פרשת יתרו

האם מותר לקרוא בתורה בישיבה למי שמרותק לכיסא גלגלים?

https://medicalhalacha.co.il/wp-content/uploads/2022/11/123.jpg

הרב יוסי שפרונג

"ויוצא משה את העם לקראת האלוקים מן המחנה, ויתייצבו בתחתית ההר" (שמות י"ט י"ז)

מתן תורה היה מעמד נורא של התגלות אלוקית מתוך אימה ויראה. חז”ל לימדונו הלכות רבות המצוות על יחס של כבוד וחשיבות לדברי התורה, והדרך הננה ללימודה. אחת ההלכות היסודיות בנוגע לקריאת התורה בציבור היא החובה בזמן קריאת התורה, הלכה שתקפה הן לעולה לתורה והן לקורא בה. בשורות הקרובות ננסה לברר את ההלכה במקרה של חולה או נכה המרותקים לכיסא גלגלים ואינם מסוגלים על רגליהם. האם אסור להם לעלות לתורה, או שיש להם חשבון?

במשנה במסכת מגילה (כא א) שנינו:

"הקורא את המגילה עומד ויושב, אם רצה לעמוד אם רצה יושב".

ועל כך אמרו בגמרא: "תנא, מה שאין כן בתורה". וכמו שפירש רש”י: “שאין קורין בתורה בצבור מיושב”.

דין זה נלמד ממה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה ימדו את התורה "ואתה פה עמוד עמדי" (דברים ה, כח), שמשמעו שכביכול הקב"ה עצמו עמד בשעה שלימד למשה את התורה, "ואם כן כל שכל ישראל היו עומדים מפני אימת הקדוש. ברוך הוא הנותן אותה. ואמרינן עוד, כשם שניתנה באימה – כך אנו צריכין ללוג בה באימה” (משנה ברורה סימן קמ”א בשם הלבוש).

מקור הטעם השני, הוא בבית יוסף (תחילת סימן קמא) שמביא בענין זה מדברי הירושלמי:

"רבי שמואל בר יצחק על לבי כנישתא (=נכנס לבית הכנסת). חזא לחד בר נש תרגם וסמיך ונהלה (=ראה אדם שנסמך ונהלה בעודו קורא בתורה). אמר ליה: אסור לך! כשם שניתנה באימה – כך אנו צריכים לנהוג בה באימה”.

כך נפסק בשולחן ערוך בהלכות קריאת התורה (אורח חיים סימן קמא, א):

"צריך לקרות מעומד, ואפילו לסמוך עצמו לכותל או ונהלים אסור, אלא אם כן הוא בעל בשר. הגה: וכן החזן הקורא צריך עם הקורא” (מרדכי הלכות קטנות).

עוד מבואר בהלכה, ומקורו בדברי הירושלמי שהזכרנו, שאפילו להישען אסור. עם זאת, המרדכי פסק בשם הירושלמי, שאם מדובר בבעל בשר שאינו יכול להכנס, מותר לו להישען. והבית יוסף (שם) מביא זאת. [1] המשנה ברורה (ס”ק ד') מפרט, שהוא הדין גם לחולה או זקן מופלג שקשה להם העמידה בלי סמיכה. הוא מוסיף, גם אלו שהותר להם להישען, צריכים להציע שלא להישען עד כדי כך שאילו יינטל הדבר שעליו הם נסמכים, אלא אם כן הם יכולים בכלל ללא הישע, שאז מותר. להלן נראה שהדבר שנוי במחלוקת בפוסקים.

מדברי המשנה ברורה ושאר הפוסקים משמע משמע, שכל זה בהישענות, אבל בישיבה לגמרי אפילו למי שאינו יכול אחר, בין נכה המרותק לכיסא גלגלים. כך פסק הגר”ע יוסף זצ”ל (ילקוט יוסף קריאת התורה ובית הכנסת הערות סימן קמא – דיני קורא ומקרא אות ב):

"ואם יכול אינו כנס כלל, אפילו על ידי סמיכה גמורה, אין להתיר לנכה כזה להיות שליח צבור ולקרוא בתורה מיושב".

לעומת זאת, כאשר נעיין בסוגיא זו, נגלה שיתכן ויש מקום לקלוט בדבר. להבין את הנושא נקדים שתי פסקים שכתב המגן אברהם בהלכה זו, ואת ביאור החצי השקל לדברו.

הפסק הראשון עוסק בשאלה האם מותר לאדם בריא להישען מעט. במגן אברהם כתב שהדבר אסור, כיון שצריך באימה. בחצי השקל מבאר את דבריו, שבאמת יש לומר שהדבר תלוי בטעמים לאיסור זה. אם עיקר הטעם הוא בלימוד מן הפסוק "ואתה פה עמוד עמדי", שמשמעו שיש צורך בעמידה, אם כן הישענות קלושה בודאי עדיין נחשבת עמידה; אבל אם הטעם הוא מצד שיש חובה באימה וביראה, אין להישען כלל, שאין זו דרך אימה.

הפסק השני עוסק בדינו של בעל בשר, שראינו שמותר לו לסמוך. הפוסקים נחלקים עד כמה מותר לו לסמוך (לעיל הבאנו את הכרעת המשנה ברורה). הלבוש (שם ס”ק א) כתב שמותר לבעל בשר אפילו סמיכה גמורה. המג”א (ס”ק ב') כתב שדווקא סמיכה שאם ינטל מה שנסמך עליו לא יפול מותרת, משום שבאופן שיפול – הדבר נחשב כישיבה.

מבאר המחצית השקל את דבריו, שמור מצינו שני טעמים לדין זה של עמידה בקריאת התורה. האחד הוא חובת עמידה, שלמדנו מן הכתוב “ואתה פה עמוד עמדי”. והשני, החובה ונהלה באימה ויראה. לפי זה, מובן למה המג"א אוסר בסמיכה גמורה: כל ההיתר לגבי בעל בשר הוא מצד שמאחר שאינו יכול להכנס אין זו פגיעה באימה ויראה אם ​​הוא נסמך, אבל כל זאת כל עוד אין זו סמיכה שנחשבת לישיבה, כי במצב כזה מתבטלת חובת העמידה שלמדנו. מ”ואתה פה עמוד עמדי”.

עם זאת, החצי השקל מכריע שלא כמו המגן אברהם, משום שבכל הפוסקים נראה שמותרת אפילו סמיכה גמורה.

לכן הוא מוסיף ראיה יפה מן התלמוד הירושלמי שהביא המרדכי להתיר לבעל בשר, שם מסופר על ר' יוחנן שראה אדם סומך בקריאת התורה, והעיר לו מן הפסוק "ואתה פה עמוד עמדי". אותו אדם השיב לו שהוא בעל בשר ואינו יכול להכנס, ור' יוחנן הסכים שמותר לו לסמוך. מדייק החצי השקל, שהיה מדובר על סמיכה ג, ולא על סמיכה חלקית, כי הרי רבי יוחנן טען כנגדו שהדבר נסתר מן הפסוק, שממנו למדנו סמיכה גמורה, ואילו היה מדובר בסמיכה חלקית, שעדיין נחשבת עמידה – מהו המקור מהפסוק שהדבר אסור? הרי אין זה אסור אלא מטעם שאין זו אימה ויראה! ובעל כרחך, בסמיכה מלאה, ואף על פי שהיא נחשבת לישיבה, מכל מקום מותר לבעל.

מידע ועניין בסמיכה מלאה, יתכן שהוא מתאים גם בישיבה מוחלטת, שהרי סמיכה גמורה נחשבת כישיבה, ומכל מקום התירוה לבעל בשר ולחולה.

רבינו הגאון הגדול רבי אשר וייס שליט”א עסק בנושא בתשובתו (שו”ת מנחת אשר חלק ג'), כאשר שהביא את דברי הלבוש והשקל, כתב שמשמעות הדברים הם שאכן יהיה מותר בישיבה למי שאינו מסוגל, מאחר שסמיכה מוחלטת דינה כישיבה. והוסיף, שאף שלא מצאנו בדברי הפוסקים במפורש שהתירו לבעל בשר או חולה לשבת, מכל מקום מאחר שבאיסור דרבנן עסקינן, ובדיעבד יוצא ידי חובתו, והדבר נחשב לשעת הדחק גדולה, יש ללחוץ בשמחת תורה וביארצייט, וכן אם אין דיפוס אפשר בקשרי באקראי גם בהזדמנויות. אחר. כך הורה גם הגאון רבי שריה דבליצקי זצ”ל.

עוד הוא מוצא שם, שראה בעיניו את האדמו”ר נז-קלויזנבורג זצ”ל, בעל ה”דברי יציב”, שלעת זקנותו וחולשתו נהג לעלות לתורה ולקרוא את כל הפרשה כמנהגו, וקרא את כל הפרשה בישיבה. וכן כתב שם שנהג הגאון רבי עובדיה יוסף זצ”ל לעת זקנותו וחוליו. [הרב וייס מאיר כי יתכן שאין ללמוד ממעשים אלו, מאחר שבמקרים אלו ישנו גם שיקול של כבוד התורה, שיתכן שיש להשוותו לכבוד מלכות שמצינו בגמרא בסותה (מא, א) שמחמתו מותר למלך לקרוא בישיבה, ובהכרח צריך לומר כן לדעת הגר"ע יוסף שכאמור. פסק להלכה שאין לעלות לתורה נכה שמוכרח לקרוא בישיבה].

עוד יש לדון בנושא, שיש משמעות בדברי הירושלמי שדין העמידה בקריאת התורה נובע מ”כבוד הציבור”. בספר מועדים וזמנים (חלק ב סימן קפב) מצטט מדברי, הגאון רבי משולם דוד סולובייציק שליט”א, המעלה את האפשרות הזאת. על פי זה פוסק הרב משה שטר”א, כי כבוד שכבוד הציבור הוא דווקא שיהיה זה הבעל קורא, אף על פי שהוא נכה, יש להתיר לו לעלות לתורה בישיבה. כדוגמה לכך הוא יכול להציע את האפשרויות שבהן ישנו בעל קורא מיומן וקבוע, שכעת אינו מסוגל להתמודד עם רגליו, ואין אדם אחר שיכול לקרוא טוב, אלא בריבוי טעויות, שיצטרכו לתקנו הרבה ולהחזירו, שבמצב כזה יש להעדיף את הבעל קורא המנוסה אפילו בישיבה.

לסיום נעיר כי הסכמת הפוסקים בנושא היא שבאופן שאין אחר יכול לעלות לתורה – הדבר מצוי בבתי חולים במנין מצומצם כאשר אין שלשה או שבעה העומדים על רגליהם – מסתבר שאין לבטל משום כך קריאת התורה, שהרי בדיעבד יוצאים ידי חובה בקריאה כזו.

[1] דברי הירושלמי אלו אינם בגירסת הירושלמי שלפנינו.

המדור בבניה ויעלה בקרוב…