אמירת הסליחות

• מעיקר הדין, הזמן הראוי לומר סליחות הוא החל מחצות הלילה (12.30) ועד עלות השחר ((5.17. ואם אינו יכול לומר בזמנים אלו יאמר בשעות הבוקר. בדיעבד, רשאי לומר בכל שעות היום, עד שקיעת החמה. החל משקיעת החמה ועד חצות – אין לומר את הסליחות.
• המתפלל ביחידות יכול לומר את סדר הסליחות, אבל את י"ג מידות של רחמים יאמר בניגון ובטעמי קריאת התורה.
• אין לומר ביחיד את הבקשות שהן בלשון ארמית, כגון 'מחי ומסי' ו'מרן די בשמיא' וכיו"ב.
• טוב לעמוד בשעת אמירת הסליחות. מי שקשה לו לעמוד, יעמוד על כל פנים באמירת 'ק-ל מלך יושב', באמירת י"ג מידות וכן ב'שמע קולנו'. חולה שאינו יכול לעמוד, רשאי לומר בישיבה.
• כמו"כ, צריך לעמוד באמירת הוידוי הנאמר בסוף הסליחות ולכל הפחות ישתדל לעמוד בעת אמירת המילים 'אבל אנחנו ואבותינו חטאנו'. חולה שאינו יכול לעמוד, רשאי לומר את הוידוי בישיבה.
• תפילת "אבינו מלכנו" הנאמרת אחרי תפילת שחרית ותפילת מנחה בעשרת ימי תשובה, נאמרת גם ביחיד.

כפרות

• אפשר לקיים מנהג כפרות בכל הימים של עשרת ימי תשובה.
• אדם שנהג כל השנים לקיים מנהג כפרות על תרנגול, רשאי לערוך כפרות על מטבעות כסף.

ערב יום כיפור

• אדם שחטא לחבירו, שכנו או בן משפחתו בדיבור או בממון, חייב לפייסו ולרצותו ואין יום כיפור מכפר על חטאים אלו עד שיפייס את חברו. מי שאינו יכול ללכת בעצמו לפייס את חבירו, יכול לעשות כן בטלפון, או ע"י שליח.
• נוהגים לטבול במקוה בערב יום כיפור. לכתחילה, יש לטבול החל מהשעה 11.28 לפני הצהריים. ומי שאינו יכול לטבול, יעמוד תחת זרם המים במקלחת כ – 6 דקות רצוף, ועלתה לו רחיצה זו (כשפיכת תשעה קבין). מי שאינו יכול לרחוץ במים מחמת חוליו פטור ממנהג זה
• אכילה בערב יום כיפור היא מצוה. אף חולה שאינו צם ביוה"כ, מקיים מצוה באכילה זו.

הדלקת נרות:

• נוהגים להדליק נרות יום הכיפורים. אשה המדליקה בביתה (או במחלקה) מברכת בשעת ההדלקה 'על נרות יום הכיפורים' וברכת שהחיינו. בהדלקה זו מקבלת עליה את כל דיני יום הכיפורים, הן לגבי איסור מלאכה, והן לגבי חיוב עינוי, (לכן גם תחלוץ נעליה קודם הדלקת הנרות).
• מי שבירך ברכת 'שהחיינו' בשעת הדלקת הנרות, לא יחזור ויברך ברכה זו בשעת תפילת ערבית.

יום הכיפורים הוא היום הקדוש ביותר בשנה, אותו נתן הקב"ה לבני ישראל למחילת וסליחת עוונות וחתימתם לשנה טובה. מצוות היום העיקריות הן העינוי ותפילות היום (בדגש על הוידויים הנאמרים בתפילות).

בספרי הקדמונים מבואר, כי הצער והחולשה הנגרמים לאדם בשל עינויי היום, הם הם שמזככים אותו ומזכים אותו בסליחה ומחילה. טוב לזכור זאת בעת שמתגבר קושי הצום בגלל ההימנעות ממאכל ושתיה.

הוידוי, מעבר להיותו חלק מנוסח התפילה, הוא מהוה עיקרו של יום והוא החלק בחשוב ביותר במצות התשובה. על כן, ראוי להיזהר באמירתו והלכותיו.

תפילות יום הכיפורים

• חולה שאינו יכול להתפלל את תפילות יום כיפור כסדרן, יקפיד לכל הפחות לומר את עיקר הוידוי, דהיינו "חטאנו עווינו פשענו" ואם יכול ישתדל גם לומר את נוסח "אשמנו, בגדנו" וכו' ואת סדר "על חטא" וכו'.
• וידוי נאמר בעמידה וללא סמיכה או הישענות. חולה שאינו יכול לעמוד ללא סמיכה, אם יכול, ישתדל לעמוד ללא סמיכה רק במילים 'חטאנו עווינו פשענו'. ואם גם זאת אין באפשרותו, יכול להישען, ובמידת הצורך– אף לשבת או לשכב.
• חולה האוכל ביום הכיפורים, (או האוכל לשיעורים) לא יאמר בכניסת הצום (בנוסח "תפילה זכה") "הריני מקבל עלי לענות נפשי וגופי ביום הכיפורים הזה", אבל יכול לומר את הנוסח של קבלת שאר העינויים.
• חולה המתפלל לבדו, אינו אומר בתפילת 'כל נדרי' את הקטע "מיום כיפורים שעבר, ועד יום הכיפורים הזה".

מצות העינוי מאכילה ושתיה ביום הכיפורים היא חובה גמורה ונעלית וחשובה עד מאד. מי שמצבו הפיזי והנפשי מאפשר לו לקיים מצוה זו, אשריו ואשרי חלקו.

אלא שיש לזכור, שהתורה אוסרת על האדם להכניס את עצמו למצב של סיכון ואף ספק סיכון והתורה שציוותה אותנו להימנע מאכילה ושתיה ביום זה, מצווה את מי שמחמת מצבו הרפואי נדרש לאכול או לשתות – שחובה עליו לעשות זאת.

על אף התחושה הקשה שעלולה להתלוות לאכילה ושתיה ביום זה, צריך לדעת את דברי "החפץ חיים" שכתב, שחולה שיש בו סכנה הצריך לאכול ומחמיר על עצמו להתענות, אין זה אלא שופך דמים. יתרה מכך כתבו הפוסקים, שהמסכן עצמו לצום ביום הכיפורים, הרי צם לחינם ואף שכר התענית עצמה לא עלתה בידו והיא מצווה הבאה בעבירה.

אדם שע"פ הוראת רופא חייב לאכול או לשתות ביום כיפור, יש לו מצוה לאכול ולשתות ומעשיו רצויים ואהובים לפני הקב"ה.

כמובן, שאין להקל ראש בחובת תענית זו וראוי לכל חולה לברר מבעוד יום אצל רופא ומורה הוראה האם מצב בריאותו מאפשר לו לצום ובאיזו מידה (אכילה, שתיה, אכילת ושתיית שיעורים, שעות צום ועוד). רב המרכז הרפואי יעניק הכוונה ועצה ופסיקה הלכתית לזקוקים לכך

אכילה ושתיה ביום כיפור לנזקקים לכך

• האוכל ביום כיפור אינו עושה קידוש.
• חולה הצריך לאכול פת ביום הכיפורים, יטול את ידיו קודם האכילה באופן הרגיל – את כל ידיו.
• מי שאוכל או שותה מברך ברכה ראשונה, אף אם אוכל ושותה פחות משיעור, כל עוד שלא הסיח דעתו אינו מברך שוב ברכה ראשונה ואף שממתין להפסיק ביניהם שלא יצטרפו לשיעור.
• מי ששינה את מקומו (כגון שהלך מהמחלקה לבית הכנסת), צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה קודם שיאכל או ישתה.
• חולה שאכל לשיעורין אינו מברך ברכה אחרונה.
• חולה שאכל כרגיל ולא לשיעורין, מברך ברכה אחרונה ואם אכל פת מברך ברכת המזון. בברכת המזון יוסיף ויאמר 'יעלה ויבוא'. אם אכל מיני מזונות, בברכת מעין שלש אומר 'וזכרנו לטובה ביום הכיפורים הזה'. אם שכח ולא הזכיר 'יעלה ויבוא' אינו חוזר.

דינים נוספים

• חולה (אף שאין בו סכנה) או יולדת שצריכים לרחוץ, מותרים לרחוץ אפילו את כל גופם, מכיוון שרחיצה שהיא לשם רפואה מותרת ביום הכיפורים.
• חובה על כל אדם לרחוץ ידים לפני ואחרי כל מגע עם חולים. לשם כך 'יש להשתמש בחומר מחטא שנמצא בכל חדר ובכל מחלקה. בהיעדר חומר כזה, יש לשטוף את כל היד עם מים וסבון.

• אנשי צוות המקפידים להתקלח למניעת זיהומים לפני פרוצדורה רפואית, או לאחר משמרת, מותר לעשות כן אף ביום הכיפורים.

• חולה (אף שאין בו סכנה) או יולדת שאין להם נעלים או נעלי בית שאינם מעור, מותרים ללבוש נעלי עור בשעת הליכתם, אך ידאגו להסירם כאשר הם יושבים או שוכבים.

מי שנאנס ולא עשה הבדלה במוצאי יום כיפור, יכול לעשות הבדלה ביום שישי עד שקיעת החמה (18:25) ולא יברך על הנר.