ראש השנה למאושפזים בבתי החולים

https://medicalhalacha.co.il/wp-content/uploads/2022/11/123.jpg

הרב יוסף שפרונג

ערב ראש השנה

  • יש שנהגו להתענות בערב ראש השנה. אמנם אדם שחש בחולשה או חולי, אינו צריך להתענות, וטוב שיעשה התרת נדרים על מנהגו להתענות כל שנה.
  • יש הנוהגים לטבול במקוה בערב ראש השנה. ומי שאינו יכול לטבול, יעמוד תחת זרם המים במקלחת כ – 6 דקות רצוף, ועלתה לו רחיצה זו (כשפיכת תשעה קבין).
  • ערוב תבשילין – ראש השנה תשפ"ה: יש לוודא שרב המרכז הרפואי מניח ומזכה עירוב לכל המאושפזים, המלווים, והשוהים בבית החולים (וכן לכל הבאים במהלך החג לבית החולים), כך שיהיה ניתן לעשות פעולות ומלאכות (המותרות ביום טוב) לכבוד שבת.

ליל ראש השנה

  • סימני החג: נהגו לאכול בליל ראש השנה מאכלים מיוחדים ל'סימנא טבא', ולומר קודם אכילתם את נוסח "יהי רצון".
  • מי שאינו יכול לאכול את המאכלים מחמת בריאותו, די שיניחם לפניו, ויסתכל בהם, ויאמר את נוסח "יהי רצון" בלא שם ומלכות.

גם מי שסימנים אלו לא עומדים לפניו, רשאי לומר את נוסח "יהי רצון" במהלך הסעודה, בלא שם ומלכות.

 

בימי ראש השנה אנו זוכים להמליך את הקב"ה עלינו ועל העולם כולו, הן בתפילות החג והן בתקיעת שופר. משכך, ימים אלו הם ימי רצון ושערי שמים פתוחים בהם, והקב"ה, כאב רחום וכמלך כל-יכול, מאזין לקול תפילת עמו, וגוזר על כל יחיד ויחיד, ועל הכלל כולו, שנה טובה ומבורכת.

אלו ימים המהווים הזדמנות רוחנית נדירה, ועל אף האתגר והקושי, ראוי לכל אחד להתאמץ ככל יכולתו לקיים את סדרי התפילות ולשמוע קול שופר במסגרת יכולותיו, ולזכות לשנה טובה ובריאה הוא ומשפחתו.

אמנם מי שעל אף רצונו, לא זכה להתפלל את כל תפילות החג כסדרן, ואף לא זכה לשמוע קול שופר בשל אונס או קושי רפואי – יזכור ש"רחמנא ליבא בעי", ולמדונו חז"ל, ש"חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".

 

תפילות החג

  • בראש השנה מותר, ואף ראוי ורצוי, להתפלל על החולים ולהזכיר את שמותם בפירוט. כמו כן, מותר לבקש בתפילות בימים אלו ולהזכיר את כל הבקשות והצרכים, עבור האדם המתפלל ועבור בני משפחתו. את בקשות אלו ראוי לומר בסוף תפילת שמונה עשרה, לפני אמירת "יהיו לרצון אמרי פי" (השני).
  • המתפלל ביחידות, יקפיד שלא להתפלל תפילת מוסף בשני ימי ראש השנה לפני השעה 9:31.
  • המתפלל תפילת מוסף ביחידות, ולא יהיה בבית הכנסת בחזרת הש"ץ, כאשר מגיע ל'עלינו לשבח' ומצבו הרפואי מאפשר לו לכרוע, יכרע ארצה כשאומר "ואנחנו כורעים ומשתחוים". יש להקפיד ולהניח דף או מגבת וכד', לחצוץ בין הרצפה לבין הראש.
  • מי שמחמת חולי, חולשה, או טיפול בחולים – אינו יכול להתפלל גם שחרית וגם מוסף, יתפלל שחרית. אמנם, ישתדל לכל הפחות לומר עשרה פסוקים מסדרי מלכויות, זיכרונות ושופרות, כפי המופיע במחזורי התפלה. אם גם זה לא אפשרי, ישתדל לפחות לומר שלשה פסוקים מכל אחד מהסדרים הנ"ל.
  • אדם שלא יכול להיות נוכח בבית הכנסת בכל התפילות אלא רק בחלק מהן, ינהג לפי סדר הקדימות הבא:

–       חזרת הש"ץ של מוסף.

–       תפילה מוסף בלחש.

–       שחרית.

–       קריאת התורה.

מנהג 'תשליך':

מנהג ישראל ביום הראשון של ראש השנה לאחר תפילת מנחה לומר תשליך ליד מקור מים.

מי שאינו יכול לבוא לבית הכנסת בשעה שהציבור אומר 'תשליך', יכול לאומרו ביחידות בחדרו. את אמירת ה'תשליך' אפשר לקיים ליד כל מקור מים, ולומר את הנוסח.

  • מי שנבצר ממנו לומר 'תשליך' בראש השנה, יכול לאומרו גם בעשרת ימי תשובה.

 

מצוות תקיעת שופר ביום הראשון של ראש השנה היא מצוה מדאורייתא, וביום השני הוא מדרבנן. בספרי הקדמונים מבואר, כי בזמן תקיעות השופר, עובר הקב"ה ומתיישב על כסא רחמים, וקולות השופר משתיקים את קטרוג השטן, ומעלים את תפילתנו לטובה לפני הקב"ה.

בזמן התקיעות אנו מקיימים איפוא מצות עשה מהתורה, וזוכים לפקודת רחמים מאת הקב"ה. על כן, יש להתאמץ ולקיימה כהלכה, להאזין היטב לתקיעות השופר ולברכה הנאמרת לפניהן.

 

  • בשעת תקיעת שופר, ואף בעת אמירת הברכות ע"י בעל התוקע, צריך לעמוד, ואף לא להישען על שולחן או כסא וכד'. מי שמחמת חולשתו קשה לו לעמוד, רשאי להישען, לשבת ואף לשכב – ככל שכוחותיו לא מאפשרים לו אחרת.
  • מי שאינו יכול להגיע לבית הכנסת, יוצא ידי חובתו בשמיעת התקיעות הנשמעות במסדרונות בית החולים, או מבית הכנסת. ראוי להשתדל ולשמוע את הברכות גם כן.
  • אדם שנמצא במקום מטונף, או במקום שיש בו ריח רע, שלא ראוי להתפלל שם, לכתחילה ידאג להתרחק משם בשעת תקיעת שופר. במקרה שאין אפשרות אחרת (כגון חולה המרותק למיטה), יצא ידי חובתו גם אם שהה במקומות אלו.
  • מי שלא שמע את התקיעות הראשונות (המתקיימות קודם תפילת לחש של מוסף), ומגיע לבית הכנסת בחזרת הש"ץ – בה תוקעים שוב, ביום הראשון יברך לעצמו בלחש, קודם תקיעת השופר, שתי ברכות: 'לשמוע קול שופר', ו'שהחיינו'. וביום השני, לבני ספרד יברך רק ברכה אחת 'לשמוע קול שופר', ולבני אשכנז יברך את שתי הברכות.
  • למנהג בני ספרד שנשים אינן מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא, אשה שלא שמעה את ברכת השופר ושהחיינו לא תברך בעצמה.
  • מי שלא תקע והגיע זמן בין השמשות (18:24), ביום הראשון של ראש השנה יתקע אז בלא ברכה. החל מהשעה 18:37 אין לתקוע. וביום השני – שחל השנה בערב שבת – לא יתקע אף בבין השמשות.

 

הפסק בתקיעות

  • לכתחילה יש לשמוע את כל המאה תקיעות, ולכל הפחות 30 תקיעות, בלא הפסק כלל.
  • אם הפסיק בסדר 'תשר"ת' בין 'שברים' ל'תרועה', צריך לחזור ולשמוע תקיעה שברים ותרועה.
  • אם הפסיק בין שאר התקיעות (כגון רופא שנאלץ לענות לטלפון), אין צריך לחזור ולשמוע מה שכבר שמע, אלא ישלים מה שעדין לא שמע.
  • אם הפסיק שיעור זמן שלוקח לתקוע את אותו סדר, והיה במקום שלא היה ראוי לתקוע (כגון בשירותים) צריך לחזור ולשמוע את אותו סדר.
  • אם לא שמע את כל התקיעה – כגון שנכנס לבית הכנסת באמצע 'תקיעה', או שנאלץ לצאת באמצע 'תקיעה', צריך לחזור ולשמוע תקיעה זו, ואין יוצא במה ששמע חצי תקיעה.

 

יום טוב שני של ראש השנה

  • אסור להכין שום דבר ביום טוב ראשון של ראש השנה, לצורך יום שני של ראש השנה, אף לא פעולות ומלאכות המותרות ביום טוב. על כן, אין להכין את צרכי הסעודה של הלילה השני, וכן אין להדליק את נרות ליל יום טוב שני, לפני צאת יום טוב ראשון (18:57).

 

ברכת שהחיינו

  • אשה אומרת ברכת "שהחיינו" בשעת הדלקת נרות, גם בליל יום טוב שני של ראש השנה. לכתחילה תלבש בגד חדש, או תניח לפניה פרי חדש ממנו לא טעמה בשנה זו, מי שאין לה בגד או פרי חדש, אף על פי כן תאמר ברכת שהחיינו.
  • איש אומר ברכת שהחיינו בשעת הקידוש (גם אם הוא מדליק נרות בעצמו). ואף הוא, לכתחילה ילבש בגד חדש, או יניח לפניו פרי חדש, ומי שאין לו, אף על פי כן יאמר ברכת שהחיינו.

המדור בבניה ויעלה בקרוב…