הזאויר לפי נתונים אלו. נתונים אלו מוצגים על הצגת ונשים לצורך תיעוד ומעקב רפואי.

מובן, שהמכשירים הישנים עד יותר מהחדשים בכל הנוגע להלכות שבת, משום שכאשר מפעילים אותם מערב שבת, אין כל יתרונות נוספים על פעולתם הפעלה בהם בהפעלת מער”ש מותר לזקוקים להם. יש הרבה יותר דברים מהסוג החדש סבוכים. במאמר משנת תשע”ד מעורר הרב יצחק רובין שליט”א מספר חששות בשימוש במכשיר זה בשבת:

  1. פעולת הגבר המנטרת את נשימות האדם ובעקבותיהן ומונמך המנוע, וכן הרי ההדיגיטלי המתבצע, וזה אפילו כשהמסיכה מונחת ומופעלת כבר, האם זה נחשב כמו של האדם או לא.
  2. היה מקום לה שהמכשיר יופעל מערב שבת באמצעות שעון שבת שיפעיל אותו בסמוך לשעה שהאדם הולך לישון, אך בנוסף זה אינו מוציא מידי חשש לברא הנ”ל, גם הוא מעשית כפי שמעיד שם אין זה אפשרות סבירה משום שכמעט אי אפשר להניח את המסכה על הפנים. לפני שהיא מופיעה, ומשום שאפילו בזמן קצר זה נמנע מהם לנשום.
  • 3. הנחת המסיכה על הפנים שכאמור מפעילה את המכשיר, היא הבעייתית ביותר מבחינה הלכתית.

הנחת היסוד ההלכתית הפשוטה היא שבמקרה חשש שסכנה ממצב זה של דום נשימה, בודאי מותר להשתמש במכשיר זה בשבת (כמובן, לעשות מאמץ להשיג את החומרים מן הסוג הישן שיש חשש לעיל אין חששות חילול שבת, וגם אם אין משיג אלא רק את האפשרויות מהסוג. החדש, וכפי שמצוי בימינו שאין כמעט את המכשירים הישנים, על כל פנים יזהר לחברו לחשמל מערב שבת, וכן אפשר את המסיכה בשינוי, כל אפשר למעט בחילול שבת, ממעטים). עיקר הנידון הוא לגבי מצב שבו אין חשש סכנה וכאמור עיקר התועלת מהמכשיר הוא שהאדם יכול לישון.

בהקשר זה, ישנו דיון מעניין בין הרב רובין, הרב יצחק זילברשטיין שליט”א. הנחת היסוד של הרב רובין בזה אופנים שונים והדבר תלוי בהתחשבות הדעת ובכל מקרה לגופו, כלומר: יש מקרים שיש היו נידונים כסכנה. אך הרב רובין הפנה אל הרב זילברשטיין שאלה כיצד אינגו אלו הזקוקים למכשיר זה, ורופא מסויים אמר למטופל אחד, שהיעדר שימוש אף אם רק בשבתות וימים טובים לפגיעה בריאותי בהמשך השנים. בתשובתו כתב הרב זילברשטיין “לענ”ד זה ספק פיקוח נפש. וצריך להפעיל בשינוי, ואם אפשר, לשאול את הרופא רופא בחולה, ואם יגיד שצריך להפעילו כדרכו, יפעיל כדרך”.

במכתב חוזר, התפלא הרב רובין על סמך מה נשענת ההנחה הפשוטה שהדבר בגדר ספק פיקוח נפש אצל כל מי שמשתמש במכשיר זה, הרי ידוע שחלק מהמשתמשים זקוקים למכשיר זה רק למנוע צער חוסר השינה, ולא למניעת סכנה. למרות זאת, כותבים תשובה נוספים הרב זילברשטיין באופן פסקני: "אם מדובר בחשש לפיקוח נפש, אפילו אם הוא עתידי, יש להתיר את התפעול במכשיר, ומסתמא אחד שאינו יכול לנשום בכוחות עצמו מוגדר כקצת מסוכן".

[כוונת דברים אלו אינם ברורים עד הסוף, אך ניתן לשער כי חלקם הראשון חשב להערכה שאי-שימוש במכשיר במשך יום אחד בשבוע כמה שדנים עלולים לגרום לסיכון מסויים לאחר מכן. אין בידינו את הכלים להעריך נכוחה האם הנחה זו נכונה, אך על כל פנים אפשר לומר כי בכללים של "פיקוח נפש עתידי", שהיא סוגיה שהכי טובה בהלכות פיקוח נפש, אפשר לומר מצב כזה עומד בתנאי לחילול שבת – מאחר שגורם הסיכון קיים ווכח כבר עתה , והוא מתפתח בכל רגע שעובר, גם אם סכנת החיים אינה שכיחה לפנינו כרגע].

 

אך נניח עתיד לעצם ויכוח מעניין זה, ונניח שלו באדםהימנעות מלהשתמש במכשיר בימי שבת וחג לא תגרום סיכון לבריאותו, ומכל מקום שהוא זקוק ביותר לשימוש במכשיר זה, ולא השיג את השימוש במכשירים הישנים. האם מותר לו להשתמש במכשיר זה בשבת?

כאן מצאנו עצה מתוחכמת של המכון הטכנולוגי להלכה. הם מציעים למי שזקוק למכשיר זה, להניח בגד (גרב למשל) בפי המסיכה מערב שבת, אז יופעל הפעלה ברציפות מערב שבת, לאחר שבאופן זה "מרמים" את הפעולות והגורמים לו לסבור שהמסיכה הונחה על פניו של החולה, איך מתחילים לפעול. שהאדם מעוניין להיכנס לישון, הוא מוציא את הגרב ומניח את המסיכה על פניו. לאחר שהמכשיר אינו מפסיק לפעול לאחר שמסירים

את הגרב מן המסיכה, אלא ממתין מספר שניות, יש שהות ביד האדם מאפשרת את פניית זמן זה על ובכך לשמר פעילות רציפה של מכשירים ללא חשש חילול השבת.

אמנם – עצה חכמה זו אינה פותרת את הבעיה של הרישום הדיגיטלי שמתבצע בשעה שהמכשיר פועל. במכון הנ"ל מציעים במתן הכרטיס החכם או לכסות את הכרטיס החכם או לכסות את ההצגה של הנציגים, ייתכן שלא יהיה לאדם עלת מהם לא יתייחסו אליו כפעולתו. תלמידיו של רבינו הגר”א וייס שליט”א חשוב שנציין את השיטה היסודית בכל נושא זה של רישומים דיגיטליים המקרים באמצעות פעולות לא רצוניות.

בתשובה בשו"ת מנחת אשר (חלק א סימן לב) מחדש רבינו, שמה שסגירת מעגל חשמלי עשוי להיחשב כמלאכה, זהו רק במעגל חשמלי שבסגירתו יש "תועלת ותוצאה גלויה הנראית לעיניים או לשאר חושי האדם, וככלים החשמליים של אדם מפעיל לצרכו ולהנאתו. אבל מצוי מאוד שהאדם מפעיל מערכות אלקטרוניות שונות ללא משים, וגורם לשינויים אלקטרוניים שאין תועלתם ותוצאתן גלויה וצרכת לנו ואין רואים כל תועלת בשינויים אלה, ובכל אלה לענ"ד אין סרך מלאכה ואין בהם מלאכת מחשבת".

רבינו מביא מספר דוגמאות למכשירים:

1. מכשירים אלו לאספקת חמצן בשינה המכילים חיישנים רגישים ביותר המזינים את נתוני הנשימה, ומושפעים מכל תנועה של החולה. 2. מכשירי שמיעה מתקדמים, שתוכנה ממוחשבת עורכת בה שינויים והתאמות אוטומטיות לפי השינויים ברמת הרעש הסביבתי כמו מתנועת האדם ממקום למקום. שינויים אלו כרוכים בסגירת מעגלים זעירים והפעלת מערכות מציאות. 3. חולים המאושפזים במחלקות לטיפול נמרץ מחוברים למכשירי ניטור האוספים נתונים המוצגים על הצגת אלקטרוני. נשימה, תנועה או מאמץ של החולה יגרמו לסגירת מעגלים זעירים ולשינוי התרשומת על גבי הצג. 4. אזיקים אלקטרוניים מהווים בימינו חלופת מעצר. פעילות האזיק מבוססת על קליטת המרחק בין האזיק למגורים בבית. התרחקות מן הבית וכן חזרה אליו (שמותרים מסויימים) תשלח אות למסוף המשטרתי. אזיקים משוכללים יותר מתבססים על מערכת איתור לוויינית המשדרת כל העת את המיקומו של האסיר. מערכות דומות משרתות את קרוביהם של קשישים הסובלים ממחלת אלצהיימר. 5. חיי שני חום ותנועה, המצויים ברוב בתי המלון, כאשר מדובר בהדלקה או כיבוי של האורח והתאורה בכניסה או ביציאה של האורח אל החדר וממנו אלא בהארכת הפעילות שלהם על פי שהייה ותנועה של האורח בחדר. 6. שימוש בטלפונים סלולריים עבור רופאים בבתי חולי שזקוקים להיות זמינים למקרי פיקוח נפש. האם מותר לרופא לנוע עם אף אחד שבתנועתו הוא גורם לשינויים ברמת הקליטה המתבטאים על הצגת נפח וכרוכים ברישום אלקטרוני שיש בו סגירת מעגלים זעירים.[1]

בתשובתו, מבאר רבינו מדוע לדעתו אין בדבר משום מלאכה כלל, וכן שאין בזה משום מלאכת מחשבת. לדעות שאסור החשמל בשבת הוא מטעם מוליד, ברור שרק הולדת דבר חדש שהעין רואה והלב חומד ויש לאדם הנאה ותועלת ממנו שייך איסור מוליד, אבל במה שאין בו תוצאה חשובה הנראית לעין ופעילות הפעלה נמשכת כאילו מאליה, אין בזה גדר מוליד כלל. גם לדעות שיסוד האיסור הוא במלאכת בונה, אין כאן מלאכה, משום שבמעגלים זעירים חיבור והתפרקות בחלקיקי שניות, ואין בהם כל נפקא מינה וחשובה וניכרת, אין זה דומה לבונה כלל אפילו אם סגירת מעגל חשמלי קבוע עשויה להיחשב במלאכת בונה.

מכאן מגיע רבינו לדון לפי שיטהו שוסוד האיסור בסגירת מעגל חשמלי הוא משום מכה בפטיש:

"וכך גם לדרכי שיש בזה מכה בפטיש משום חשיבות החיבור, נראה פשוט דבכל הנ"ל אין מכה בפטיש. ובאמת אם מצד מכה בפטיש באנו עליו, מובן הכי דאין גדר מלאכה כלל במה שנעשה כאילו מאליו ללא כונה וללא מעשה מסויים ואין בו כל קיום ותוחלת, שהרי כבר כתבו הפוסקים דשאני מכה בפטיש משאר המלאכות וכל שאין בו כונה ותכלית אין בו גדר מלאכה כלל, כידוע. מדברי המגיד משנה (פי”ב משבת”ב) והאריכו בשיטתו, והארכתי בזה במקום אחר”. [2]

מקור הדברים שמלאכת מכה בפטיש תלוי בכוונת האדם יותר משאר מלאכות שבהן כאשר מדובר בפסיק רישיה, אין חשיבות לשאלה האם האדם התכוון למלאכה או לא, הוא מדברי המגיד משנה (הלכות שבת פרק י הלכה יז, ופרק יב הלכה ב), שם כותב המגיד:

"מפני שחופש מתכוין הוא עושה מלא וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל, שהרי אינו רוצה לעשות כלי ממנו, דומה לקטימת קיסם שהזכרנו פרק י"א, שכל שאינו קוטמו לחצוץ בו שניו, אף על פי שראוי בגלל בקטימתו, פוטור, שכל שהוא מפני תקוון. כלי – מי שאינו מתקנו פטור, ואפי' לר”י המחייב בדבר שאין מתכוין”.  

במנחת אשר לשבת (סימן ג) מבאר רבינו שיטה זו:

"דסבירא להו לחלק בין מלאכת מכה בפטיש לשאר מלאכות, ובמכה בפטיש אם אינו מתכוין לעשות כלי, או שאינו מתכוין לתקוני מנא – אינו מלאכה כלל, דכל מהות מלאכה זו היא בגמר כלי או דבר אחר, וכיון שאינו מתכוין לכן אינו בכלל מלאכה כלל אף דהוי. פסיק רישיה”.

נראה לבאר כוונת הדברים כך: בשאר מלאכות שבת ישנה פעולה יצירתית מוגדרת, עצם העבודה היא המלאכה. אם תעשה זאת, אין משמעות לכך שלא נתכוון לעשות. לעומת זאת במלא מכה בפטיש, הגדרת פעולה כמלאכה נובעת מתוכן והתייחסות ייחודיות שנלווים לעצם הפעולה, והוא מה שבכך נגמר הכל. כשהפעולה נעשית

בלא כוונה, וכמו מאליה, ללא תועלת שיוצאת לאדם מה קורהותה, המעשה מכיל רק את עצם הפעולה שהיא גרידה אינה נחשבת כמלאכה .

רבינו איננו מאיר זאת, אבל מסתבר של שיטה בהגדרת מלאכת "מכה בפטיש" הנחה זו פשוטה אף יותר, לאחר שאם יסוד החיוב הוא מצד החשיבות והתיקון במלאכה, מסתבר שמה שמבדיל בינה ופעולות שיש פעולות פשוטות שחז"ל לא חשובו אליהן כמלאכה הוא היחס של מבצע מבצע. למשמעותה וכוונתו אליה. לכן בשונה משאר המלאכות, כשאינו מתכוון אין כאן מלאכה כלל.

על פי עיקרון זה שבמלאכת מכה בפטיש ללא כוונה אין כלל מלאכה, מבאר רבינו המנחת אשר (בתשובה שלא נדפסה עדיין) את החילוק בין מכשיר שמיעה על רמקול, שבעוד שפשטה ההוראה להתיר את השימוש במכשירי שמיעה, בשימוש ברמקול ההוראה הרווחת היא לאיסור, וכבר עמלו רבים. לבאר החילוק בזה, שהרי שני מכשירים מבוססים על רמקול הקולט את גלי הקול ומגבירים לאזני השומעים. רבינו מבאר זאת על פי שיטתו שאסור החשמל בשבת מבוסס על מלאכת מכה בפטיש. כן, במלאכת מכה בפטיש הכוונה מכרעת האם מדובר במלאכה או לא. לכן, בעוד שברמקול פעולות ישירה ומכוונת של הדובר אל הרמקול במטרה להפעילו ולהשתמש בו, כל מיני דברים במכשירי שמיעה שקולטים דיבור הנשמע בחלל העולם או מופנה באופן כללי לכיוונו של אדם פלוני, ללא כוונה להפעלת מכשירים.

בתשובה נוספת (חלק בסימן לד) מפרט רבינו יותר את כוונתו מבחינה מעשית.

  1. מערכות פנימיות של מכשירים שהאדם אינו מודע להן כלל ואין בהם כל היכר אין בהם כלל משום מלאכה. לכן, השינויים במכשיר השמיעה או במכשיר החמצן הם אוסרים את ההפעלה בו.
  2. מערכות שהשינויים באים לידי ביטוי על הצג, תלויים בשאלה האם לאדם יש צורך וענין בהם. מידע שאין לו ענין בהם כלל, אין הרישום משפיע על חשיבותם כמלאכה. כך למשל ברישום רמת הקליטה הסלולרית בימינו, שבדרך כלל אינה מעניינת את האדם כלל והוא אינו חושב על כך בזמן הילוכו. כך גם בנוגע למכשיר האיתור על חולי אלצהיימר, שהרישום על אודות מקום הימצא מעניין איש בשעה חולה מצוי בסביבת קרוביו (ובמידה שהוא נאבד, הדבר מותר בגלל חשש פיקוח נפש).

בשלהי התשובה מביאה רבינו מדברי השואל, קושי שלדעת רבינו שבסגירת מעגלים חשמליים ישנה משום מלאכת בקשות לאחר והנמנה במלאכה חשובה, אם כן יש לאסור את השימוש במכשירים אלו. משיב רבינו:

"והתשובה פשוטה בתכלית ומבוארת בדברינו, דכאשר יש לאדם כונה וענין בתוצאת המעשה יש כאן מלאכה גמורה, אבל כאשר אין לו לא כונה ולא תועלת ולא ענין בתוצאת המעשה אין כאן מלאכה כלל".


[1] בתשובות מנחת אשר – קורונה (תליתאה סימן ז') שיצאו בזמן מגפת הקורונה, עסק רבינו במקרה אקטואלי נוסף: מעבר ליד מצלמות המודדות חום בכניסה לבתי החולים.

[2] דבריו מסיים רבינו את שהיכולת להמנע מכל שימוש במכשיר ומערכת שיש בו מן ה”חדש” ולברוח מן העבירה אשרי לו, אך לצרכי חולה או בשעת הדחק ובודאי במה שיש בו חשש פקוח נפש, יש על מה לסמוך ולהקל בכל הנ”ל. .

המדור בבניה ויעלה בקרוב…