כאשר שהה מרן הגרא"מ שך זצ"ל בצעירותו בעיר ווילנה, בשנת ה'ת"ש, עם משפחתו, פקד את משפחתם אסון כבד, ובתו מרים ע"ה בת ה-14 נפטרה. האבל היה כבד וקשה מנשוא. מספרים, כי כשהוא בא לבקר את אחד מגדולי ישראל באותה תקופה, אמר לו אותו גדול: "אני רואה את צערך הגדול, וגם אצלנו היה אסון נורא דומה. רק נחמה אחת אוכל לתת לך – לימוד התורה! לולי תורתך שעשועי – אז אבדתי בעניי!"

שאל אותו הרב שך: "ומה אומר לרבנית שלי? איך היא תתנחם?"

חשב אותו גדול, ואמר לרב שך: "נחם אותה בתחיית המתים. הפרידה איננה לתמיד, אלא זמנית. עוד יבוא היום וייפגשו כולם שוב!".

ואכן, יהודים מאמינים בני מאמינים אנו, ואף שאנו מתייחסים בחרדת קודש לקדושת החיים ומקדישים את כל הכוחות והמשאבים להציל חיים, כאשר נגזרת הגזירה ואדם קרוב מסתלק לבית עולמו, היהודי איננו נשבר, אלא נשאר איתן וחזק, מתוך אמונה שלימה, שהקדוש ברוך הוא עתיד להחיות את המתים!

וכך משוררים יהודי המזרח בכל ליל שבת, בתוך הפיוט "יגדל": "מתים יחיה א-ל ברוב חסדו, ברוך עדי עד שם תהילתו"!

נציין כמה פרטים יסודיים בנושא תחיית המתים – כמובן מבלי לשאוף למצות את הפרטים הללו, שהם חלק מתוך סוגיות רחבות ועמוקות.

מתי תהיה תחיית המתים?

• יש אומרים שהיא תתרחש בימות המשיח (ספר העיקרים מאמר ד בשם הרמב"ם).
• ויש אומרים שהוא בסוף ימות המשיח – לקראת חיי "העולם הבא" (ריטב"א נדה סא, ב, רמב"ן בשער הגמול).
• ויש אומרים, שיש שתי תחיות המתים: אחת לצדיקים בלבד בימות המשיח, והשניה לקראת חיי העולם הבא, גם לצדיקים וגם לרשעים (רב סעדיה גאון האמונות והדעות מאמר ז, יד רמ"ה בתחילת פרק חלק, ורדב"ז ח"ב סימן תתל"ט). הצדיקים יתענגו בעולם הבא בהנאה רוחנית, והרשעים יקבלו את עונשם לנצח.

למה בכלל תהיה תחיית המתים?

• מצינו בגמרא (סנהדרין צ"א) שזו הדרך היחידה להעניש או לתת שכר לגוף ולנשמה ביחד, כי בדין שיש בשמים אחרי הפטירה רק הנשמה נידונית, והגוף לא, וזה קורה בזמן תחיית המתים. (יד רמ"ה שם ועוד).
• רב סעדיה גאון (שם) כתב כמה טעמים: א) כדי שיזכו הצדיקים לראות את הישועה שקיוו אליה כל חייהם, כשהיא מתגשמת מול עיניהם. ב) כדי שיתקבצו כל ישראל ביחד כמו דור אחד גדול. ג) כדי שיהיה חיזוק גדול באמונה וביטחון לכל ישראל, כשיראו את הניסים וגילוי כל הנבואות של כל הדורות יחד.
• בספר העיקרים (ד, ל) כתב, שהוא בכדי שהצדיקים שהיה להם איזה אונס מלהשלים את רצונם בעבודת השם, כגון גלות או מחלה, יוכלו להשלים זאת עכשיו, לפני חיי העולם הבא.

מי שיחיה לא ימות יותר?

• בדבר זה נחלקו הראשונים. לדעת הרמב"ם, בתחיית המתים אלו שיקומו לחיים יחיו חיים ארוכים וטובים אבל אחר כך ימותו (הלכות תשובה ח, ח). הקיום הנצחי יהיה בעולם הבא – בלי גוף.
• אך לדעת רוב הראשונים (ראב"ד שם, רס"ג שם, רמב"ן בשער הגמול), המתים שיחיו יישארו חיים לנצח בגופם.
• ויש שחילקו בין שני זמנים: בתחייה הראשונה של ימות המשיח יחיו כרגיל, כמו כל אדם. ואחר כך, לעולם הבא, יחיו בגוף נקי וזך שלא יצטרכו לאכול או לשתות, כמו משה שעלה למרום.
• רש"י פירש את מה שכתוב בגמרא "צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן אין חוזרין לעפרן" – "בין ימות המשיח לבין העולם הבא אלא הבשר מתקיים עליהם עד שישובו ויחיו לעתיד לבוא". ומבאר הערוך לנר את דבריו, ששיטתו היא כמו רס"ג (לעיל), שיש שתי תחיות, והצדיקים יקומו לפני הזמן של עולם הבא, ואחר כך ימותו אבל לא ייקברו אלא גופם יישאר ולא יירקב, ובזמן התחייה של כל העולם הם יתעוררו וגופם ייהפך לגוף רוחני.

מי שגר בחוץ לארץ יזכה לתחיית המתים?

• בגמרא בכתובות (קיא, א): "א"ר אלעזר: מתים שבחוץ לארץ אינם חיים… ולר' אלעזר, צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים? אמר רבי אילעא: ע"י גלגול. מתקיף לה ר' אבא סלא רבא: גלגול לצדיקים צער הוא! אמר אביי: מחילות נעשות להם בקרקע".
• עוד מבואר שם בגמרא שלא קל לזכות ל"גלגול מחילות", ולכן יעקב דרש להיקבר בארץ ישראל, שמא לא יזכה לכך.
• אמנם שם בגמרא יש שחלקו על ר' אלעזר, וכתב בחיים וברכה (מערכת תי"ו אות כ"א) שהלכה כהחולקים עליו. ובירושלמי בכתובות מבואר שגם אלה שבחוץ לארץ יקומו לתחייה, אלא שמתי ארץ ישראל יקומו קודם. ובחסד לאברהם כתב (מעין ג' נהר כג), שבארץ ישראל יקומו ארבעים שנה לפני חו"ל.

מהו העולם הבא?

• לדעת הרמב"ם, הוא עולם הנשמות, כלומר עולם רוחני שאין בו חיים בגוף. הוא יתחיל לאחר שאלו שקמו לתחייה ישובו וימותו.
• לדעת רוב הראשונים – שהזכרנו לעיל – יש שכר נצחי בעולם הבא בגוף ובנפש כאחד.

מהו "יום הדין הגדול"?

• הרמב"ן בשער הגמול מבאר, כי כל אדם נידון שלש פעמים: א) בראש השנה נידון על הגוף בלבד. ב) בפטירתו, הוא נידון על הנפש בלבד, אם תזכה לגן עדן או תיענש בגיהנם. ג) לעתיד לבוא, הוא יהיה נידון האם זוכה לתחיית המתים או שלא יחיה ויישאר בגיהנם, או אפילו יכבד עונשו יותר ויותר.

(חלק מהמקורות נלקטו מתוך מאמר סיכום בש"ס ארטסקרול).