אחת מל”ט מלאכות שבת היא “הכותב” (משנה שבת פרק ז' משנה ב'). כשאר מלאכות שבת, גם מלאכה זו נלמדת ממלאכת המשכן, אשר היו כותבים על הקרשים לצרך סימון הסדר של הרכבתם. מן התורה, אין חיוב על כתיבה בכתיבת פחות משתי אותיות, אבל כשאר איסורי התורה, גם עשיה פחות מכשיעור אסורה מדין "חצי שיעור".

בבית החולים, הכתיבה היא חלק גדול מסדר הדרכים בחולים, בעיקר לצורך רישום ותיעוד טיפול. כך למשל בזמן נתינת תרופות מקפידים לתעד זאת, בטוח שהחולה מקבל בדיוק את צרכיו רפואיים. מצב זה מעורר דיון הלכתי מורכב העוסק בשאלה כיצד יש לרופא לנהוג בשבת, לאחר שיתכן שחלק מהכתיבה אינה חיונית, וכן שחלק מהחולים אין בהם סכנה, ושאלות נוספות.

לברר את ההלכה בנושא, נסקור כמה עקרונות הלכתיים רלוונטיים. מצינו כמה אופנים שאין בהם מלאכה מהתורה, ונדון בהם ובהשלכות שלהם לגבי כתיבה בשבת בבית חולים.

1. כתיבה באמצעות עט מחיק

במשנה בשבת (קד, ב) נאמר:

“ כתב במשקין, במי פירות, באבק דרכים, באבק הסופרים, ובכל דבר שאינו מתקיים – פטור. לאחר ידו, ברגלו, בפיו, ובמרפיקו… פטור”.

המשנה מבארת שמלאכת כתיבה היא רק בכתב המתקיים על דבר קיים, אבל בלא זה אין חיוב מהתורה, דהיינו שהכותב בדבר שאינו מתקיים, כאב וכדומה, או על דבר שאינו מתקיים, כאוכל וכדומה, אינו חייב.

וכך פוסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יא, הלכה טו):

"אין הכותב חייב עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד , למשל דיו ושחור וסקרא וקומוס וקלקנתוס וכיוצא בהם, ויכתוב על דבר שמתקיים הכתב על עצמו עור וקלף ונייר ועץ וכיוצא בהם, אבל הכותב בדבר שאין רישומו עומד למשל משקין ומי פירות, או שכתב בדיו וכיוצא בו על. עלי ירקות ועל כל דבר שאינו עומד פטור, אינו חייב עד שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד” .

נמצא אם כן, שהכותב כתיבה שאינה מתקיימת – אינו חייב מהתורה. מאחר שכך, לצורך חולה אפשר לכתוב כתיבה שאינה מתקיימת בשבת, ועל פי הכללים אימתי מותר לעשות מלאכה דרבנן לצורך חולה. [1]

לא החשב בסוגיא לכמה זמן נחשב לכתיבה שאינה מתקיימת, אך סברה פשוטה היא שלא רק דבר שמתקיים לעולם "כתב המתקיים". דבר זה יש ללמוד ממה שמצינו ברמב"ם (שם, הלכה טז) שהביא דוגמה לכתב המתקיים: "הכותב על בשרו חייב מפני שהוא עור, אף על פי שחמימות בשרו מעברת הכתב לאחר זמן , הרי זה דומה לכתב שנמחק". כלומר, ישנו הרבה זמן רב הכתב מתקיים גורמת לפי הכתב המתקיים. מצד שני, ממה שכתב הרמב"ם (ראו לעיל) כתיבה על עלי ירקות נחשבת כתיבה שאינה מתקיימת, הוכיחה במנחת שלמה (חלק א' סימן צא) כתיבה חייבת להתקיים מספר ימים בחשבון שכתב המתקיים , ואין די בהתקיים על השבת .(שרי כתיבה על עלי ירקות מתקיימת עד למוצאי השבת). אמנם, המנחת יצחק (חלק ז' סימן יג) חלק על המנחת שלמה, ופסק שכתב שמתקיים השבת נחשב מלאכה. את דעתו הוא מבסס על דברי הרמב”ם (שם פרק ט' הלכה יג) שכתב:

"אבל צבע שאינו מתקיים כלל, כמו שהעביר סרק או ששר על גבי ברזל או נחשת וצבעו פטור, שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום, וכל שאין מלאכתו מתקיים בשבת פטור".

המנחת יצחק מבאר את כוונתו, שדי עם שתתקיים מלאכתו השבת בלבד , חשב מלאכה מלאכה המתקיים. וכן הבין השער הציון (בסימן ש”ג סעיף קטן כ') בדעת הרמב”ם.

בפשטות דברי המנחת שלמה ברורים בסברא: הופעה של "כתב בלתי מתקיים" קשורה לצור שאלתה נעשתה כאן כתיבה בשבת או לא (לך זה די בעובדה מדבר נכתב בשבת), אלא לשינוי עושה במלאכה, שהיא נעשית שאינה מתקיימת, ושינוי זה הוא משמעותי . מספיק גם אם הכתיבה תישאר לאחר השבת, שכן דרך כתיבה שהכתבה מתקיימת לפחות כמה ימים. לכן, להלכה העיקר שמלאכת כתיבה היא בדבר המתקיים שישאר לפחות מספר ימים.

על פי זה, יש אפשרות כתיבה בבתי חולים בדבר שאינו בר קיימא. אף שאין זה מועיל לרשימות קבועות, אבל אפשר להשתמש בזה לצורך רשימות קצרות מועד, כמו תורניות ומשימות על המשמרת. ואכן, יש שיצרו פתרון של עט המכיל דיו שנמחק מעצמו, מאחר והכתיבה בו אינה מהתורה.

(מצד שני, יש בדבר חיסרון גדול מאחר ואנו באיסור דרבנן, ולא הותר לעשות איסור דרבנן כדרכו לצורך חולה שאין בו סכנה, לדעה השלישית בסימן שכ"ח, אלא שהמשנ"ב הביא שכשאי אפשר לסמוך על החיי אדם שאף איסור דרבנן הותר (ואפשר כתיבה בדרך זו הרי היא בגדר "שינוי", ואם כך מותר לצורך חולה, ובפרט שאם כן הרי זה שינוי באיסור דרבנן)).

כמו כן יש משמעות לשאלה זו כשצריך לעשות חישובון או ביד בשינוי, ויש לדון את מה להעדיף. בקובץ אסיא (לא, עמ' 62) כתבו בשם הגרש”ז אויערבאך ששימוש במחשבון אינו חייב עליו לאחר ודרכו להימחק מיד.

התועלת שבעט מחיק מועטה, למקרים שהכתיבה אינה צריכה לאחר זמן, ואין בה תועלת לצורך רישום תרופתי ותיעוד בדיקות וכיוצא בזה, כיון שאלו צריך שימור גם אחרי השבת, ולמעשה הפתרון שאין בבית חולים מי שידאג להעתיק את הכתיבה של שבת במוצאי שבת.

מסיבות אלו, התעורר צורך למצוא פתרונות אחרים שיהיו עדיפים יותר מבחינה הלכתית ופרקטית.

 

2. כתיבה על דבר שדרך למחוק אותו

מצינו ברשב”א (שבת קט”ו) שהכותב על ידי חריטה בשעווה כדרך הסוחרים בפנקסיהם, אף שדרכם היה למחוק את הנכתב לאחר מכן, הדבר נחשב לכתיבה והוא חייב על כך. אפשר ללמוד כי כתב שדרך למחוק אותו, אינו נחשב מלאכה שאינה מתקיימת, כיון שאינו נמחק מאליו, ולא יהיה פטור על כך.

וכן כתב הבית שלמה (או”ח סימן לז) למעשה, שאין להשתמש אף על ידי גוי (בכדי למנוע הפסד) בלוח עם גיר, אף שהדרך למחוק אותו, כיון גם בכתיבה לזמן כזה חייב.

מאידך, יש הסוברים שכל שהמלאכה נעשית שלא להתקיים, אף שמצד טבעה היא מתקיימת, אינה חייבת עליה, מאחר שבדעת הכותב היא אינה מיועדת להתקיים והדבר ברור מאופי הכתיבה (הבני נזר סימן ר”י האריך לקיים את השיטה הזו), ולדבריהם אין בזה מלאכה מהתורה. .

לשיטה זו, כתיבה על לוח מחיק תהיה אסורה רק מדרבנן, ובבית חולים יהיה אפשר להקל בה; מלבד זאת נראה ביותר שבלוח מחיק הכתיבה גרועה, שהרי איננה נספגת כלל על הלוח ולפיכך נמחקת ונמרחת לעולם בקלות, גם מצד טבעה של הכתיבה עצמה יתכן שיש להתייחס אליה ככתיבת דבר שאינו מתקיים.

אפשרות נוספת שבה עסקו הפוסקים היא כתיבה באמצעות היד שאינו רגיל לכתוב בה, על פי המבואר במשנה בשבת קג, שאדם שאינו שולט בשני ידיו פטור על הכתיבה בשמאל. על פי זה יש אפשרות ברורה ופשוטה לכתיבה בבית החולים: כתיבה בשמאל.

היה מקום לטעון, כי איש צוות רפואי שירגיל את עצמו לכתוב בשבת בשמאל ייחשב כמי שולט בשתי ידיו, החייב על כתיבה בכל אחת מהן, אך מסתבר שמאחר שאין זו דרך הכתיבה הטבעית עבורו, ואין זה נקל לו כמו בכתיבה בימין, והראיה היא שבימות החול. לעולם יכתוב בימין (הלכות שבת בשבת).

המעלה בדרך זו, שבכתיבה בדרך זו יש משום שינוי, דבר המועיל גם בחולה שאין בו סכנה. מצד שני, החיסרון בדרך זו, שיש כאן שינוי באיסור דאוריתא, ולדעת המשנה ברורה אין לעשות איסור דאורייתא בשינוי לצורך חולה.

3. כתיבה במחשב – כתב המתקיים

בימינו, השאלה העיקרית בנושא הכתיבה בבתי החולים היא על כתיבה במחשב, מאחר ועיקר הכתיבה בבית חולים נעשית על ידי מחשב. על כן יש לדון האם כתיבה במחשב היא מלאכה של תורה או שאין בה אלא איסור דרבנן.

כמובן, יש לגבי שימוש בחשמל בשבת, מאחר והשימוש במחשב כרוך בשימוש בחשמל, ואף כאשר החומר כבר עובד, יש לשאול האם בשימוש במכשיר אחר עובד יש איסור תורה. בשורות הקרובות נדון בזה במה שנוגע למלאכת כותב (נצי רק לדעת הגרש”ז אויערבאך ז”ל בבית חולים אפשר להקל ולומר שאין בשאלה זו איסור תורה. ובפרט שאין כאן הדלקת מכשיר באופן קבוע אלא רק שימוש במכשיר עובד).

שאלת הכתיבה מורכבת מכתיבה על המסך, וממה שהדבר נשמר בזכרון המחשב.

מצד אחד, אחר אפשרי לאחר אפשר ולומר שהכתיבה הנ"ל אפשרית על המסך אינה מתקיימת, לאחר שבדרך כלל המסך עובר באופן אוטומטי במצב המתנה כמה דקות, והרי זה כתב שאינו מתקיים, ועוד, שהכתב אינו צפוי להישאר על המסך, שהוא יימחק כשיכתוב דברים אחרים או יגלול. את הקובץ, ואם כן הרי זה כתב שנכתב על מנת שלא להתקיים שסופו למחוק אותו. מה שהדברים נשמרים בזיכרון המחשב, הרי הדברים הם נשמרים בצורה של כתיבה הניתנת לקריאה, מצינו מלאכת כותב בצורה כזו ולא.

מצד שני, שמא יש לצרף את שני הפעולות – למלאכה של כתיבה: דבר שהכתיבה מוצגת על המסך, ומגובה בזיכרון המחשב, כך שהיא איננה נמחקת, עלולה לגרום ליחס לכתיבה במחשב כתיבה גמורה המתקיימת. דוגמא קרובה לזה מצינו בדברי האבני נזר (או”ח סימן רי”ג), לגבי כתב סתרים, שאם תחילתו ניכר, וניתן לחזור ולגלותו – הרי זה כתיבה גמורה.

הנידון הראשון יהיה מצד מה שהבאנו שבמלאכת כותב, הכותב בדבר שאינו מתקיים או על דבר שאינו מתקיים פטור, ומאידך מצינו שהכותב על לוח פנקס שהדרך למחוק אותו חייב, ואף הכותב על בשרו כתב הרמב”ם שחייב כיון שחמימות הבשר היא המעברת הכתב לאחר שעה, ומשמעות. שאף שסופו להימחק חייב.

עוד יש לדון כתיבה במחשב לגבי השמירה בדיסק שהיא רושם בהקשר מיוחד לעין, ובו יש לדון האם כותבים דברים חשובים חשובים. וביותר יש לצרף את הכתיבות החשיב את זה לכתיבה, והטעם הזה שיש כתב המתקיים וגם ניכר על ידי השמירה בדיסק.

והנה מצד הכתיבה על גבי המסך, הגרש”ז אויערבאך זצ”ל הסכים, שכיון שהכתב ימחק הרי זה כתב שאינו מתקיים (הובא בישורון עמ' תרלו), ועוד לא חשוב כתב שכן אין ממשות לכתב זה שאין זה אלא תצוגה על מסך גבי מחשב, ואין בו ממשות של כתב.

מנגד, בדעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל מצינו כמה דרכים. הרב דרש שליט”א הביא בשמו (הובא בישורון עמ' תקצח), שהדרישה ל”כתיבה המתקיימת” אינו מעצם מלאכת כתיבה, אלא רק מחמת הדין הכללי במלאכת מחשבת, שצריך מלאכה קיימת, ועל כן, כיון שכתב מתקיים בשביל התועלת שבו, ושוב נשמר. בזיכרון, נחשב כתיבה המתקיימת. גם לגבי טענתו השניה של הגרש”ז שהכתב אינו ממשי, סבר הגרי”ש שאין בזה חיסרון, כיון שבדעת בני אדם חשוב כתב, ורואים לפנינו כתב.

אבל בספר קדושת השבת כתב, ששאל את הגרי”ש, וביאר לו שכיון שהכתב יכול להתקיים על גבי המסך, הרי זה ככותב על בשרו, אבל במחשב נייד שלא מחובר לחשמל, שהכתב מצד עצמו צפוי להימחק עם תום הסוללה, אין זה חשוב כתב המתקיים, ומאידך סבר שאין די תחלהפות האוטומטיות לשומר מסך מסך להחשיב את הכתיבה כאינה מתקיימת, שדומה זה לכותב על בשרו שאף שנמחק מחמת חיצוני הרי זה חשוב כתב. ולפי זה, דעתו שצריך שהכתב יהיה ראוי להתקיים (ואין דידברים נשמרים בזיכרון), ואם לא כן חסר בכל מלאכת הכתיבה.

יש להעיר, שהכל מודים שאין במניח שקף במטול משום כותב, וברור שאין זה כתיבה אלא ככותב באויר, ואף על פי כן יש שסברו שבמסך מחשב כיון שיש כאן בדעת האנשים כתיבה הרי זה חשוב כתב.

ובמחלוקתם לענין האם מסך חשוב כתב, נראה שיש כאן נדון עקרוני במלאכה מודרנית בשבת, והיינו צריכים את המלאכה כמלאכת המשכן, ומה שלא עומד בכללי מלאכת המשכן שהיא כתיבה ממשית ומתקיימת, לא חשוב כתיבה, או להיפך, שהעיקר הוא חשיבות המלאה של העושה. וכיון שיש כאן דבר חשוב של כתיבה קיימת, יש לחייב בה. למעשה, נראה שזוהי מחלוקת קדומה יותר, בין החזון איש להגרש”ז אויערבאך, כאשר החזון איש דימה דבר לדבר, וייחס חשיבות מלאכה בחשמל בשבת, אף שאין זה בגדרי המלאכה במשכן, ולעומת זאת הגרש”ז סבר שעיקר הדין שאין חשיבות מלאה מצד עצמה. שימוש בחשמל בשבת, ואין להחמיר בזה בשעת הדחק כבית חולים.

על כל פנים, הן לדעת הגרש”ז והן לדעת הגרי”ש, בשימוש במחשבון כיס הכבה מעצמו ונמחק, נראה שהכל מודים שאין בזה מלאכה שהרי אין זה מתקיים כלל. אבל השבט הלוי כתב, שכיון שהכתב מתקיים לצורכו הוא חשוב מלאכה לאלתר. והבנתו כדברי המנחת יצחק שאין צורך מלאכה המתקיימת יותר מלאותה שבת (ראה לעיל). ובזה הורה הגרש”ז להעדיף מחשבון על כתיבה ביד.

 

4. כתיבה במחשב – כתב חכם

מלבד זאת, יש לדון מצד הרישום שנעשה במעשהו (ואף אם יכתוב במסך מכובה) – ובנוגע לכך ישנה סוגיא ערוכה בגמרא בבבלי ובירושלמי, ובראשונים ואחרונים.

מצינו בירושלמי (שבת פרק י”ב הלכה ד'):

"אמר רב חייא בר בא, אילין בני מדינחא ערומין סגין. כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקין לחבריה, הוא כתב במי מילין, והן דמקבל כתבייא הוא שופך דיו שאין בה עפץ, והוא קולט מקום הכתב. עשה כן בשבת מהו? רבי יוחנן ורשב”ל תרווייהון אמרין: והוא שכתב דיו ע”ג דיו. וסיקרא ע”ג סיקרא. אבל אם כתב דיו ע”ג סיקרא. וסיקרא ע”ג דיו חייב. רבי יצחק בר משרשיא בשם רבנן דתמן: חייב שתים משום מוחק ומשום כותב”.

הירושלמי דן במי שכתב בכתב סתר במי עפצים, ובא אחר ושופך עליו דיו ללא עפצים שנתפס רק במקום שהיה בו עפצים, ועל ידי זה מגלה את הכתב. והביא הירושלמי לאחר מכן, שהכותב בשחור על אדום חייב משום כותב, ויש אומרים שאף משום מוחק, ולא התפרש אם דבריו באו לפשוט את הספק. מפרשי הירושלמי הבינו שהספק נפשט, והשני, המגלה את הכתב, חייב משום כותב בשבת, ככותב בשחור על גבי אדום.

בתשובת מחזה אליהו (סימן י”ג) דייק כתוצאה שדנו לפטור מחמת הכתב הראשון, שהכתב הראשון חשוב כתב, שאם לא כן מה היה צריך לדון על דינו של השני, הרי עכשיו חידש כתב שלא היה נוכח קודם!

במגילת ספר נחלק עליו, וכתב שאין ראיה מהירושלמי, ולדבריו נראה, ששורש הספק הוא, שמאחר שאין כאן כתיבה חדשה, שהרי היה כתוב לפני זה, על זה הוכיח שכיון שהוא משנה את אופי הכתב חייב. אבל הכתב הראשון, באמת לא חשוב כתב.

ובדברי הירושלמי לא התבאר מה דין הכתיבה הראשונה, האם תנאי הכרחי לחיוב על כתיבה שיהיה קריא מה שכותב או לא. ובספר פתח הדביר (סימן ש”מ) הסתפק בזה, ומסקנת דבריו, שאם היה הכתב פתח בהתחלה ואח”כ נעלם – יש לו חשיבות כתב; אבל בדבר מתחילתו אינו ברור (אף שלמעשה יש כאן אלא שהוא מוסתר) – אינו בחשיבות כתב.

יש סימוכין אומרו מדברי הבבלי במסכת גיטין (יט, ב שם), הסתפק שמואל בבעל שנתן דף גט ריק והצהיר שהוא גט, וביארה הגמרא שחשש שמואל שמא כוונתו שבמי מילין כתבו, ופירש רש”י שאם אכן עשה, אזי אם היה ברור בשעת נתינת. הגט, גט זה כשר אף שסופו של הכתב להיבלע. גורם משמע כדברי הפתח הדביר, שאם הכתב נראה הרי הוא כתב אפילו אם הוא נסתר לאחר מכן.

האבני נזר (סימן ר”ג) הקשה מדוע באמת יהיה כתב זה כשר לגט, הרי אינו מתקיים, וביאר שכיון שכתב ניתן לגילוי, הרי הכתב קיים, וכשמפליטו – הוא מפליט את הכתב הקודם, וכתב שבכך יש לבאר את החילוק בין הבבלי לירושלמי: במקרה. של הירושלמי, השלב השני של הכתיבה הוא שפיכת הדיו במקום שבו היו מי העפצים, זהו שלב כתיבה עצמאית חדשה ולפניו אין כתיבה; במקרה של הבבלי לגבי גט הוא מפליט את הכתב עצמו על ידי המים.

עם חילוק זה יש לבאר מה שנתק אחרונים רבים בדברי הפרי מגדים (סימן ש”מ משבצות זהב ס”ק ג') שכתב כדבר פשוט מפליט כתב סתר על ידי האש אינו חייב. ולכאורה התעלם מהירושלמי! ובהר צבי (יו”ד סימן ר”ל) ביאר, שיש לחלק בין מפליט את הכתב עצמו על ידי חום, שאין כאן כתיבה חדשה כללית, או היכן שצריך דיו בשביל להפליט כמו ברושלמי. אמר האבני נזר נראה שאף כשמדגיש את עצם הכתב, הרי הוא עדיין הכתב הישן.

על פי זה, יש מקום לחדש ולהשיב את הכתיבה בזיכרון ככתב, כפי שלמדנו מדברי האבני נזר שכתב שנבלע ואפשר להוציאו נחשב ככתב המתקיים.

למרות פלפול זה, נראה שבעיקר הדברים אין לדמות בין כתב סתרים לרישום במחשב. בשונה מכתב סתרים, במחשב אין זה כללי אותו כתב, שכן אין הוא כותב היום על פי מה שכתוב בזכרון המחשב (וכן ביאר בספר זכרון עטרת שלמה וראה מה שחילק בין קלטת מחשב).

עוד יש לדון, על פי דברי ר' משה (אגרות משה או"ח חלק ג' סימן נ"ג) – בשאלת הבישול במיקרוגל, שהכריע שלמרות שדרך הניתוח והדבר אינו מעשי של המיקרוגל משום בישול כשלעצמו, מכל מקום אם זה מסויים בדרך זו. המובלת לבישול, הדבר ייחשב כתולדה של מלאכת בישול. לפי דבריו אלה יש לדון במלאכת כתיבה בזמן הזה, האם יש להשיב כתיבה במחשב כתולדה, כיון שהיום כך הדרך, או שבשונה ממיקרוגל שבו על כל פנים התוצאה דומה – המזון מתבשל במקביל המידה באמצעים העתיקים ובעזרת המיקרוגל – הרי שבכתיבה במחשב התוצאה המתקבלת שונה במהותה מכתיבה שאסרה התורה ואין להתייחס אליה כתולדת מלאכת כותב למרות זאת דרך הכתיבה הרווחת כיום.

למעשה, הורה רבינו הגאון הגדול רבי אשר וייס שליט”א להשתמש בהקלדה באמצעות אצבעון, והדבר נחשב שינוי.

יש לנו כמה צירופים: על ידי האצבעון אנו מגיעים ל"שינוי", שכשלעצמו אינו מספיק טוב לצורך חולה שאין בו סכנה, אבל לאחר מכן וישברים שאין כאן איסור תורה כלל ודבר זה מתקיים, פשוט שעושה בשינוי אפשרי לסמוך על הסוברים מלאכה דרבנן. כמו כן, שישתמש במקלדת 'גרמא', יהיה כאן צירוף של שני ענינים שיש לדון בהם.

לגבי הפעלה בעכבר בשבת, נראה שהשימוש בו ביד שמאל שינוי, מאחר וייקח שאין בפעולה מדוית דרך לעשות ביד שמאל, ובפרט נעשה בצורה המתאימה ביד ימין ולא בשמאל (בעכברים האיכותיים הוא מותאם בזוית של ימין, ונראה מספיק מה שהכפתורים מכוונים ליד ימין) הרי שיש כאן שינוי.

לגבי שימוש בסמארטפון ובמסך מגע יש למצוא אופציה להשתמש בשינוי, ולגבי שימוש בעט מגע, יש לעיין אם מגע עם מגע שינוי הוא וצריך למצוא אופן משונה כמו אצבעון עם מוליך בקצהו.

ולאור דברינו נראה שיש להעדיף להשתמש במחשב בשינוי על פני כתיבה בשמאל לאחר במחשב הסוברים שאין בו מלאכה מהתורה כללית.

 

[1] בסכנת אבר הותר כל איסור דרבנן, ובסתם חולה שאין בו סכנה , אין לנהוג כן לכתחילה אבל אם אי אפשר אחרת יש להקל.