פרשת ויצא

האם רופא צריך לגלות על מחלה של משודך?

https://medicalhalacha.co.il/wp-content/uploads/2022/11/123.jpg

הרב יוסי שפרונג

נאמר בפרשת ויצא:

ויהי בבוקר והנה היא לאה ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי, הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רימיתני (בראשית כט, כה)

איש ואשה העומדים בפני ההחלטה האם להינשא זה לזה, בוחנים היטב מכלול היבטים בבן הזוג המיועד. בין ההיבטים החשובים הוא בירור מצבו הרפואי של המיועד. אך לא תמיד מצב רפואי, פיזי או נפשי, הנו ניכר לעין. אם בן הזוג לא בוחר ליידע מעצמו את הצד השני על מחלה כלשהי, בן הזוג יצטרך לברר זאת באמצעות קרובים, בני משפחה ומכרים.

כעיקרון, על בן הזוג החולה במחלה משמעותית לדעת, כי חובתו הגמורה לספר לבן זוגו על המחלה ממנה הוא סובל. אסור מן התורה להונות את רעהו, ולגרום לו לקבל החלטה תוך הסתרת פרטים, ובפרט כאשר מדובר בפרטים רפואיים משמעותיים.

בהלכה ישנו דיון משמעותי בגבולות האסור והמותר לקרובים ומכרים, מתי לספר, מה לספר, וכיצד לספר. החפץ חיים (כלל ט) מרחיב בכך. באופן כללי, כאשר מדובר בחיסרון מובהק, שאין כל סיכוי שהמחותן היה מתרצה לכך, יש לגלות לו על כך, וזו חובתו של המכר, להציל העשוק מיד עושקו, שנאמר: "לא תעמוד על דם רעך", וכפי שכתב הרמב"ם (הלכות רוצח א, יד):

"כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך, וכן הרואה את חבירו טובע בים, או ליסטים באים עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו או ששכר אחרים להצילו ולא הציל, או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה, או טומנין לו פח, ולא גלה אוזן חבירו והודיעו, או שידע בעובד כוכבים או באונס שהוא בא על חבירו, ויכול לפייסו בגלל חבירו להסיר מה שבלבו, ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו – העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך".

אמנם, יש להקפיד על מספר תנאים.

  • שידע הדבר בבירור ולא משמועה.
  • שהמדובר במחלה משמעותית ולא בחולשה או מחלה קלה שאינה מפריעה לקיום חיים תקינים.
  • שיספר על המחלה באופן מדויק, ולא יגזים בתיאורה.
  • שכוונתו תהיה לתועלת המחותן, ולא מטעמי שנאה.
  • שברור לו שתצמח תועלת מהסיפור, כלומר – אם הוא משער שלא ישמעו לו, אין לספר.
  • מטעם זה, יש להבחין בין התקופה שקודם שהוכרע השידוך, לתקופה שאחר כך.

אלו תנאיו של ה"חפץ חיים". עוד כתבו הפוסקים, כי על המספר להתנהל ברגישות, ולהעדיף תמיד לשכנע את הצד החולה לספר על מחלתו לצד השני. כשהדבר אינו מצליח, עדיף שינסה תחילה לרמוז לצד השני על מחלת החתן או הכלה, בכדי לעורר את תשומת לבם, ולעודד אותם לברר את הדבר בעצמם.

כאן, ברצוננו להתמקד באחת הנקודות הרגישות ביותר בהקשר זה: כיצד על הרופא להתנהג במצבים כאלה?

ניקח לשם דוגמה את רופא המשפחה הקהילתי. בקהילה קטנה בה כולם מכירים את כולם, לא יהיה זה חריג לחשוב על מחותן פוטנציאלי שמגיע לשאול את הרופא על מצבו הרפואי של בחור פלוני. לפעמים תהיה זו התעניינות בלבד, ולפעמים המחותן ישמע שמועה כלשהי על אודות מצבו הרפואי של החתן, וירצה לבר ולהוציא פרטים מן הרופא. כאשר הרופא מודע לבעיה רפואית משמעותית אצל המיועדים, כיצד עליו לנהוג?

ההבדל בין רופא לשאר אדם, נובע באופן בסיסי מכך שהרופא מחויב לשמור על סודיות המידע הרפואי של החולה. חובה זו הנה ראשית כל חובה מוסרית עליונה, גם מבחינה תורנית. אך מעבר לכך, זו חובתו על פי החוק. הפרה של סודיות החולה הנה עבירה פלילית, שעל פי פקודת הרופאים בישראל (סעיף 41), עלולה להביא לשלילת רישיונו המקצועי של הרופא[1]. האם על הרופא להתכחש לחובת הסודיות שלו, ואף לסכן את עתידו המקצועי ופרנסתו?

מעבר לחובה זו כשלעצמה והשלכותיה, ישנו ערך רב לאמון שנותן החולה ברופאו, שיודע שיכול לספר לו על מחלתו ולטפל בה מבלי לחשוש מכך שפרטים רפואיים ידלפו. מצד שני, כאשר רואה הרופא שהחולה עלול לגרום נזק לאחרים, ואינו מתכנן לספר להם על המחלה, האם עליו ליזום שיחה עם הצד השני בכדי להודיע להם על מצבו הרפואי של המיועד? האם כאשר הצד השני פונה אליו, הוא רשאי למסור להם את המידע?

בשו"ת חלקת יעקב (אבן העזר סימן עט) עוסק במקרה קיצוני של רופא המטפל בבחור חולה במחלה ממארת, שלהערכתו לא נותרו לו למעלה משנת חיים אחת או שתיים, וכתב שחובתו של הרופא ליזום שיחה עם צד הכלה ולהודיעם על כך, ואם לא יעשה כן יש בזה משום "לא תעמוד על דם רעך", וכדברי הרמב"ם שציטטנו לעיל.

ה"חלקת יעקב" מבאר, כי כוונת הרמב"ם ב"וכל כיוצא בדברים אלו", היא למקרים בהם הנזק שעתיד להיגרם לחברו נגרם ללא כוונת זדון, כמו במקרה זה, ובכל זאת, לאור התוצאה – אם איננו נחלץ לגלות לו ולמנוע ממנו את הנזק – יש בכך משום "לא תעמוד על דם רעך".

בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט"ז סימן ד') דן באשה שמטופלת אצל רופא ועברה ניתוח מסויים, ואינה יכולה ללדת, וביקשה מהרופא שלא יגלה לחתנה, והשיב שם הרב לרופא ששאלו, שחייב להודיע על כך לחתן גם אם אינו בא לשואלו.

בשו"ת "תשובות והנהגות" (א, תתעט) כתב הרב משה שטרנבוך: "ורופא שנשאל, יכול להשיב: "אני בתור רופא חייב לשמור סודיות, ואסור לי לגלות מצב בריאות החולים, שעל דעת כן גילו לי ושילמו לי", ודי בזה.

נראה מדבריו, שרופא יכול לענות תשובה כזאת אף שאין בה כל רמז לגבי מצבו הרפואי של המיועד, ובנוסח זה אין אפילו סגנון מתחמק, שיעורר את חשדו של המברר לבדוק בעצמו, מכל מקום העיקר של ישקר ויאמר שמצבו הרפואי תקין.

לעומת זאת, הרב יצחק זילברשטיין מעלה את השיקול שהעלנו לעיל, וכותב מפי רופאים האומרים שאם יגלו מחלות, יאבדו החולים אימונם ברופאיהם, ואחרים אף הוסיפו שהדבר עלול גם לגרום לעתים לפיקוח נפש, כאשר ימצאו חולים שימנעו מלספר סודם לרופאיהם ויקבלו טיפול מזיק או טיפול שאינו נכון.

לאור זאת, הדרך המובחרת היא, שאפילו במקרה והרופא נשאל על ידי אחד הצדדים על מחלת הצד השני, יאמר לו הרופא: "לא אוכל לגלות טרם אקבל את רשותו של החולה על כך". ובזה מגלה הוא טפח ומכסה טפחיים, ויוצא ידי חובת "לא תעמוד על דם רעך" מצד השואל, וגם אינו מגלה על החולה יותר מדי.

וכעין זה יעץ הבאר מים חיים (איסורי רכילות כלל ט ציור שני), "בהרבה מקרים מסופקים, ישתמט המשיב ויאמר כך, "איני יודע איך ליעצך כי אינני יודע היטב איך מצבו".

יש לדון בנושא גם מצד האפשרות שיפסיד הרופא את פרנסתו כתוצאה מגילוי המידע הרפואי.

לדעת רוב הפוסקים, בכדי שלא לעבור על איסור "לא תעמוד על דם רעך", מחויב האדם להוציא את כל ממונו. אך בשונה מהמקרה הקלאסי של דין "לא תעמוד על דם רעך", שבו עסקו הפוסקים, הרי שהחלק הנוגע לאדם הנמנע להעיד עדות לחברו, בודאי אינו מחייב אותו להפסיד את כל ממונו עבור זה. הדבר דומה לגדרים שמצאנו במצוות השבת אבידה, ולפיהם האדם איננו מחויב להפסיד ממון בכדי לדאוג שחברו לא יפסיד ממון. נראה כדבר ברור, שרק במצב של פיקוח נפש, כאשר חיי חבירו מוטלים על הכף, יש לאדם להפסיד את כל ממונו בכדי להציל את חברו. שונה הדבר במקרה של הפסד ממון. כיוצא בזה נראה, שגם באשר לגילוי מידע רפואי, הלא אין מדובר על פיקוח נפש של המיועד, אם לא יגלו לו על מחלתו של בן זוגו. ומאידך, כפי ששמענו פעמים רבות מהגאון רבי אשר וייס שליט"א, יש להתייחס לאבדן פרנסתו של אדם ביחס הקרוב לפיקוח נפש.

[1] בישראל, על פי סעיף 41 לפקודת הרופאים [נוסח חדש] התשל"ז – 1976, בסמכות שר הבריאות לבטל או להשעות את רישיונו של רופא בעקבות התנהגויות מסוימות, ביניהן הפרה של חוק זכויות החולה. סעיף 19 לחוק זכויות החולה, אוסר על הרופא לגלות כל מידע רפואי, למעט במקרים מסוימים.

המדור בבניה ויעלה בקרוב…