פסקים קצרים ממרן הגר"א וייס שליט"א בשאלות מצויות בנוגע לשימוש במכשירי שמיעה

 

לתועלת הציבור קיצרנו מספר תשובות של מרן הגר"א וייס שליט"א שטרם נדפסו בספריו בנושא השימוש במכשירי שמיעה.

 

• האם קול מלאכותי הנשמע דרך מכשיר תוך כדי דיבורו של אדם נחשב כקול אדם.

שמיעה על ידי מכשיר שמיעה מבחינה טכנית הינה כשמיעה דרך רמקול [גלי קול הנהפכים לאותות חשמליים היוצרים קול דומה לקול המקורי] וכבר נידון בפוסקים האם יוצאים ידי חובה בשמיעה דרך רמקול. יש שכתבו שיוצאים ידי חובה [אך מתוכן תשובותיהם ניכר שלא הבינו את מהות המכשירים ואת אופן פעולתם וחשבו שהשומע שומע את קול האדם בתוספת קול הברה, אך פשוט שאין כאן קול אדם כלל]. והגרש"ז (במנח"ש ח"א סימן ט') כתב דאין אדם יוצא ידי חובתו ברמקול כיון שאין כאן קול אנוש אלא קול חשמלי עי"ש. אולם בהג"ה שם הביא ששמע ממרן החזו"א שכיון שהקול נוצר על ידי קולו של האדם ונשמעת בשעת דיבורו נחשב כשומע קול ממש. וכן באגרות משה נטה לומר שנחשב כקול ממש ויוצאים בו ידי חובה מגילה. וטעם לדבריהם כתב רבינו הגאב"ד שכיון שדיבורו של פלוני מגיע לאוזניהם בשעת הדיבור ללא כל שינוי נחשב גם באופן זה לשומע.

אולם דעת רבינו הגאב"ד שמסתבר יותר כדעת המנח"ש שאין זה קול ממש אלא העתק מלאכותי ועל כן אין יוצאים בו ידי חובה לא במגילה ולא בשופר.

ומכל מקום אדם שאינו יכול לשמוע מגילה בלא מכשירי שמיעה יש לו לשמוע מגילה דרך מכשירי השמיעה [כדעת הפוסקים שכתבו שיוצאים ידי חובה ברמקול] אלא שלא יברך.

 

• שמיעת שופר כאשר באוזנו אחת יש מכשיר שמיעה.

רבינו שליט"א דן באדם אשר מרכיב מכשיר שמיעה באוזן אחת ובאוזן השניה שומע בלא מכשיר, השומע קול שופר שלמעשה באוזן אחת שומע את קול השופר ובאוזן השניה שומע קול מלאכותי הנוצר על ידי מכשיר השמיעה, האם נחשב לשומע קול שופר או לשומע שני קולות.

ולהלכה, אדם השומע שני קולות ויש באפשרותו למקד את שמיעתו לקול אחד בלבד, כגון השומע קול שופר וחצוצרה, יוצא ידי חובתו אם מיקד והתכווין לשמוע את קול השופר. אולם אדם המרכיב מכשיר שמיעה באוזנו ובאוזן השניה בלא מכשיר אין באפשרותו למקד את שמיעתו ואינו יכול להבדיל בין הקול האמיתי לבין הקול המלאכותי, ולמעשה הוא שומע קול אחד המעורב משני קולות קול כשר וקול פסול, על כן אינו יוצא באופן זה יד חובת שמיעת שופר. ויש לו להסיר את מכשיר השמיעה מאוזנו או לחילופין להניח ידו על האוזן עם המכשיר שמיעה באופן שלא ישמע כלל דרך המכשיר שמיעה.

 

• שימוש במכשיר שמיעה בשבת

אף על פי שאין בין מכשיר שמיעה לרמקול באופן פעולתם אלא בגודלם הפיזי בלבד, מכל מקום כבר התירו גדולי הפוסקים את השימוש במכשירי שמיעה בשבת וחג. אולם לא נתברר בדבריהם החילוק בין שימוש ברמקול לבין מכשיר שמיעה, מלבד בעל האגרות משה שכתב ארבעה טעמים באיסור השימוש ברמקול בשבת. א. מדין השמעת קול בשבת [ע"פ דברי הרמ"א ששעון המשמיע קול, מותר בשבת שהכל יודעים שהוכן מאתמול] וכיון שרמקול הדרך הוא לסדרו בצמוד לזמן השימוש בו, יש בו איסור השמעת קול ואוושא מילתא. ב. טעם נוסף שהדיבור דרך רמקול מכלה יותר חשמל ואפשר שיש בזה עניין מלאכה וכו'. ג. טעם נוסף כיוון שהקול הנשמע דרך רמקול הינו קול המשוכפל על ידי טכנולוגיה אפשר שיש בזה מלאכה מדאורייתא. ד. טעם נוסף הוא מחשש תיקון כלי כיוון שהדבר מצוי שיש לתקן ולכוון את מערכת ההגברה, וגזרו חכמים על השמעת קול שמא יתקן.

ומחמת טעמים אלו כתב להתיר שמיעה במכשיר שמיעה בשבת, כיון שרק בעל המכשיר שומע אין כאן אוושא מילתא, ואין רגילות לסדרו בצמוד לשמיעה, ודומה לשעון המשמיע קול שהוכן מערב שבת, והוא צורך גדול ואינו אלא חשש מלאכה, יש להקל בצירוף שאין אוושא מילתא [ואפשר שדומה לחולה שאין בו סכנה שהקלו בו בכמה עניני שבות].

ברם דעת רבינו הגאב"ד לבאר את החילוק בין מכשירי שמיעה לרמקול, ע"פ מה שכתב בספריו שהשימוש בחשמל בשבת וסגירת מעגל חשמלי הינם בכלל איסור 'מכה בפטיש', ועל כן בשימוש במכשיר שמיעה שאין בכוונת המדבר אליו לסגירת מעגלים, יש מקום להקל את השימוש בו ע"פ דעת המגיד משנה שבדבר שאינו מתכוין אין איסור מכה בפטיש.

 

• שתל קוכליארי

מבנה השתל שונה ממכשיר שמיעה כיון שהוא עוקף לחלוטין את האוזן התיכונה ומחובר על ידי  סיבים דקים ישירות לעצב השמיעה ומביא מזור אף לחרשים גמורים.

השימוש בו בשבת

לעניין שבת דינו כמכשיר שמיעה שמותר להשתמש בו בשבת, אולם אסור להשתמש בו בצירוף מערכת FM אישית, לפי שדינו ככל רמקול.

האם נחשב לשומע

יש שכתבו שבמכשיר זה נחשב כשמיעה גמורה ויוצאים בו ידי חובה בכל הן במצוות של שמיעה והן מדין שומע כעונה.

אולם דעת רבינו הגאב"ד שכיון שגם מכשיר זה מבוסס על מקלט זעיר [ואף בלא מקלט הקול הוא קול מלאכותי] שהופך את הקול האנושי לקול מלאכותי ומעבירו ישירות לעצבי השמיעה וכל ההבדל נמצא באופן השמיעה ולא בענין הקול הנשמע, ועל כן אין הבדל בינו לבין שמיעה במכשיר שמיעה, ואף בשתל אין יוצאים ידי חובה בשופר ובמגילה. ומכל מקום הורה רבינו שמי שאינו שומע כלל עדיף שישמע על ידי השתל מאשר שלא ישמע כלל [לצאת ע"פ שיטת הפוסקים שכתבו שיוצאים בו ידי חובה], ומכל מקום לא יברך.

האם נחשב כמשמיע לאוזניו

בקיום מצוות הנעשות על ידי דיבור, נפסק להלכה (שו"ע סימן ס"ב סעיף ג') שצריך להשמיע לאוזנו מה שמוציא בפיו, ואם לא השמיע לאוזנו יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו. ונחלקו הפוסקים האם אדם שאינו שומע יכול לכתחילה להוציא אחרים ידי חובתם. בעל שתל קוכליארי אף אם במצוות שבשמיעה נדון שאין זו שמיעה שיוצא בה ידי חובתו, מכל מקום לעניין מצוות הנעשות בדיבור שצריך להשמיע גם לאוזניו נחשב למוציא דיבור בפיו הנשמע לאוזניו ויוצא ידי חובתו לכתחילה.

הוצאת אחרים ידי חובתם

ולעניין הוצאת אחרים ידי חובתם, יש שכתבו, שחרש שאינו משמיע לאוזניו אף שיוצא בה לכל הפחות בדיעבד אינו יכול להוציא אחרים, ומכל מקום בעל שתל קוכליארי יש לדונו כיוצא לכתחילה כיון שקריאתו נחשבת לקריאה הנשמעת לאוזניים ועוד שיש לצדד שדינו ככל אדם השומע באוזניו, ויכול אף להוציא אחרים ולעבור לפני התיבה. [ובפרט בזמנינו שאין השליח ציבור מוציא אחרים ידי חובתם].

לצאת בברכה של אחר

בעל שתל קוכליארי הרוצה לצאת ידי חובתו בשמיעה כדין שומע כעונה, כגון לצאת בקידוש של אחר וכדומה. הנה לעניין חרש גמור נחלקו הפוסקים האם חרש שאינו שומע יוצא ידי חובתו על ידי שעונה אמן על ברכה. יש שכתבו, שאינו יוצא. ויש שהסתפקו בדבר.

במצוות דרבנן [ובעיקר במקום שנחוץ שבעל השתל הקוכליארי לא ירגיש חריג או יתבייש] יש לצרף את דעת הסוברים ששמיעה בשתל כזה דינו כשומע לכל דבריו וכן את דעת המסתפקים בחרש גמור אם יוצא ידי חובתו, להקל שיוכל לצאת ידי חובתו בשמיעה. וע"כ בקידוש של ליל שבת יש להקפיד שיאמר ויכולו בתפילת ערבית בכדי שהקידוש על הכוס יהיה רק מדרבנן.

• הבדלה דרך הטלפון

אדם שאין באפשרותו לשמוע הבדלה אלא דרך הטלפון בלבד יכול לסמוך על דעת הסוברים שאף שאין זה קול אדם ממש מכל מקום מכיון שדומה ממש לקול האמיתי והוא מיידי, נחשב לשומע כעונה ויוצא ידי חובתו.

 

• מכשיר אלקטרוני המוצמד לגרון לצורך השמעת קול למי שאין לו מיתרי קול.

השימוש בו בשבת

נחלקו הפוסקים האם מלאכה כלאחר יד מהותה שינוי מעשייתה כדרכה לאופן שאין הדרך לעשותה או שינוי בשם עשיית המלאכה אף אם המעשה שעושה הוא כהרגלו. לדוגמא פתיחת ספר שאותיות כתובות על צידו בידו השמאלית. שיש שהתירו כיון שאין דרך כתיבה ומחיקה ביד שמאל, ויש שאסרו משום שאע"פ שאין דרך כתיבה ומחיקה בשמאל מכל מקום הדרך לפתוח ולסגור ספר גם ביד שמאל.

מכל מקום מכשיר זה כיון שהוא שעת הדחק וצורך גדול וצורך חולה. יש מקום לדונו כעשיית מלאכה כלאחר יד משום שהנחת המכשיר במקומו אינה עושה דבר ורק הרעד שעובר בגרונו מפעיל את המכשיר וזה אינו כדרך עשיית מלאכה כלל.

אולם דעת רבינו הגאב"ד שמשום חשש פירצה בחומת השבת שיבואו להקל בשאר מכשירים אלקטרוניים על ידי דימוי דין שאינו נכון יש להמנע מלהקל בתחום הזה.

האם נחשב כמדבר לעניין מצוות שבדיבור

על אף שמכשיר זה שונה מרמקול בשני אופנים, האחד, שאין כאן קול טבעי כלל בשונה מרמקול שמופעל על ידי קול טבעי [אולם משמיע קול משוחזר אלקטרונית] ומאידך מכשיר זה מופעל על ידי תנועת האוויר בכלי הקול הטבעיים ומהם משמיע קול, בשונה מרמקול המופעל על ידי תנועת האוויר הנוצר מחמת הקול, מכל מקום יש לדונו כרמקול לכל ענייניו.

ועל כן עדיף שישמע מאחרים ולא יאמר בעצמו, אולם בברכות של שאר היום וכן לעניין תפילה כיוון שאי אפשר כל חייו לצאת מאחרים יברך ויתפלל בהרהור.

ברכה הנאמרת על ידי מכשיר זה מצווה לענות עליה אמן ואין ראוי שיוציא אחרים דרך מכשיר זה וכן אין לעלות לתורה על סמך מכשיר זה.