תפירה לזמן – שימוש במדבקות, בשדכן, והדבקת רך על קשה
בשבועות הקרובים נעסוק בשיתוף פעולה דשמיא בהלכות שבת הקשורה למלאכתו של הרופא, מתאים ללימוד נושאים אלה בבית המדרש שלנו. נביא את עיקרי הסוגים, על אף שכמובן לא נוכל לפרט ולהאריך כדרך שאנו עושים בבית המדרש.
הסוגיא הראשונה בה תהיה מלאכת תופר.
אחת מל”ט מלאכות שבת היא “התופר” (משנה שבת פרק ז' משנה ב'). כשאר מלאכות שבת, גם מלאכה זו נלמדת ממלאכת המשכן. התפירה שהיתה במשכן נצרכה להכנת היריעות לכיסוי המשכן.
בצורתה הרגילה, אין משמעות רבה למלאכת “תופר” בכל הנוגע לענייני רפואה, בנוסף שני מקרים משפיעים: הראשון נמצא תפירת פצעים, והשני, שלכאורה הוא החמור ביניהם – הדבקות מדבקות על גבי מסמכים, מבחנות וסרטי זיהוי.
הדיון בתפירת פצעים כולל את השאלה האם אופי התפירה בגוף האדם, למטרה איחוי טבעי, נאסר בכלל מלאכת תופר.
הדבקה היא תולדת מלאכת תופר, כפי שכתב הרמב”ם (הלכות שבת פרק י הלכה יא): “המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו הרי זה תולדת תופר וחייב”.
להלן נדון באתגרים ופתרונות ההלכתיים הקשורים לשני קרים אלו.
במלאכות שונות נידונה השאלה האם חייבת על המלאכה כאשר היא נעשית אישית שמחזיקה מעמד באורח זמני בלבד, אך אין סטנדרט אחיד בכל המלאכות בענין זה.
כך למשל, מצינו בגמרא (שבת עד, ב), שהקושר לזמן אינו חייב, ולעומת זאת בבונה לזמן נחלקו לאחר מכן (כפי שנאריך בחלק העוסק במלאכת בונה). בתופר לזמן לא מצינו נידון מפורש בנושא.
הסוגיא ממנה ניתן ללמוד על הנושא איננה עוסקת בין בתפירה, אלא בפתיחת תפרים והדבקה, אבל מכללה יש ללמוד גם לגבי תפירה.
מצינו בגמרא במסכת מכות (דף ג עמוד ב):
"ואמר רב יהודה אמר רב: הפותח בית הצוואר בשבת – חייב חטאת. מתקיף לה רב כהנא: וכי מה בין זה למגופת חבית? אמר ליה: זה חבור וזה אינו חבור”.
מבואר בגמרא שיש חילוק בין מי שפותח פתח לצוואר בבגדו בשבת שחייב חטאת, ותר הפותח את מגופת החבית, שמלו לעשות כן. הראשונים נחלקים במה מדובר ומה משמעות החילוק:
אלא שעדיין יש כאן נקודה מחודשת, כי גם אם אין בזה משום מכה בפטיש, עדיין הוא קורע את הדבר הדבוק, ובהכרח שלדעתו אין איסור לקרוע דבר שהוא דבק באופן זמני. כיוצא בזה, גם להיפך, שיהיה מותר מן התורה להדביק דבר מה באורח זמני. כדבריו כתב גם המאירי.
לדבריהם צריך להבין, אם תפירה לזמן נחשבת תפירה גמורה כך שקריעתה נחשבת "קורע", מדוע במגופת חבית הסתימה לא נחשבת חיבור גמור ששבירתו תיחשב סתירה גמורה?
בהכרח, שלדעתם הדבקה אינה כתפירה. הדברים מפורשים ברבינו פרחיה שמבאר שהדבקה לא חשובה חיבור בחבית של חרס כיון שהוא אינו גורם לכלי בלי אפיה בתנור, זאת לעומת תפירה, שאף לזמן חשובה תפירה.
למדנו מדבריו, שכל שהדבקה אינה מתאחדת היא אינה חשובה הדבקה. אבל אמרו במקום שנהיה כדבר ממש אחד, כמו הדבקת שני ניירות, יחשב חיבור.
אבל בענייננו בתפירת חתכים, כיון שאין זה חיבור גמור במה שמדביק את שני חלקי העור, נראה שלא חשוב חיבור.
יודגש, שאין כוונתנו שהחיוב הוא על מה שהעור יתרפא לאחר מכן, וכמו שכתב בציץ אליעזר שיובא בהמשך, אלא רק על החיבור בזמן התפירה כאשר העור משני צידי המצוין הוא איננו מתאחה, ומכל מקום נראה שמאחר שהוא מדביק לחלוטין את החלקים הנפרדים יש עם משום תופר; מה שהעור מתרפא לאחר מכן איננה שייכת לפעול התפירה שנעשית עכשיו, ולא ברור מדוע לדעת הציץ אליעזר יש לחייב על פעולת התפירה מחמת תוצאה מאוחרת זו.
לסיכום חלק זה: נמצינו למדים, שלדבריהם חייבים אף על תפירה לזמן, ומאידך למדנו שבאופן שאין הדברים מתאחדים כאחד, אינו חייב על זה. ולדעת רש”י נראה שאין לחייב על קריעת תפירה לזמן, וכאמור – סביר גם אין לחייב על התפירה עצמה כשהיא נעשית לזמן.
להלכה – הרמ”א והמשנה ברורה (סימן שי”ז סעיף ג') כתבו שאין חייב אלא בפותח את התפירה הראשונה שנעשה בבית האומן, ולא תפירות זמניות שבוצעו לאחר מכן, ומבואר שלא חששו שתפירה לזמן חשובה תפירה.
ומאידך, השולחן ערוך מביא (בסימן ש"מ סעיף ז') להלכה את דברי השבלי הלקט (אות קח) לגבי הידוק חוט של שרוולים (דרכם הייתה להדק את שולי השרוול אל הגוף באמצעות השחלה של חוט והידוקו), שכתב שאם אין לולאות רבות מוכנות. להחלת החוט אסור לעשות כן בשבת, כיון ש”מה לי תפירה ליום אחד ומה לי תפירה עולמית”. בפשטות, כפי שכתב בארחות שבת, דעת מרן הבית יוסף להחמיר בזה, ולכאורה יש עם סתירה בדברי הרמ"א, שלא העיר על דברי השו"ע אלו, האם סתירה לזמן מורת או אסורה. התהלה לדוד כתב ליישב, שרק בקורע שלא על מנת לתפור הקל הרמ”א, מפני שאינה מלאכה גמורה, אבל בתופר שהיא המלאה האסורה מן התורה אי אפשר לחשוב אף אם נעשה לזמן.
בספר שלמי יוסף (סימן שנ”ד) האריך בזה, ומסקנת דבריו שיש לחלק בין מקום שהתפירה ברורת שהיא לזמן היכן שרק דעתו עליה לזמן , וכן כתב בתשובת מנחת אשר (חלק ב' סימן ל”ט).
ובאמת כבר מבוארת נקודה זו בדברי החזון איש במכתבו לגרש”ז אויערבאך זצ”ל, וזה לשונו:
"היתר של עראי אינו במלאכה, כמו ש התופר ע"מ לקרוע חוטי התפירה ולחזור ולחזור ולקרוע לא מיקרי שימוש אלא מלאכה, סקנה של סיידין ומטה של טרסיים אסור לתקוע, דכיון דתקיעה צורתה מלאכה לא מהני מה שאינה לזמן מרובה.
בבית חולים נפוץ מאוד שימוש במדבקות, הן בטפסים והן במבחנות, ויש לדון על שניהם האם יש להם פתרון בשבת. עוד יש לדון בשימוש במהדק סיכות האם זה תולדת תופר.
לדבר, להדביק מדבקה בשבת זה איסור תורה, ולא יותר אלא לפיקוח נפש, וכדברי הרמב”ם לגבי המדביק ניירות.
לזמן יש מתירים. בהדבקה מדבקות יש לדוןאלה בש זו, לאחר דעת אין המדביק שהטופס יישאר דבוק לעולם, ואין הוא רוצה בו אלא עד שעה שיזרוק אותו לפח, אולי אפשר שזה חשוב הדבקה לזמן. כמובן שזה המצב גרוע יותר ממלאכה לשעה שבמהותה ואיכותה אינה מתקיימת אלא לשעה, מה שאין כן בנידון דידן שהמלאכה אינה מתבטלת מעצמה, ואף הוא לא יבטל אותה בפעולה כלשהי, ורק צורך בה עתיד להתבטל לאחר זמן .
נדון דומה מצינו במלאכת קושר שדנו אף באופן כזה (נעסוק בשבועות הקרובים), אלא שיש להדגיש שמלאכת קושר שונה משאר המלאכות, שכן בה מפורש שהקושר לשעה אינו קשר, ונדרש דווקא קשר לעולם, ואין זה פשוט שאף במלאכת תופר כן, ולכאורה כל אדם מעונין. בהדבקה – הרי זה מלאכה מהתורה.
בתשובת מנחת אשר (חלק ב' סימן ל"ט) דן איך להשתמש במדבקות בשבת ונשאר בצריך עיון בשאלה זו, ובשעת הדחק כתב לסמוך כיון שנחשב הדבקה לזמן, ועל כן נראה שאין לעשות כן בשבת, ויש לחפש דרך לעשות את זה בשינוי.
למעשה אפשר להדביק הפוך, דהיינו להניח את המדבקה ולהדביק את הטופס אליה, ובצורה כזו נראה שיש שינוי פשוט בדבר.
כן, מלאכת תופר במשכן מצינו בתפירת היריעות, וליתר דיוק תפירת יריעות שנפל בהם חור. [1] הרמב"ם מחדש (הלכות שבת י' הלכה י"א) שאף במדיק פרק חייב, כאשר הדוגמאות שמביאות לכך היא הדבקת ניירות, מה מעורר את השאלה האם דווקא בדברים שהדבקתם מאחדת שבכלל כמו ניירות חייב או גם בכגון הדבקות. רך על קשה, וכפי שראינו לעיל לגבי מגופת החבית יש בראשונים שדעתם שמאחר שהמגופה אינה מתאחה עם החבית בהדבקה אין בזה חיבור גמור, כך שאין איסור בסתירת ההדבקה (ואף שהעניין שם הוא בסותר, ולחלק מהראשונים אף במכה בפטיש, אבל מבואר שלא כל דבר נחשב חיבור ).
עוד ראיה מצינו בביצה (לב, ב) שמותר לטוח על גבי התנור טיט מוכן ביום טוב, ומבואר שאף שהוא נדבק ומתייבש שם, אין זה נחשב תופר להיות דבר אחד.
אפשר לבאר את החילוק בשני אופנים.
אפשר, שישנו דבר שלא מתחבר לאחד וכמו המכסה שעל הגבינה, או מגופת חבית, שאף חיבור הוא חיבור טוב, אין זה נחשב חיבור.
ואפשר, שהטעם הוא שמכיון שהמגופה היא חיבור לזמן אין היא חשובה חיבור.
לדעת רש”י בסוגיא נראה שהחילוק בין חיבור גמור לחיבור לזמן, אבל לדעת הראשונים שבתופר חיבור לזמן נחשב חיבור, נראה שבה דבקה אין זה נחשב חיבור כלל, לפחות כאשר איננו מתאחד.
הגרש”ז אויערבאך זצ”ל (הובא בש”כ”כ פרק ט הערה פה), צירף תקפל על פי סברא זו, שאין מלאכת תופר במדביק נייר על בקבוק, כיון שזה חשוב כהדבקה רך על קשה שאין בו הדבקה, אבל מאידך שם ההדבקה עושה אותו. לדבר מאוחד ואין זה בכלל הדבקה לזמן.
על פי זה דן מורינו הגר”א וייס (בתשובתו הנ”ל) לגבי שימוש במדבקות על מבחנות, שישנו צד נוסף והההההההההה דבר רך על קשה, ואין שני הדברים מתאחדים להיות דבר אחד, וכסברת הגרש”ז קלי, מלבד מה שבמדבקות. אלו יתכן גם יש להחשיב זאת כהדבקה לזמן כיון שהם נזרקים אחר שימוש. למעשה הורה שם רבינו שליט”א לסמוך על כך בשעת הדחק, תוך הקפדה להדביק על מדבקה ולא על גוף המבחנה.
מאותו טעם אפשר ללמוד יותר בהדבקת פלסטר, כפי שמפרטים בספר חוט שני (פרק יז) שכן במקרה זה כלולי עלמא אין הוא נחשב לדבר אחד, ובזה הכל מודים שלא נחשב מלאכה כלל.
(וכל זה כשאין שם אלא פצע, אבל כשצריך לקרב שני החלקי החתך בשביל האיחוי שלהם, כתב להחמיר שהדבר נחשב כתפירה בגוף האדם. והגרש”ז כתב לחלק בנקודה זו, שגוףדוקא על ידי חוט יש כאן תפירה באדם, אבל בהדבקה לא, ובאמת נאמר. סברת החוט השני מובנת, שהרי גם על ידי חוט אין החוט מתאחד עם גוף האדם כלל, ואינו אלא גורם חיצוני המסייע באיחוי הגוף עצמו, ואין כל כך טעם לחלק בין חוט להדבקה).
הידוק במהדק, פשוט שיש בו ממלאכת התופר, והרי זה כתופר שני תפירות (וכן כתב בחוט שני פרק יז עמוד קל”ו, וכן הוא בארחות שבת פרק י”א סעיף י'), אז אין לעשותו אלא בשינוי, כגון בלחיצה בגב היד. כמובן שבכל אופן כמו לגבי שאר הדברים, עדיף לעשות על ידי נכרי.
ישנה אפשרות להשתמש בסיכת ביטחון, לאחר הדרך להדק אותה. ואף שבאחרונים היו שסברו לדון בזה משום תופר, לדעת כולם בהשחלה אחת של הסיכה אין משום חיבור בזה, ואף בשני תכיפות מסקנת החזון איש (בהשמטות לסימן ש"מ) שאין משום תופר.
[1] הבגדים, לעומת זאת, היו מעשה אורג ולא חוברו במחט.
המדור בבניה ויעלה בקרוב…