קריאת שמע שעל המיטה

https://medicalhalacha.co.il/wp-content/uploads/2022/11/logp.png

רבני בית המדרש

מן התורה, חייב אדם לקרוא את שמע שחרית וערבית. אך "אמר רבי יהושע בן לוי, אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, מצוה לקרותו על מיטתו". רבי יוסי דורש זאת מן הפסוק בתהילים (ד' ה') "אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה", כלומר: יש לקרוא 'על משכבכם' את פרשת קריאת שמע בה נאמר 'על לבבך', ואחר כך 'דומו' בשינה. בנוסף, תיקנו חכמים את ברכת "המפיל", לאמרה לפני השינה.

להלן נביא כמה הלכות מצויות בענין קריאת שמע שעל המיטה וברכת המפיל, השייכות לחולים ומוגבלים וכן למי שמתקשה להירדם, ועוד.

 

הנוסח

בשו"ע (סי' רלט, א) מצינו מנהגים על אמירת כמה וכמה דברים נוספים מלבד קריאת שמע והמפיל:

"קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע (דברים ו, ד – ט) ומברך: המפיל חבלי שינה על עיני וכו'. ואומר: יושב בסתר עליון (תהילים צא, א – טז) ואומר: ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה (תהילים ג, ב – ט) ואומר: ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה ברוך ה' בשכבנו ברוך ה' בקומנו, ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן וכו' (זכריה ג, ב) ה' שומרך וכו' מעתה ועד עולם (תהילים קכא, ה – ח) בידך אפקיד רוחי וכו' (תהילים לא, ו) יברכך ה' וכו', עד וישם לך שלום (במדבר ו, כב – כז) ואומר: השכיבנו עד סמוך לחתימה".

לא את כל מה שמביא השו"ע נהגו לומר, וכל אחד ואחד עושה כמנהגו. בעיקר הוסיפו רבותינו את הבקשה "הריני מוחל וסולח" וכו', ואת אמירת הוידוי. כידוע, ע"פ הקבלה סדר קריאת שמע שעל המיטה הוא מלא וגדוש בכוונות נשגבות, ואשרי היודע. ובכל מקרה, חולה או אנוס המתקשה לומר את כל סדר קריאת שמע שעל המיטה, יאמר רק פרשה ראשונה של שמע וברכת 'המפיל', כמו שכתב המגן אברהם (סימן רל"ט ס"ק ב'), והביאו המשנה ברורה (שם ס"ק ט'), ומשום שיתר המזמורים שאומרים אינם חובה כלל אלא שנהגו לאומרם, והעיקר הוא קריאת שמע וברכת המפיל.

סמיכת קריאת שמע לשינה

ההלכה היסודית בקריאת שמע שעל המיטה היא שיש להסמיך אותה לשינה ככל האפשר (כמבואר ברמ"א שם ובמשנ"ב ס"ק ג'), ולאחר הקריאה – אין לדבר, לאכול או לשתות. אמנם אין הכוונה שזהו איסור, אלא כמו שכתב המשנ"ב ס"ק ד', שמי שקרא קריאת שמע ועדיין לא נרדם, וכעת הוא רעב או צמא או שצריך לדבר דיבור נחוץ – מותר לו לדבר או לאכול ולשתות, ובלבד שאחר כך יחזור ויקרא קריאת שמע.

קריאת שמע בשכיבה

לגבי קריאת שמע בשכיבה, דעת המגן אברהם (ס"ק ה'), שמי שכבר קרא קריאת שמע בתפלת ערבית, יכול לקרוא קריאת שמע שעל המטה בשכיבה על צדו ומשום שדווקא כשלא קרא עדיין קריאת שמע ובקריאה כעת מקיים מצוות עשה של קריאת שמע, רק אז יש להיזהר בכל פרטי הדינים. [ומה שכתבנו "על צדו", כן משמע במשנ"ב ובשער הציון, שאף לדעת המגן אברהם כך הוא]. ויש אומרים שלכתחילה יש לקרוא בעמידה או בישיבה, עיין פרי מגדים (שם א"א ס"ק ה') שמפקפק בדברי המגן אברהם, ובחיי אדם (חלק א' כלל ל"ה סעיף א') שכתב שלכתחילה יקרא עומד או יושב. אך כתב השער הציון (שם ס"ק י') שהמיקל בזה בודאי אין למחות בידו ומשום שאפילו בקריאת שמע של ערבית, דעת רוב הפוסקים להקל כשהוא רוצה לשכב על צדו ממש.

אמנם אם כבר נשכב על מיטתו וכעת רוצה לקרוא קריאת שמע, לדעת כולם אינו צריך להתיישב, ויכול להטות על צדו ולקרוא, כמו שהכריע המשנ"ב (בס"ק ו').

כיצד ינהג מי שחושש שלא יירדם

הנשכב לישון ומתקשה להירדם, וחושש שגם לאחר זמן לא ירדם – כתב הביאור הלכה (ד"ה סמוך) שאין כדאי לכתחילה לברך המפיל, מחשש ברכה לבטלה. אמנם בחיי אדם (כלל ל"ה סעיף ד') כתב שכשהולך לישון בלילה אף אם בסוף לא ישן כלל, אין זו ברכה לבטלה, כיון שנתקנה על מנהג העולם כמו ברכות השחר. וכן כתב האליה רבה (שם ס"ק ג') בשם שכנה"ג (הגהות הטור שם ס"ק ה') בשם ספר ברכת אברהם שכתב כך בתירוץ אחד, שברכת המפיל היא ברכת השבח על מנהגו של עולם וכמו שמברכים הנותן לשכוי בינה על אף שאינו שומע את קול התרנגול. וכן משמע בביאור הגר"א (סוף סימן תל"ב). וכן כתב באשל אברהם (בוטשאטש, מהדו"ת סימן רל"ט). ובכף החיים (שם ס"ק ז') הביא את דברי השכנה"ג. וכן כתב בשו"ת יחוה דעת (חלק ד' סימן כ"א). ובהליכות שלמה (פרק י"ג סעיף ט"ו) כתב שאף אם לפעמים קורה לו שאינו נרדם – לא יחוש לכך ויברך.

ועיין עוד בספר הלכות יום ביום (תפילה, חלק ד' פרק י"ט סעיף י"ח והערה 30) שאם הוא נשכב במיטה כשהוא עירני וגם מסופק אם יישן – לא יברך, ומשום שאין זה 'נכנס לישון' אלא 'נכנס לשכב', עי"ש.

אבל זאת יש לשים לב, שמי שכלל אינו הולך לישון, או שנשכב במיטתו ויודע בבירור שלא יירדם – אינו מברך "המפיל" לכולי עלמא, וכמו שכתב בהליכות שלמה (שם, דבר הלכה ס"ק כ"ג), שלכל הדעות ברכת המפיל אינה כברכות השחר ממש, ולא תיקנו לברכה אלא כשנשכב לישון.

ויש לעיין במקרה שאדם נמצא בלילה במטוס, או חלילה בבית החולים, ויש לו ספק סביר שלא יוכל להירדם, וכעת מנסה "לתפוס תנומה", מה דינו, ובפשטות מה שכתבו הפוסקים שאפילו כשחושש שלא יירדם יכול לברך, זה רק אם אין סיבה מיוחדת שלא יירדם, אבל אם הוא ספק חשוב, והוא בגדר של "מנסה להירדם", וייתכן מאוד שלא יצליח, יברך בלי שם ומלכות (ושו"ר בפסקי תשובות שכתב כן בשם בעל בצל החכמה, שהדבר תלוי אם משער שיוכל להירדם לפחות חצי שעה ברוגע, עיי"ש).

אחרי ברכת "המפיל"

לעיל ביארנו שאחרי קריאת שמע על המיטה מותר לדבר במקום הצורך, אלא שצריך לחזור ולקרוא את שמע סמוך לשינה. אמנם, אם ברך כבר ברכת 'המפיל', הזהירו הפוסקים שלא להפסיק כלל בין הברכה לשינה. ואמנם, גם ענין זה תלוי במחלוקת הפוסקים האם ברכת המפיל נתקנה על סדר העולם (ולכן גם אם בסוף לא נרדם אינה ברכה לבטלה), שאם כך גם לענין זה במקום צורך יכול להפסיק. וכן כתב בסידור היעב"ץ (סדר הלילה) שבמקום הכרח גדול יכול לדבר או לאכול ולשתות אחר ברכת המפיל. וכן כתב בספר הליכות שלמה (שם דבר הלכה ס"ק כ"ד) שמותר לאכול או לשתות אחרי ברכת המפיל אם הוא תאב לדבר. וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ז' סימן כ"ז). וכן כתב בספר זה השלחן (הגר"ש דבליצקי זצ"ל, חלק ב' סימן רל"ט) שלדעת הגר"א אם צריך לדבר בענין נחוץ, מותר לדבר גם אחר ברכת המפיל, אך טוב יותר שיפסיק לאחר שכבר שכב במיטה זמן מה במטרה להרדם. וכן כתב בספר הלכות יום ביום (פרק י"ט סעיף כ') שאחר שכבר שכב מעט, כבר חלה ברכת המפיל, ויכול לברך ולאכול או לשתות.

ולענין מי שברך המפיל ואחר כך נצרך לנקביו, ופשוט שחייב למהר לבית הכיסא, ואמנם לאחר מכן ידוע מה שכתב בדינים והנהגות ממרן החזו"א (פרק ט' אות ט'), שלא לברך אשר יצר. אבל רבים באחרונים שכתבו דלא כן אלא שעליו לברך, עיין שו"ת התעוררות תשובה (חלק א' סימן קכ"ח); שו"ת פרי השדה (חלק א' סימן צ"ג); ציץ אליעזר (חלק ז' סימן כ"ז); הליכות שלמה (שם), וכתב שהוא הדין אם הזדמנו לו לאחר המפיל ברכות שונות וכגון ברכה על רעמים וברקים. ובספר הלכות יום ביום (שם סעיף י"ט) כתב שישכב מעט במיטתו ואחר כך יברך אשר יצר. (וכמובן שגם זה תלוי בנדון הנ"ל).

עוד נפקא מינה בנידון זה הוא לענין מי שהלך לישון וקרא ק"ש ובירך המפיל, ונרדם, ואחר כך התעורר, ורוצה לחזור ולישון, שלדעה שזו ברכה מחוייבת על מה שעומד לישון שינת קבע, אם כן צריך לחזור ולברך, אבל לדעה שהברכה היא על מנהגו של עולם, כיון שכבר בירך היום כשהלך לישון, יצא ידי חובתו ואינו חוזר ומברך. וכ"כ בקצות השלחן (סי' כ"ז).

עוד מצינו בכעין זה במקור חיים לבעל החות יאיר (סי' רל"ט), שמי שברך 'המפיל' ונזכר שלא התפלל ערבית – יתפלל לאחר 'המפיל', והוא הדין אם נזכר שלא קידש את הלבנה או לא ספר ספירת העומר.

מצוי מאוד אצל זקנים וחולים שנרדמים ללא כוונה מבלי לברך המפיל ולקרוא ק"ש, ופתאום מתעוררים באמצע הלילה. במקרה כזה כשחוזר לישון יטול ידיו ויברך המפיל ויקרא את שמע.

זמן הברכה

הלכה פשוטה היא שאין מברכין "המפיל" אלא בלילה, והישן ביום (ואפילו הולך לישון סמוך לשקיעה וכוונתו לישן לתוך הלילה), אינו מברך המפיל כלל. אך בתוך הלילה גופא, כידוע יש מחלוקת גדולה בין המקובלים לגבי ברכת המפיל לאחר חצות, כפי שמצוי בימינו רבים שאינם ישנים עד חצות הלילה. עיין בזה בכף החיים סי' רל"ט ס"ק ח' שהאריך בזה ומסקנתו דמדברי רבינו חיים ויטאל נראה שאין לברך ושכך נהגו המקובלים בירושלים (מלבד ליל שבת וימי העומר ועשי"ת, דאז מברכין בלי שם ומלכות, עיי"ש), וכך הכריע בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' כ"א) מטעם ספק ברכות להקל, ואמנם יש שהכריעו כדעת רבינו החיד"א, וכל אחד יעשה כמנהגו.

 

 

המדור בבניה ויעלה בקרוב…