חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שימוש במיחם שתוקן בבית חולים לבריאים בשבת

https://medicalhalacha.co.il/wp-content/uploads/2022/11/123.jpg

הרב יוסי שפרונג

 

משולחנו של רב בית החולים

שאלה: לכבוד הרב שפרונג,

בשבת קודש שהיתי לצד מיטתו של אבא שלי באחד מבתי החולים בארץ. כשהסתובבתי במסדרון המחלקה, ראיתי את אחד העובדים של בית החולים מתקן תקלה במערכת החשמל של מיחם השבת. המדובר היה במיחם עם כשרות מהודרת לשימוש בשבת. רציתי לדעת האם היה מותר לי להשתמש במיחם אחר כך, או שהדבר נאסר כדין מעשה שבת.

תשובה: נראה שיש להתיר.

התשובה בהרחבה: הלכה היא בשו"ע (אורח חיים סימן שיח, ב):
"השוחט בשבת לחולה, בין שחלה מאתמול בין שחלה היום, מותר הבריא לאכול ממנו חי (בשבת); אבל המבשל, (או עשה שאר מלאכה), לחולה, אסור (בשבת) לבריא או לחולה שאין בו סכנה, דחיישינן שמא ירבה בשבילו".

החילוק בין המקרים הוא, שכששוחט לחולה, כל הבהמה מותרת, וברור שאין החולה זקוק לכל אותה הבהמה, אבל אי אפשר להכשיר עבור החולה כזית בשר בלי לשחוט את כל הבהמה, ולכן לא שייך בזה חשש שמא ירבה בשבילו, אבל בשאר מלאכות שבת, שיש חשש שבפעם אחרת ירבה בשבילו יותר, וכגון כשמבשל, שעל כל חתיכה וחתיכה שמוסיף לתוך התבשיל זהו איסור מלאכה בפני עצמו, ויש לחשוש שמא ירבה עבור הבריא, אסור לבריא ליהנות מכך.

וכן מבואר בשו"ע סי' רעו, סעיף א, שכשהדליקו בהיתר אור עבור חולה, מותר לשאר ישראל ליהנות מן האור, משום ש"נר לאחד נר למאה", ואין חשש שמא ירבה בשבילו. ואכן בהדלקת מדורה, ששם יש מקום לחשוש שמא ירבה קיסמים להגדילה עבור הבריאים גם כן, נחלקו הדעות אם מותר לבריא ליהנות ממנה או לא.

וידוע פסקו של הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שבמקרה שנפל מתג חשמל ראשי, ויש שם גם חולה באחד החדרים או הדירות, שאזי הדין מתחלק כך: אם אפשר לפני שמרימים את המתג הראשי להוריד את שאר המתגים כך שהם לא ידלקו כשירימו את החשמל הראשי, חייבים לעשות כן ואם לא עשו כן אסור ליהנות מהחשמל, אבל אם אי אפשר, וכגון שהדבר בהול, והרימו את החשמל הראשי, ובכך נדלקה כל התאורה בבנין, מותר להשתמש בשאר האור אפילו לבריאים, ומאותו הטעם.

ולגבי בישול, אף שלא מצינו חילוק בזה בשו"ע, מ"מ בשמירת שבת כהלכתה (פרק לב הערה רד) דן בזה ע"פ מה שמצינו בגמרא בשבת (קכב, א) גם לגבי חימום מרחץ, שהוא אסור משום בישול המים, שיש מציאות שאין חשש שמא ירבה בשבילו, ואם כן יש לומר, שאין חילוק עקרוני בין מבשל לשאר המלאכות, אלא תמיד הענין תלוי במציאות הפעולה, אם היא אפשרית להיות באופן אחר, או שהיא פעולה קבועה על כמות מסוימת, והביא שם דוגמא ממי שמפעיל דוד חשמלי ("בוילר"), עבור חולה שיש בו סכנה, ושם אין לו שום שליטה על כמות המים כי היא תמיד קבועה, וכל פעולתו היא רק הפעלת החשמל, שיתכן שיהיה מותר לבריא ליהנות מן המים הללו.

והביא שם מהגרש"ז, שמכל מקום יש לומר שדברי הגמרא שם זהו רק בנעשה על ידי נכרי, ולא בכל מקום שנעשה בהיתר לצורך פיקוח נפש ואפילו על ידי ישראל, ויתכן שיש לגזור איסור על חימום המים בדוד החשמלי, כדי שלא יבואו לחמם את כל הדוד במקום שיכולים לחמם סיר קטן.

ומציין שם הגרש"ז לדברי הערוך השלחן (סי' שיח אות טז), וז"ל הערוך השלחן:

"ודע ששמעתי מי שרצונם לומר דהאידנא כשמעמידים מוליאר שקורין סאמעווא"ר לחולה בשבת, דמותר לבריא לשתותו, כמו בשחיטה דא"א לכזית בשר בלא שחיטה, כמו כן ידוע שא"א לבשל מעט חמין בהמוליאר רק למלאותו כולו דאל"כ יתיך הנחשת. וכן העשב שקורין טֵה ג"כ א"א לצמצם ליתן בעד אחד כידוע, ובע"כ נותנים יותר מכדי שתיית החולה, דבאופן אחר אי אפשר כידוע. וא"כ אין כאן חשש שמא ירבה בשבילו. ואי משום דנחשוש שמא כשישתו וירצו לשתות עוד ישפכו לתוכו עוד מים ויוסיפו עשב, דלהא לא חיישינן, שהרי לא חששו שמא יבשל קדירה אחרת, אלא שיוסיף באותה קדירה, אבל לבישול חדש לגמרי למה ניחוש. ואי משום דלהחולה בעצמו היה מעמיד מוליאר קטן ועתה יעמוד גדול, דגם בזה מנא לן לחשוש, דא"כ נחשוש שמא ישחוט עוף היותר גדול, ועוד דכל בעה"ב מעמיד תמיד המוליאר שלו המיוחד לביתו, ומ"מ לא נראה להתיר, דזה קרוב מאד שאם נתיר לבריאים ישתו כמה בני אדם, ובזה ודאי יש לחוש שמא ירבו בעשב שקורין טֵה, ויתנו הרבה יותר מאלו נתנו בשביל החולה לבדו. ומימינו לא נהגנו היתר בזה. ואפילו העמיד ע"י אינו יהודי אסור כמו שנתבאר דאין חילוק בזה".

עיון בדברי הערוך השלחן מלמד, שלמרות שאכן גם לדעתו יש מקום להתיר במקרה שמוכרח וברור שלא תהיה הוספה עבור הבריאים, והכמות היא מוכרחת לחולה, אלא שנשאר מזה גם עבור הבריא, ומכל מקום הוא נוטה להחמיר וכותב שמעולם לא נהג היתר בזה.

בתוך דבריו נראה, שהוא חושש ואוסר גם במקרה שבו יש להניח שמדובר בכלי הרגיל שאותו אדם רגיל למלא, אף שאינו חושש שמא ייעשה שימוש בכלי יותר גדול, אך מכל מקום הוא חושש שמא יוסיף עוד מים.

בנקודה זו ניכר הבדל בין דברי הגרש"ז לדברי ערוך השלחן, ומשום שהגרש"ז אכן חושש שלא יחממו כלי גדול במקום שיכולים לחמם כלי קטן, ואילו הערוך השלחן אינו חושש לזה.

ולכאורה כשנגיע לנידון שלנו, נראה שיש יותר מקום להקל מהמקרים בהם עסקו הפוסקים הנ"ל, ומשום שעל פי חוקי ונוהלי בית החולים, מוכרחים להשתמש תמיד באותו הכלי שהוא קבוע במקומו ועשוי בצורה בטיחותית, וכמות המים שבו היא תמיד קבועה ואין כל גישה לשנות את הכמות כלל ועיקר, וכשרוצים לעשות מים חמים לחולה שיש בו סכנה לעולם משתמשים באותו המכשיר, ובזה נראה שיש יותר מקום להקל.

 

 

 

המדור בבניה ויעלה בקרוב…