חג הסוכות

• בליל יום טוב, אין לקדש ולאכול בסוכה עד שיהא ודאי לילה (6:41).
• הפטור מסוכה יכול לקדש מבעוד יום.
• יש לאכול לפחות כזית פת בסוכה, ולברך (פרט לברכת "המוציא") "לישב בסוכה" קודם חצות לילה (12:24). ואם לא אכל עד חצות, חייב לאכול לאחר חצות, אבל אז יברך "לישב בסוכה" רק אם אוכל כמות של כביצה פת.

הפטורים ממצות סוכה:

מצוות ישיבת סוכה דורש תיכנון נכון של המטופלים ובני משפחותיהם, כשכל מצב גורם לשינויים הלכתיים, ומשכך ראינו לסכם את ההגדרות ההלכתים, וכדלהלן:

על פי המבואר במשנה נפסק בשו"ע שמשמשי החולה פטורים ממצוות סוכה.

שני טעמים נאמרו בדין זה: א. 'כל העוסק במצווה, פטור מהמצווה'. ב. ה'מצטער' פטור מסוכה, ולכן אם הוא מצטער בישיבה בסוכה מחמת שטרוד בעסקי החולה, הרי הוא פטור.

ה'עוסק במצווה פטור מהמצווה': כותב הרמ"א (סימן ל"ח סעיף ח') העוסק במצווה ויכול לקיים מצווה אחרת בלא טורח חייב לקיים את שניהם, ואם הדבר כרוך בטירחה פטור מהמצווה השניה.

העוסק במצווה, גם בשעות המנוחה, נחשב כעוסק במצווה (ביאור הלכה שם).

א"כ המטפל בחולה, בשעה שהחולה זקוק לו, הרי הוא פטור ממצוות סוכה, ואין לו לעזוב מצוותו בשביל מצוות ישיבה בסוכה. ורק באם החולה אינו זקוק לו, כגון שיש בן משפחה אחר שיכול לטפל ולהשגיח על החולה, או כגון שהחולה נרדם וכדו', וכעת הוא רוצה לאכול, עליו לאכול בסוכה.

וכן צוות רפואי במהלך המשמרת הרי הם עסוקים במצווה, וכאשר הם רוצים לאכול, פטורים ממצוות סוכה. אבל בזמן ההפסקה שלהם אם אין הדבר כרוך בטירחה, והם רוצים לאכול, יאכלו בסוכה.

'מצטער פטור מהסוכה': ישנם מצבים שבהם אין המטפל עסוק בלשמש את החולה, אך עדיין מחשבתו ודעתו על צרכי החולה, ובאם הישיבה בסוכה תגרום לכך שדעתו תהיה מוטרדת, הרי הוא מצטער, ומצטער פטור מסוכה (שבות יעקב ח"ג נ"א).

כל הפטור הן מחמת שהוא עסוק במצווה, והן מחמת שהוא מצטער, ואע"פ כן רוצה להחמיר על עצמו, אין לו לברך 'לישב בסוכה', כיון שהוא פטור, ולא יכול לומר 'וציוונו לישב בסוכה' (סימן תע"ה שעה"צ ל"ט. וסימן תרל"ט משנ"ב ס"ק ל"ד).

אמנם דעת הרמ"א שכזית בלילה הראשון גם המצטער חייב בסוכה, והכרעת המשנ"ב שלא יברך על ישיבה זו.

לדוגמא אחד מבני אשכנז שפטור מחמת שהוא מצטער, ולא מחמת שהוא עסוק במצווה, כגון שיש בן משפחה אחר שמטפל כעת בחולה, אבל הוא עדיין מצטער מחמת שדעתו על עסקי החולה, חובה עליו בלילה הראשון לאכול כזית פת בסוכה, ויבקש מאחר להוציאו בברכה.

לסיכום: על כל אחד יראה לנכון לשקול באיזה מצב הוא נמצא, וע"פ זה ידע האם הוא מחויב במצוות סוכה בשעה זו.

• אונן פטור ממצות סוכה.
• חולה שיש בו סכנה, וכן חולה שאין בו סכנה, אלא שהישיבה בסוכה קשה לו, פטור מאכילה ושינה בסוכה.

אמנם חולה מבני אשכנז שמצבו מאפשר לו, והצוות הרפואי מאשר לו, חייב בלילה הראשון לאכול כזית פת בסוכה. במקרה זה, לא יברך 'לישב בסוכה', אלא יבקש מאחר שיכוין להוציאו ידי חובת הברכה.

• חולה המרגיש שהישיבה בסוכה תזיק לו ותגרום לו יותר חולי או כאב, או שכך נאמר לו ע"י הצוות הרפואי, אינו רשאי להחמיר על עצמו ולשבת בסוכה. במידה וכן ישב בסוכה, לא יברך "לישב בסוכה".
• חולה המחובר לקטטר אטום, מותר לו לכתחילה להיכנס לסוכה עם התקן זה, ולברך את כל הברכות כולן, אך ידאג שהשקית תהא מכוסה.

מלווי החולה

• המטפל או שומר על חולה שיש בו סכנה, פטור מסוכה, אפ' בשעה שהחולה אינו צריך לו.
• המטפל בחולה שאין בו סכנה, פטור מסוכה, בשעה שהחולה צריך לו. אבל בשעה שאין החולה זקוק לו (כגון שיש לו מחליף, או שהחולה נרדם וכד'), חייב בסוכה.
• מי שמופקד על טיפול בחולה, והחולה איננו זקוק לו כרגע, אך עדיין מחשבתו ודעתו על צרכי החולה והישיבה בסוכה תגרום לכך שדעתו תהיה מוטרדת – הרי הוא מצטער, ופטור מסוכה. אמנם, לבני אשכנז, במצב זה חייב לאכול בליל יום טוב כזית פת בסוכה, אך לא יברך על אכילה זו, ויבקש מאחר שיוציאנו בברכה.
• צוות רפואי בשעת עבודתם, פטורים ממצות סוכה. ואם יכולים בשעת ההפסקה לאכול בסוכה, צריכים לעשות כן. (ואם חיפוש אחר הסוכה יפגע במנוחה לה הם זקוקים, פטורים מהסוכה).
• כל הטרוד בעסקי החולה, כגון שממתין עבורו בתור רפואי, או שהולך לדאוג לצרכיו, פטור בזמן עיסוקיו אלו מסוכה, גם כאשר אינו ממש ליד מיטתו של החולה.
• המטפל בחולה שצריך לו, או שמצטער בישיבה בסוכה מחמת טרדתו בעסקי החולה, ואע"פ כן רוצה להחמיר ולאכול או לישון בסוכה – אין לו לברך על מצוות הסוכה.

דיני ארבעת המינים

• חולה המחובר לקטטר אטום, יכול ליטול את הד' מינים ולברך עליהם, וידאג שהשקית תהא מכוסה.
• אדם שידו חבושה בתחבושת וכדו', ואין היא מכסה את כל היד, והסרת התחבושת כרוכה בקושי, רשאי לכתחילה ליטול את הד' מינים בידו כדרכו.

ואם כל היד מכוסה בתחבושת או גבס; ככל שיש באפשרותו להסיר את התחבושת ואין הוא מסיר – יטול בלא ברכה. ואם אי אפשר להסיר את התחבושת, יכול לכתחילה ליטול את ד' המינים בידו עם התחבושת, ואף לברך.

ואם ראשי אצבעותיו מגולים, בכל ענין יכול להחזיק את הד' מינים בראשי אצבעותיו, ולברך.

• לכתחילה יש ליטול את הד' מינים ולברך עליהם בעמידה. ואם קשה עליו לעמוד, יטלם ויברך עליהם כשהוא יושב. חולה שאינו יכול לשבת על מיטתו, יטלם ויברך עליהם כשהוא שוכב.

הזכרת 'משיב הרוח ומוריד הגשם'

• ביום שמחת תורה, בתפילת המוסף, מתחילים לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם', אך אין להזכיר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' עד שיכריז על כך השליח ציבור, או שהציבור התפלל "תפילת גשם". ולכן, חולה המתפלל ביחידות בחדרו לא יקדים להתפלל תפילת מוסף, עד שידע שכבר הכריז השליח ציבור בבית הכנסת (בבית הכנסת שבו רגיל להתפלל).