במהלך ליל הסדר מחויבים כל אדם ואשה לאכול ולשתות מצה, מרור (כולל כורך ואפיקומן) וארבע כוסות. עבור זקנים או חולים במצבים שונים, עלולות להיות מצוות אלו כרוכות בקושי, ולעתים אינן ניתנות לקיום כלל, אם בשל קושי פיזי, אם בשל סיכון בריאותי. בפרק זה נעסוק באתגרים והקשיים המצויים בקיום מצוות אלו, ופתרונות והנחיות לכל אדם ע"פ מצבו ויכולותיו.
בליל הסדר ישנן כמה מצוות עיקריות, מהן מן התורה ומהן מדרבנן, וכדלהלן:
[א] סיפור יציאת מצרים – מצוה מן התורה. [ב] אכילת מצה ומרור, כורך ואפיקומן. בימינו, רק מצוות אכילת המצה היא מן התורה. [ג] הסיבה – שתית ארבע כוסות, ואכילת המצה, הכורך והאפיקומן, צריכים להעשות בהסיבה על צד שמאל. מצוה זו היא מדרבנן. [ד] שתיית ארבע כוסות – אף היא מדרבנן. כל כוס מארבע הכוסות צריכה להכיל לפחות רביעית יין או מיץ ענבים.
מלבד המצוות הללו, קיימת בחג הפסח גם מצוות שמחת יום טוב, אותה יכול לקיים גם חולה שאינו מסוגל לקיים דבר ממצוות הלילה. בסעיפים הבאים נעסוק במקרים שונים בהם החולה מתקשה מפאת מצבו לקיים את מצוות הלילה. לדוגמה: חולה סוכרת שאסור לו לשתות יין, או חולה המתקשה להסב.
הסיבה
ארבע כוסות
דיני אכילת מצה
אפיקומן
שיעור הכזית למצת המצוה, לכורך ולאפיקומן
שיעור הכזית במצות יד ומכונה
השיעור לחולה
שקילת המצות
אופן אכילת המצה
לפורר את המצה או לשרותה
החושש לנזק מאכילת מצה
חולה צליאק
[ואם יכול לאכול רק כזית אחד, לא יאכל בתחילת הסעודה, אלא ינהג כמבואר להלן].
חולים במחלת מעי דלקתית – קרוהן וקוליטיס
יכול לאכול רק כזית אחד של מצה
אכילת מרור
אכילה דרך זונדה
כוס שלישי למי שאינו אוכל מצה
אכל או שתה והקיא
החולה במחלה שמחמתה אינו מרגיש טעם באוכל
מי שחולה במחלה הגורמת לו שאינו מרגיש טעם באוכל – מברך ברכות הנהנין על אכילותיו, ולענין ברכת המצוות – יברך 'על אכילת מצה', אך לא יברך 'על אכילת מרור'[112].
[1] דין אשה לגבי הסבה נתבאר בשולחן ערוך (או"ח סימן תע"ב סעיף ד') וברמ"א שם, כאשר כתב הרמ"א שנשים לא נהגו להיסב. כך שלבני אשכנז, נשים שההסבה קשה להן, בודאי יכולות להקל בשופי.
[2] שלחן ערוך (סימן תע"ג סעיף ב', סימן תע"ה סעיף א'); משנה ברורה (סימן תע"ב ס"ק י"ט).
[3] כף החיים (סימן תע"ב סקכ"ב), חוט שני (פסח עמ' קמ"ו).
[4] רבינו הגר"א וייס שליט"א (הגדת מנחת אשר, עיוני הלכה סימן ה' אות ט'), וטעמו, שהסבה נקבעת כפי המקובל בזמנינו באנשים חשובים בסעודות חשובות, שמנהגם לישב ע"ג כסאות עם משענת ידים. ועיי"ש עוד.
[5] שולחן ערוך (או"ח סימן תע"ב סעיף ט').
[6] שיטת הצל"ח ועוד אחרונים, ובספר שיעורין של תורה (מהדו"ק, סימן י' אות י') מובא שכך הורה החזון איש.
[7] שיעור הגר"ח נאה זצ"ל (שיעורי תורה סימן ג' אות ו').
[8] עיין במשנה ברורה (או"ח סימן רע"א ס"ק ס"ח), ובביאור הלכה (שם ד"ה של רביעית), שבמצוות דרבנן אפשר להקל כשיעור הקטן. וכן כתב במשנה ברורה (סימן תפ"ו ס"ק א') לענין ד' כוסות. וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (חלק ו' סימן ס'). אמנם בהגדה של פסח 'מבית לוי' (עמ' צ"ב) מובא שהגרי"ז מבריסק החמיר בכל ליל הסדר שהכוס הראשונה תהיה בשיעור גדול, משום שלדעת רבים מהפוסקים קידוש בליל יו"ט עיקרו מן התורה.
[9] עיין בביאור הלכה (שם) שבקידוש של ליל שבת שעיקרו מן התורה נכון לחוש לכתחילה לקדש על השיעור הגדול.
[10] הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הגדה של פסח 'הלילה הזה', עמ' 24).
[11] שולחן ערוך (סימן תע"ב סעיף ט'), ומשנה ברורה (שם ס"ק ל'). ומובא שהחזון איש נהג לשתות בכוס ראשונה ואחרונה את כל הכוס, ובכוס שניה ושלישית את רוב הכוס (דינים והנהגות פרק י"ז סעיף ל"ו).
[12] משנה ברורה (שם ס"ק ל'), כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה לכל השיטות.
[13] הלכות חג בחג (פסח פרק י"ט הערה 24) בשם הגר"ח קניבסקי זצ"ל שכך נהג החזון איש; תשובות והנהגות (חלק ב' סימן רמ"ג) שכך נהגו הגרי"ז מבריסק והרב מטשעבין; הליכות שלמה (פסח פרק ט' סעיף י"א); חוט שני (פסח פרק י"ז ס"ק י'), והוסיף שיש הידור לערב בו יין כדי שיהיה דרך חירות; שו"ת מנחת אשר (חלק ג' סימן ל"ז).
[14] קול דודי – הלכות ליל הסדר (סימן ג' אות ד') בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל; שו"ת ישא יוסף (או"ח חלק ג' סימן ק"ז) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וכתב שמי שקשה לו יכול לערב ביין מיץ ענבים ובלבד שיהא ניכר טעם חריפות היין; ובספר אור לציון (חלק ג' פרק ט"ו סעיף ד') כתב שלכתחילה יש לקחת יין.
[15] חזון עובדיה (פסח חלק ב', קדש סעיף י"ד); ובאור לציון (שם) כתב שמי שקשה לו יכול לקחת מיץ ענבים, וישתדל שלפחות כוס אחת תהיה של יין או חציה יין וחציה מיץ ענבים. ועיין בספר אשרי האיש (או"ח חלק ג' פרק ס' סעיף כ"ה).
[16] שולחן ערוך (או"ח סימן תע"ב סעיף י'). ובספר סידור פסח כהלכתו (חלק ב' פרק ג' הערה 9) הביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"נ קרליץ זצ"ל, שכל זה דווקא אם נהנה קצת מהיין בעת שתייתו, אולם אם לא נהנה מזה כלל והיין מאוס אצלו, לא ידחוק עצמו לשתות יין, שאין זה דרך חרות.
[17] משנה ברורה (שם ס"ק ל"ה). ובשער הציון (שם ס"ק נ"ב) ביאר הטעם משום שאין זה דרך חירות.
[18] עיין שו"ת מנחת יצחק (חלק ד' סימן ק"ב אות ב') שדן במי שהזהירו אותו הרופאים שאכילת מצה ומרור מסוכנת לו, והביא בשם המהר"י אסאד (או"ח סימן ק"ס) שאם אכל, הרי זו מצוה הבאה בעבירה, ובשם המהר"ם שיק (או"ח סימן ר"ס) כתב, שאין זה מצוה כלל אלא עבירה.
[19] משנה ברורה (שם ס"ק ל"ז); רמ"א (או"ח סימן תפ"ג סעיף א'); ומיץ ענבים עדיף על יין צימוקים, (חזון עובדיה פסח חלק ב', קדש, הערה י"ב). וראה להלן פירוט על אופן הכנת יין צימוקים, ומה נחשב 'חמר מדינה'.
[20] חזון עובדיה (פסח חלק ב' קדש סעיף י"ח).
[21] שו"ת חזון עובדיה (סוף סימן ד').
[22] דיני חולי סכרת מתבארים בנפרד.
[23] כף החיים (סימן תע"ב ס"ק ע"ד).
[24] סימן תע"ה ס"א.
[25] משנ"ב (שם סקי"א).
[26] שו"ת מנחת אשר (ח"ג סימן ל"ט אות ב').
[27] שלחן ערוך הרב (סימן תע"ז סעיף ג'). וראה בלשון השלחן ערוך (שם סעיף א') שמבואר שכזית אחד הוא לכתחילה [והמשנה ברורה (שם ס"ק א') כתב שלכתחילה טוב לקחת שני כזיתים]. ובבן איש חי (שנה ראשונה, פרשת צו סעיף ל"ה) כתב שזקן או חלוש מאוד שקשה לו לאכול שני כזיתים, יאכל כזית אחד. ובספר ארחות רבינו (מהדורה חדשה, חלק ב' עמ' מ"ח) מובא שבעל הקהלות יעקב אכל לאפיקומן כזית אחד בשיעור הקטן.
[28] שולחן ערוך (או"ח סימן תפ"ו סעיף א').
[29] הגר"ח נאה (שיעורי תורה שער ג' סעיף י"ב), וכתב שם ששיעור הכזית הוא 25.6 סמ"ק, אך צריך להוסיף קצת נגד מה שנשאר דבוק בין השיניים.
[30] חזון איש (מובא בשיעורין של תורה, שיעורי המצוות אותיות כ"א וכ"ד).
[31] דעת הרמב"ם (מובא במשנה ברורה שם ס"ק א'), וכך נוקט החזו"א להלכה (או"ח סימן ל"ט ס"ק י"ז).
[32] לשיטת החזון איש (עיין שיעורין של תורה שם).
[33] הגר"ח נאה (עיין שיעורי תורה שם סעיף י"ג).
[34] משנה ברורה (שם, וסימן תפ"ו ס"ק א'), והיינו כשעור ביצה שלמה בינונית של זמננו.
[35] והנה השלחן ערוך (סימן תע"ה סעיף א') פסק שיש לאכול כזית מהמצה האמצעית הפרוסה וכזית מהעליונה השלמה. וכתבו הפוסקים שאפשר להקל לאכול מכל מצה כזית אחד בשעור הקטן שהם יחד כזית אחד בשעור הגדול [סידור פסח כהלכתו (חלק ב' פרק ח' הערה 24) בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"נ קרליץ זצ"ל]. ורבינו הגר"א וייס שליט"א הורה שבכזית ראשון מן הפרוסה יש לאכול כשעור החזון איש, ובכזית שני אפשר להקל כשיעור הגר"ח נאה.
[36] עיין במשנה ברורה (סימן תפ"ו ס"ק א') שבמצוות דרבנן אין צריך לחשוש לשיטות שהתקטנו הביצים, ודי בשיעור חצי ביצה בת זמננו. [ובמקרה של חולה יש להקל לקחת כשיעור שליש ביצה, כמבואר להלן].
[37] הגדת קול דודי (עמ' ל"א); סידור פסח כהלכתו (פרק ח' סעיף ד' אות ה').
[38] כ-20 מצות לק"ג.
[39] פסח כשר ושמח (הרב ויא, עמוד 30 ובהערה 81) שכך נהגו רבים מגדולי ישראל; וראה בספר סידור פסח כהלכתו (חלק ב' פרק ח' סעיף ד' ובהערות 21 ו-22); שבות יצחק (פרק כ"ב ס"ק ג').
[40] בארחות רבינו (מהדורה חדשה חלק ב' עמ' ע"ו) מובא שהחזו"א החשיב רבע מצת יד לכזית. וראה עוד בחזו"א (או"ח סימן ל"ט ס"ק י"ז) ששיעור הכזית מצה נקבע על פי אומד עין. מובא כל זה בקונטרס פסח כשר ושמח (שם הערה 82), ועל פי זה הם השיעורים המקלים המפורטים להלן בסוגי המצות השונים.
[41] כ-13 מצות לק"ג.
[42] פסח כשר ושמח (הרב ויא, עמוד 30).
[43] פסח כשר ושמח (שם).
[44] פסח כשר ושמח (שם בהערה *).
[45] בספר שיעורין של תורה (שיעורי המצוות אות כ"ו) מובא שעל פי מדידת החזו"א התברר שבחצי מצת מכונה יש כזית, אולם אחר כמה שנים מדדו שוב והתברר שלא כל המצות שוות, ומכיון שאכילת מצה היא מצוה דאורייתא ראוי שיהיה הכזית הראשון בערך שני שלישי מצה כדי לצאת ידי כל הדעות; פסח כשר ושמח (הרב ויא, עמ' 30) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
[46] חוקת הפסח (פרץ, עמ' נ"ג) בשם הגרב"צ אבא שאול זצ"ל; פסח כשר ושמח (שם).
[47] משנה ברורה (סימן תפ"ו ס"ק א').
[48] הליכות שלמה (פסח, פרק ט' הערה 55); עלהו לא יבול (עמ' קע"ז); הלילה הזה (עמ' 26) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
[49] שו"ת יחוה דעת (חלק א' סימן ט"ז).
[50] עיין קהלות יעקב פסחים (סימן מ"ג) שלדעת החזון איש מעיקר הדין יש לשער לשער בזית של ימינו; וכן מובא בארחות רבינו בעל הקהלות יעקב (מהדורה חדשה, חלק א' עמ' קע"ב) שהעיקר כפסק הגר"ח מוולוז'ין שמשערים כזית ממש של זמננו, ורק לחומרא אומרים כחצי ביצה או שליש ביצה.
[51] ברכי יוסף (אורח חיים סימן תפ"ב סק"ד), שכשם שחצי שיעור אסור מן התורה כך יש מצוה בחצי שיעור, וכ"כ ערוך השולחן (סימן תע"ז סעיף ג'), אך ראה משנה למלך (חמץ ומצה פ"א ה"ז) שהאוכל פחות מכזית לא עשה כלום, וראה שערי תשובה (סימן תפ"ב סק"א), ושו"ת שבות יעקב (חלק ב' סימן י"ח), ושו"ת חתם סופר (חלק א' סימן מ"ט) ומנחת חינוך (מצוה י').
[52] שערי ימי הפסח (עמוד קס"א)
[53] שמירת שבת כהלכתה (פרק כ"ט סעיף מ').
[54] שמירת שבת כהלכתה (פרק כ"ט סעיף מ', ובהערה ק"ג). ובספר שולחן שלמה (הלכות יו"ט סימן ת"ק ס"ק א' ובהערה ב') מובא בשם הגרש"ז שמדידה שניכר שהיא לצורך מצוה כמו מדידת מצה, מסתבר שמותר. ופשוט שמותר למדוד שיעורים של מצה ומרור בכלי משקל קטנים ביתיים, שאין זה נראה כלל כדרך מקח וממכר. אולם עדיף לעשות זאת מערב יו"ט. וכן כתב בשו"ת אור לציון (חלק ב' פרק כ"ה סעיף ב') שמותר לשקול בשבת וביום טוב לצורך מצוה. וראה עוד בכף החיים (סימן ש"ו ס"ק ס"ג) שהביא מפתח הדביר (חלק ד' סימן ש"ו סעיף ט"ו) שלא ישקול במשקולות [במאזנים] כדרך שעושים בחול, אלא ישקול את המצות כנגד דברים שהם לא מוקצה או כנגד דברים ששקל בערב החג ויודע שהם במשקל הרצוי.
[55] כף החיים (סימן ש"ו ס"ק ס"ג).
[56] משנה ברורה (סימן תע"ה ס"ק ט').
[57] משנה ברורה (שם).
[58] חוט שני (פסח פרק י"ז ס"ק כ"א).
[59] משנה ברורה (שם).
[60] בשו"ת חתם סופר (חלק ו' סימן ט"ז וסימן כ"ג) כתב ששיעור כדי אכילת פרס לחומרא הוא שתי דקות. ובשיעורין של תורה (שיעורי המצוות אות ל') כתב על פי הוראת החזו"א שלכתחילה יש לחוש לשיעור זה ולאכול בתוך שתי דקות ועל כל פנים יזהר שלא לשהות באכילה יותר מארבע דקות. וכן כתב בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק נ"ד סעיף ל').
[61] שיעורי תורה (הגרא"ח נאה, סימן ג' סעיף ט"ו); פסח כשר ושמח (הערה 89) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל; שו"ת אור לציון (חלק ג' פרק ט"ו סעיף י"ג).
[62] עיין בשו"ת חתם סופר (שם) שזמן אכילת פרס הוא לא יותר מ-9 דקות. ובשו"ת אור לציון (שם) כתב שזקן או חולה יאכל בשש או שבע דקות, ולפחות תוך תשע דקות. ורבינו הגר"א וייס כתב (הגדש"פ מנח"א עמ' ר"כ) שיש להקפיד על ארבע דקות, "ובדיעבד יש להקל בזמן של תשע דקות רק לענין שלא יחזור ויברך".
[63] הלילה הזה (עמ' 19) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל; שו"ת שבט הלוי (חלק ט' סימן קי"ט אות ג').
[64] קול דודי (סימן י"ד סעיף ז'); אור לציון (חלק ג' פרק ט"ו סעיף י"ג); פסח כשר ושמח (ויא, הערה 92) בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל והגר"ח קניבסקי זצ"ל.
[65] עיין משנה ברורה (או"ח סימן תע"ג ס"ק מ"ג) שאין לברך על אכילת מרור הנמשכת יותר מזמן אכילת פרס.
[66] עיין לעיל בהערה לסעיף ט"ז.
[67] עיין שולחן ערוך (סימן תע"ה סעיף ג') שאם בלע מצה יצא.
[68] ברכי יוסף (או"ח סימן תס"א ס"ק א'); ביאור הלכה (שם ד"ה יוצא אדם).
[69] משנה ברורה (סימן תק"ד ס"ק כ').
[70] באר היטב (שם ס"ק ה'); ביאור הלכה (סימן שכ"א סעיף י"ב ד"ה לפרר לחם); שמירת שבת כהלכתה (פרק ו' סעיף י"א).
[71] קובץ מוריה (גליון תט"ו – תי"ז עמ' ע"ר) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל; שיעורי קנה בושם (פרק י' סעיף ט"ז); ובהגדת 'ארזי הלבנון' מובא שכך נהג הגר"מ פיינשטיין זצ"ל לעת זקנותו.
[72] ומוטב לצאת במצה מפוררת מבמצה שרויה (קיצור הלכות פסח, ספטימוס, עמוד יג, בשם החזו"א).
[73] משנה ברורה (סימן תס"א ס"ק י"ח וס"ק כ'). וראה שם שאין לשרות חתיכות קטנות מכזית אם שורה אותן זמן ממושך עד שהמים נעשים לבנים מהפירורים.
[74] משנה ברורה (שם).
[75] ראה משנה ברורה (שם) ושער הציון (ס"ק לד).
[76] עי' שו"ע או"ח (סי' שי"ח סעיף ה') ומשנ"ב (שם ס"ק מ"ה), ומה שכתבנו שיש להעדיף ולשהות שתפוג רתיחת המרק, הוא ע"פ דברי הגרי"ש אלישיב שהובאו בספר שבות יצחק (בישול פרק י' עמוד ק"ח), שמשמע מהמשנה ברורה שהיתר זה מרווח יותר, ואם מתאפשרת אכילה רציפה יש להקל בדבר שאינו ודאי קלי הבישול. ונראה שמצות דידן שהן קשות אינן בגדר קלי הבישול.
[77] כן כתבו הבן איש חי (שנה שניה פרשת בא אות ו'), כף החיים (סימן רנ"ג אות צ"א) והאור לציון (חלק ב פרק ל אות ד), שאף בני ספרד נהגו להחמיר לא לתת דבר אפוי בכלי ראשון או שני.
[78] כ"כ בהליכות עולם (חלק ד' עמוד מ"ד) כתב, שמדברי מרן המחבר עולה שפוסק שאין בישול אחר אפייה אפילו בכלי ראשון, והעידו האחרונים שכן מנהג בני ספרד, ולפי זה מותר לערות מרק מכלי ראשון על פת [או על מצה], או לנותנה בסיר המרק עצמו כשאינו על האש. אך הוסיף בהליכות עולם שמכל מקום אם אפשר טוב לעשות העירוי מכלי שני.
[79] שו"ת שרידי אש (חלק ב' סימן ל"ג).
[80] ציץ אליעזר (חלק ט"ו סימן ל"ב אות ח').
[81] סעיף זה הוא (כמעט) ציטוט מהגדה של פסח מנחת אשר עמ' ר"כ. בהערות הוספנו מקורות נוספים.
[82] שו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ט סימן כ"ב); שו"ת תשובות והנהגות (חלק א' סימן ש"ב); שו"ת מנחת אשר (חלק ג' סימן מ"ג). ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק (חלק ט' סימן מ"ט).
[83] ציץ אליעזר (שם) שאם לא צפוי להגיע לסכנה בעקבות האכילה, רשאי גם לברך; מנחת אשר (שם). אך בשו"ת תשובות והנהגות (שם) כתב שאם הסכנה שיפול למשכב והצער רב היא קרובה – אין לו לאכול, ואם אוכל – לא יברך.
[84] שו"ת מנחת אשר (שם) ושם ביאר שהיינו ששיעור כזית משתער לפי זית בינוני שלנו.
[85] הגריש"א (מובא בספר וישמע משה עמוד קנז).
[86] שבט הלוי (חלק ט סימן קיז). שיש לסמוך על הדעות שיוצאים בזה וגם על השיטות שרק בקמח קלוי אין יוצאים וגם לא ברור שזה נקרא קלוי.
[87] שבט הלוי (שם אות ד).
[88] ההמלצות לחולי קרוהן וקוליטיס מאת הפרופ' דן טרנר והד"ר אורן לדר.
[89] דברי פרופסור הרב אברהם שטיינברג.
[90] עיין בשולחן ערוך (סימן קנ"ח סעיף ב'), משנה ברורה (שם ס"ק ט').
[91] משנה ברורה (או"ח סימן תפ"ב ס"ק ו').
[92] ואף אם מנהג אבותיו לאכול חריין, יכול לכתחילה לאכול חסה – הוראת הגר"א וייס שליט"א.
[93] משנה ברורה (סימן תע"ג ס"ק מ"ג).
[94] פסח כשר ושמח (ויא, עמ' 31).
[95] עיין משנה ברורה (סימן תפ"ו סק"א) שלענין מרור שהוא דרבנן יש לסמוך בדיעבד אם אכל כשליש ביצה, אך לכתחלה כיון שצריך לברך על המרור אין להקל בזה אם לא שהוא אדם חלש וקשה לו שאז יכול לסמוך ולאכול רק כשליש וכנ"ל. ועיין מנחת אשר מועדים (ח"ג עמוד רפז).
[96] עיין בקהלות יעקב (פסחים סימן מ"ג) שמי שקשה עליו אכילת כזית גדול, יכול לשער בכזית של זמננו שהוא לכל היותר כשליש ביצה של זמננו. וכן מובא בספר סידור פסח כהלכתו (חלק ב' פרק ט' סעיף י"א) בשם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שהעיד שהחזו"א עצמו נהג באכילת חריין בשיעור של שליש ביצה.
[97] משנה ברורה (שם). וכתב השער הציון (שם ס"ק ס"א), שדין זה הוא דווקא אם מזיק לו לבריאות, אולם אם אכילת המרור לא מזיקה לו, צריך לדחוק את עצמו לאכול אף שקשה לו הדבר.
[98] על פי הגדת מנחת אשר (עמוד רכט).
[99] מנחת יצחק (ח"ג סימן י"ח), וכתב בתורת היולדת (פרק מ"ו סעיף י"א) בשם המנחת יצחק דאם יכול לשמוע את הברכות מאחר, מה טוב, ויכווין להוציאו. וכתב עוד בתורת היולדת, דיתכן דכוס ראשון של קידוש, יוצא ידי חובה גם בשתיה בצנורית, עיי"ש.
[100] שולחן ערוך (או"ח סימן תע"ח סעיף א). וראה משנה ברורה שם ס"ק א שאם אכל צריך לחזור ולאכול אפיקומן ובאליה רבה (תעז ג) כתב שרק באופן שעדיין לא בירך ברכת המזון חוזר ואוכל אפיקומן.
[101] שולחן ערוך (או"ח סימן תפ"א סעיף א).
[102] רמ"א שם, ומשנה ברורה תעח ס"ק ב.
[103] משנה ברורה תפ"א ס"ק א.
[104] משנה ברורה שם.
[105] חזון עובדיה (שו"ת סימן נ'). ושם שמותר אף לבני אשכנז.
[106] מנחת שלמה (פסחים קי"ז ע"ב); הליכות שלמה (פסח, פרק ט' סעיף ס"ב).
[107] אשרי האיש (או"ח חלק ג' פרק ס' סעיף נ').
[108] מנחת חינוך (מצוה י'); תורה לשמה (סימן קכ"ה); ארחות רבינו (מהדורה חדשה, חלק ב' עמ' פ"ב).
[109] תורה לשמה (שם); שבט הלוי (חלק א' סימן ר"ה הערות לאו"ח סימן ר"ח).
[110] תורה לשמה (שם).
[111] תורה לשמה (שם) וכתב שיברך ברכת המזון בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות במחשבתו [והיינו באופן שלא נותר כזית מהאכילה במעיו, כמבואר בבן איש חי (שנה א' פרשת חוקת סעיף י"ג)]; וכן מובא בספר קב ונקי (או"ח סימן קנ"ה) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאם הקיא אחר האפיקומן לא יחזור ויאכל כיון שאסור לאכול אחר אכילת אפיקומן, ואף שהקיא וממילא אין טעם מצה בפיו, מכל מקום ישנם עוד טעמים לאסור אכילה לאחר אכילת אפיקומן.
[112] מנחת אשר (שיעורים אגרות ומאמרים הנוגעים למגפת הקורונה, סימן ע"ב).
המדור בבניה ויעלה בקרוב…