חלק ניכר מהתקשורת בין אנשים בימינו מתבצע באמצעות וואטסאפ. תקשורת זו מתאפיינת בשיחה בין אדם אחד לשני ובין אנשים השותפים לקבוצות שונות. השימוש בווטסאפ נפוץ ורווח גם בקרב אנשי רפואה, הצלה וחירום.

כשיש צורך לבצע תקשורת חירום של פיקוח נפש בשבת, בעיקר דרך קבוצות שונות, הדרך היעילה והמהירה ביותר לעשות זאת היא דרך קבוצות הווטסאפ. למשל, כאשר יש צורך להודיע הודעה דחופה לחברי כיתת כוננות, או קבוצת אנשי הצלה שכונתיים, וכך בכל תחומי ההצלה הרפואה והחירום המתבססים על קבוצות שונות הערוכות לתת מענה לאירוע כלשהו, הדרך והרגילות, וגם האופן היעיל ביותר להעביר את ההודעה היא דרך שליחת הודעה בקבוצת ה"ווטסאפ".

בהקשר זה ראוי להעיר, כי מתעוררות בעניין מספר שאלות חשובות ומאוד מעשיות, ונפרט את חלקו עם המענה ההלכתי להן:

א. כיצד יש לנהוג כאשר אחד מחברי הקבוצה צריך להעביר הודעה ל – נניח – חמישה מחברי הקבוצה, אבל יתר החברים אינם צריכים לקבל את ההודעה. מצידו, אם ישלח את ההודעה בקבוצה, הוא יחסוך בחילול שבת שלא לצורך, כי במקום לשלוח הודעה לכל אחד ואחד הוא יסתפק בהודעה אחת. מאידך, שליחת ההודעה אל כל חברי הקבוצה תגרום מן הסתם לכך שחלק מחברי הקבוצה, שאינם צריכים לקבל את ההודעה, יפתחו אותה על מנת לקרוא האם מופנית אליהם הודעת-חירום.

בשאלה זו שאלנו את פי רבינו מרן הגאון רבי אשר וייס שליט"א, שהכריע כי על שולח ההודעה, ששולח אותה בהיתר עבור פיקוח נפש – לשלוח את ההודעה רק עבור מי שזקוק לקבל אותה, ואין לו לגרום לקוראי ההודעה חילול שבת מיותר שלא לצורך, אם אכן אינם צריכים לקבל את ההודעה.

ב. כאשר ישנה הודעה שחייבים לשלוח בקבוצה, עולה השאלה איזו דרך עדיפה ביותר מבחינת המיעוט בחילול השבת. שליחת הודעה אפשרית במספר צורות:

1. כתיבת ההודעה.
2. הקלטת הודעה קולית.
3. כתיבת הודעה באמצעות הקלטתה.

עוד לפני הדיון ההלכתי בשאלה זו, חשוב להעיר עיקרון חשוב. כשמדובר על הודעות בחירום, לעיתים קרובות יש חשיבות קריטית למהירות ולדיוק. לצורת העברת ההודעה יכולה להיות חשיבות רבה. למשל, כשמדובר בהודעה המכילה תוכן משמעותי, הקלדה יכולה לארוך זמן רב, בעוד שבהקלטה ניתן להעביר יותר מסר בצורה מיידית. כך גם לגבי הדיוק, הודעה כתובה עלולה להיות מובנת פחות מאשר הודעה מוקלטת, שבה הדובר מתבטא היטב ומובן היטב על ידי השומעים, יותר מאשר בהודעה כתובה. משני טעמים אלו, כשמדובר בהודעה דחופה, העיקרון היחיד החשוב הוא באיזו דרך יעבור המסר בצורה המהירה והבהירה ביותר.

כאשר מדובר בהודעה שהיא בגדר פיקוח נפש אך אין הבדל מבחינת היעילות והמהירות אם היא נכתבת או מוקלטת, יש לדון כאמור מהי הדרך העדיפה: האם מבחינת מלאכות שבת יש הבדל בין המלאכות הכרוכות בהקלטה לאלו שבהקלדה, ובתוך ההודעות הכתובות – אם יש הבדל בין הודעה שמוקלדת להודעה מוקלטת שהמערכת מתמללת אותה להודעה כתובה.

הקלדה של טקסט במכשיר דיגיטלי בשבת נידונה בפוסקים בדורנו מאז התפשטות הכתיבה במחשב ואילך (ועוד לפני כן, לגבי כתיבה במחשבון כיס). הפוסקים דנו בזה בשאלה האם יש בכך חשש מלאכת בונה מחמת שינויי הזרם שנוצרים בכתיבה, לשיטת החזון איש שבהפעלת מכשירים חשמליים יש משום "בונה"; האם יש מלאכת "מכה בפטיש" בשימוש במכשירי חשמל; וכן ספציפית לעניין הכתיבה, האם כתיבה על גבי מסך אלקטרוני נחשבת כתיבה או לא, בעיקר משום שהכתיבה אינה מתקיימת (הכוונה היא לכך שכשהמסך נכבה, הכתב כבר אינו מופיע על המסך, ויתירה מכך במכשיר שאינו מחובר לחשמל כשהסוללה נכבית כבר אין כל קיום לכתיבה, ומאידך ה"כתיבה" נרשמת ונשמרת בזיכרון.). קצר המצע מלהאריך כאן בשאלה האם כתיבה במכשיר אחד שנשמרת על גבי מכשיר אחר יכולה להיחשב כתיבה שם או לא, מאחר שסוף סוף הכרעת הפוסקים היא לאיסור.

בשונה מהקלדה, הרישום הדיגיטלי בהקלטה מתבצע ברובו על ידי דיבור בלבד (ונוסף על זה פעולה ידנית של פתיחת ההקלטה, ושליחתה).

בהלכה מצינו נידון רחב בשאלה מהו המעמד של תוצאה שהתהוותה על ידי פעולת דיבור:

שנינו בב"מ (צ, ב) לגבי איסור של "לא תחסום שור בדישו", ולגבי איסור חרישה בכלאים ("שור וחמור יחדיו"): 'חסמה בקול והנהיגה בקול, רבי יוחנן אמר חייב, עקימת פיו הויא מעשה, ר"ל אמר פטור קלא לא הוי מעשה', וקיי"ל להלכה כר' יוחנן.

כיוצא בזה שנינו בירושלמי כלאים (פ"ח ה"ב): 'רבי יוסי ב"ר חנינא אמר: המנהיג בכלאים בקול לוקה. ותני כן: הנהיגה, המשיכה, קרא לה ובאת אחריו, נתחייב בה לשלם כשואל. והא תני שמואל: היתה עומדת חוץ לתחום וקרא לה ובאה אחריו, הרי זה פטור. תמן לדעתה היא מהלכת, הכא על כרחה היא מהלכת', ע"כ.

וביאר האגלי טל (מלאכת חורש ה"ח), שאין הפרש בין הנהיגה לבהמה במשא שעליה בידיו, או הנהיגה בקול, שהרי הלכה מחמת יראתה ממנו.

מדברי הירושלמי עולה, שיש הבדל בין הולכת הבהמה בעל-כרחה על ידי קולו, שאז קולא מילתא היא, ובין הולכת הבהמה מדעתה על ידי קולו, דבכהאי גוונא קולא לאו מילתא היא. הדוגמא של הולכה בעל כרחה היא שהבהמה נפנית והולכת מחמת יראתה שמא יכנה, ואילו הולכה מדעתה, כגון שקורא לה והיא באה, שמעורב בזה הרצון האישי של הבהמה.

הרי, שתוצאה מוכרחת שמתרחשת בעקבות דיבור, נחשבת למעשה, וכך גם בנידון דידן, ובפרט כאשר מדובר בדבר שזו היא דרך פעולתו הרגילה ואין זה דרך משונה של גרימת התוצאה על ידי דיבור במקום לעשות זאת במעשה בפועל, שהדיבור בכהאי גוונא נחשב מעשה.

ומצאנו באחרונים בכמה מקומות שדנו לגבי דברים הנפעלים באמצעות אמירה בלבד, אם דנים אנו בזה כמעשה ממש של המדבר, על ידי עקימת שפתיו, או לא. ידידי הרב דוד יודלביץ ציין לכמה מקורות:

רציחה על ידי דיבור: שנינו בסנהדרין (נח, ב) שנכרי שהכה את ישראל חייב מיתה, ולמדו זאת מהכתוב "ויך את המצרי", וכיון שאמרו חז"ל שהרגו משה על ידי "שם" משמות הקודש, הוכיחו מכאן האחרונים שמי שהורג את חבירו על ידי "שם" נחשב הדבר כאילו הרגו בידיים ממש, ואלמלא שנתחייב המצרי מיתה בהכאת הישראלי לא היה משה רשאי להרגו גם על ידי שם, והטעם פשוט, כיון שעקימת שפתיו הוי מעשה הרי הוא כזורק חץ להרגו (ראה שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' צח; שו"ת מהר"י אסאד או"ח סי' קצט; שו"ת ראשי בשמים סי' ר אות כג).

לשאול באורים ותומים בשבת: איתא במדרש שמואל (כא, כב) שכשבא דוד אל אחימלך היה שבת, ושאל לו באורים ותומים, וביומא (עג, א) מבואר שצורת קבלת התשובה באורים ותומים היתה על ידי שהאותיות בולטות או מצטרפות, והעירו האחרונים שלכאורה יש בזה משום כותב בשבת, ואיך שאל לו אחימלך לדוד, ותירצו באופנים שונים, אם משום כתב שאינו מתקיים, אם משום פיקוח נפש, עיין בדבריהם (ראה שו"ת נשאל דוד או"ח סי' ט; דעת תורה למהרש"ם או"ח סי' שמ סעי' ג ועוד), ועל כל פנים שמענו מדבריהם גם כן ד"עקימת שפתיו הוי מעשה" לאסור פעולתו בשבת.

בריאת אדם בשבת: כיוצא בזה הסתפק הרב גזע ישי (מערכת א סי' א) אם מותר לברוא אדם בשבת, וציין מתחילה לדברי הגמ' בסנהדרין (קא, א) שלוחשין לחישות נחשים ועקרבים בשבת, ופירש רש"י שלא יזיקו, והיינו שעל ידי הלחישה אינם יכולים לזוז ממקומם, ומה שאין בזה משום צידה כיון שאינו דבר טבעי (ראה מ"ב סי' שכח ס"ק קמג), ולכאורה מבואר דעקימת שפתיו לא הוי מעשה, והגזע ישי דוחה את הראיה דשאני התם דבדרך צידה תליא מילתא, ואין זו דרך צידה, אבל בסתמא קיי"ל דעקימת שפתיו הוי מעשה.

כתיבה בשבת על ידי שם: ואמנם מפורסמת קושיית הרא"ש (פסחים פ"י סי' יג), למאי דאמרינן שמשה רבינו מת בשבת, איך כתב ביום מותו י"ג ספרי תורה (כמבואר במדרש פ' וילך), ותירץ השל"ה (הביאו החת"ס בתשובה ח"ו סי' כט) שמשה רבינו כתב את ספרי התורה על ידי השבעת קולמוס, ואין בכך משום כותב בשבת, ולכאורה משמע מזה שעקימת שפתיו לא הוי מעשה, אלא שיש באחרונים תירוצים אחרים על זה, כגון שהיה משה כותב בדמע, שאין כתיבה אלא בדיו (ראה הערות הגרצ"פ פראנק לשו"ת יביע אומר ח"א).

קצירה על ידי שם: עוד הסתפק בשו"ת חקל יצחק (סי' כב) אם מי שקוצר את שדהו על ידי שם, או על ידי כישוף, אם חייב בפאה, כיון דקיי"ל ששדה שקצרוה עכו"ם או ששברתה הרוח או בהמה פטורה, וכתב דכיון דקיי"ל דעקימת שפתיו הוי מעשה נחשב כאילו קצר בידיו ממש, ופשיטא שחייב. [והוסיף לחדש, שלעניין שבת אין לומר כן, דאף על פי שעקימת שפתיו הוי מעשה, מכל מקום מלאכת שבת ממשכן ילפינן, ובמשכן לא היתה אלא מלאכה בפועל, שמחמת כן מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, וכל שכן מלאכה שנעשית על ידי דיבור. ודבריו הם חידוש גדול, והאריכו בזה כמה אחרונים].

הצד החמור שבשאלתנו בהשוואה לכל נידונים אלו, הוא שאין מדובר בפעולה שיש דרך מסויימת מקובלת לעשותה אלא שבמקרה דנן האדם עשאה על ידי דיבורו, אלא שכך היא צורך הפעולה כולה מיסודה, שהיא מתבצעת על ידי דיבור, והדיבור הוא שהולך ונקלט ונרשם. ובזה לכאורה כיון שהתוצאה מוכרחת ומקובלת, אין שום שאלה שהדבר נחשב מעשהו של האדם לגמרי.

אף שנראה ברור שאין הבדל בין הקלטה לבין כתיבה מבחינת החשיבות של הפעולה כמעשה האדם, מכל מקום פשוט שיש להעדיף הקלטה על פני כתיבה, משום שאין כאן אלא מעשה אחד של יצירת קובץ ההקלטה, ובשונה מהקלדה, שכרוכה בכתיבת אותיות ומילים רבות ונפרדות.

ועל כן, נראה שסדר העדיפות היא כך:

• שיחת טלפון עדיפה על הכל, (באופן שיש לו חיוג מקוצר עכ"פ), כיון שאין כאן דבר המשתמר כלל, [בשונה מהקלטה שמשתמרת, שגם לגביה יש שדנים משום כותב]. בשיחה בטלפונים חכמים יש להיזהר במידת האפשר שלא להרחיק את הטלפון מהפנים במהלך השיחה בכדי שלא לגרום למסך להידלק ולהיכבות בכל פעם כזאת, אלא להשאיר אותו צמוד ללחי משעת החיוג ועד תום השיחה.
• אם אין באפשרותו לחייג, (או שיצטרך להקליד את מספר הטלפון או לכתוב), הקלטה עדיפה על האפשרויות האחרות, כאמור.
• אם יש הכרח לשלוח הודעה כתובה, נראה שיש להעדיף הקלדה על ידי הקלטת ההודעה – שמפוענחת מילה מילה – על פני הקלדה ידנית, שמתבצעת אות אחר אות.
• וכמובן אם אין דרך אחרת הקלדה-ידנית מותרת אף היא, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש.