מדריך הלכתי לתענית עשרה בטבת לחולים, קשישים, מעוברות יולדות ומניקות

https://medicalhalacha.co.il/wp-content/uploads/2022/11/123.jpg

הרב יוסי שפרונג

בעשרה בטבת הגיעה נבוכנדצאר מלך בבל וערך מצור על ירושלים עיר הקודש, ומזה התחילו תהליכי החורבן של בית המקדש הראשון. משום כך קבעו חכמים תענית לדורות ביום זה. תענית זו חמורה יותר מתענית אסתר וצום גדליה, וזה לשון ערוך השלחן (סימן תקמט):

"ועשרה בטבת שבו סמך נבוכדנצר הרשע על ירושלים, כדכתיב במלכים (ב' כ"ה, א) ובירמיה (נב, ד) שבשנה התשיעית למלכות צדקיהו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבוכדנצר וכל חילו על ירושלים, ויחזקאל שהיה בבבל עם גלות יכניה גילה לו. הקדוש ברוך הוא זה בנבואה באותו היום, כדכתיב ביחזקאל (כד, א – ב) ויהי דבר ד' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים היום הזה ., כלומר שצוה לו לכתוב שם היום היינו החדש והיום ולא הפרטי, וכתב בעשור לחדש העשירי ידע הנביא על מה צוה לו לכתוב כן, ואחר שכתב גילה לו, דע לך כי סמך מלך בבל אל ירושלים בפועל היום. ובזה ראו הכל הנבואה האמיתית שבבל נתגלה להנביא אותו יום ואותו שעה… ועל כי היו אז נביאי שקר שהטעו את ישראל, כמו חנניה בן עוזר וחביריו, שהתנבאו שבית המקדש לא יחרב, וישראל לא יגלו אדמת מתן, וחזקו ידי עוברי עבירה. וירמיה שהוכיח שישובו אל ד' ואם לאו יחרב בית המקדש וישראל יגלו, הושיבוהו בחצר ושמוהו בבור של טיט, כמבואר בירמיה, על כן הודיע ​​ד' ליחזקאל הנביא בבבל שירמיה נביא אמת, וניבא בבבל כל מה שארי בא”י, ועל כי בעשרה בטבת. זה התחלת הצרות על כן קבעוהו לתענית לדורות”.

כפי שמביא הבית יוסף (סימן תקמ) בשם האבודרהם, יש אומרים שאם היה יוצא עשרה בטבת בשבת, היו חייבים להתענות בו, כי יש סמך מן הפסוקים הללו על "עצם היום הזה", אבל להלכה אין פוסקים כך, ומכל מקום חומרת הצום יותר גדול. משאר תעניות ואסור לפרוץ גדר ולבטל התענית אלא למי שעל פי ההלכה פטור מלצום, וכפי שנבאר:

  • הצום מתחיל מעלות השחר עד צאת הכוכבים (שו”ע תקנ, ב, תקסב, א).
  • מותרים בחיצה סיכה נעילת הסנדל ותשמיש המיטה (שו”ע תקנ, ב).
  • בני אשכנז נוהגים שבעל נפש יחמיר ברחיצה בחמים, אבל מותר כל גופו בקרים או פניו ידיו ורגליו בחמים (משנ”ב סק”ו ושער הציון ח-ט) וכן מחמירים בתשמיש המיטה שלא בליל טבילה.
  • בני אשכנז מחמירים שלא לשטוף את הפה אפילו בבוקר, ובמקום צער מותר ויקפיד שלא יבלע (שו”ע תקסז, ג, משנ”ב שם י-יא). אך מותר לבלוע את הרוק (שם יג).
  • חולה שאין בו סכנה פטור מן הצום (שו”ע תקנד, ו). אסור לו להחמיר על עצמו (משנ”ב תקנ, ד).
  • מיהו חולה שאין בו סכנה? אדם שמחמת חוליו שוכב במיטה ואינו מסוגל לקום ולהתהלך, או אדם שסובל מכאבים בכל גופו, נחשב חולה שאין בו סכנה (שו”ע שכח, י).
  • אדם עבר ניתוח מסובך. ניתוח קל, שלשה או שבעה ימים – תלוי בהרגשתו של החולה.
  • חום גבוה קרוב לשלושים ושמונה מעלות – אינו צם.
  • חולשה קשה, כאבי ראש עזים, גם כן פוטרים מן הצום. אלו האם יש להתייעץ ברופא יכול לצום או לא (ביאור הלכה תקנ, א, ערוך השלחן תקנ, א ועוד).
  • חולה שאוכל, אין ענין שיצום מספר שעות, אלא יאכל מהבוקר (אבנ”ז או”ח תק”מ), ולא יענג עמו בבשר ויין אלא מה שדרוש לו בלבד (משנ”ב תקנ, ה). האוכל – אינו אומר עננו בתפילה.
  • זקנים מעל גיל שמונים, בדרך כלל פטורים מן הצום. פחות מגיל זה – הדבר תלוי בהרגשתו ומצבו של הזקן; יש זקנים שמתענים פשוט אף יותר מצעירים, וישנם זקנים חלושי כחענת עלולה להזיק להם, ובכך הדבר תלוי.
  • מותר לקחת תרופות שאין טעם, ואם קשה לו לבלוע אותם ללא מעט מים, מותר לו לקחת גם מעט מים.
  • מעוברות ומניקות אינן צמות (שו”ע תקנד, ה), ולדעת הרמ”א אם אינה מצטערת הרבה נהגו להחמיר. ובימינו ההוראה המקובלת היא שמעוברות ומניקות אינן צמות, וכן הורו הגרש”ז אויערבאך והגר”נ קרליץ ועוד פוסקים.
  • היא אינה מניקה ונמצאת בתוך עשרים וארבעה חודשים מהלידה, אף על פי שיש אישה שאינה צריכה לצום, מכל מקום מקובל להחמיר בזה ותנסה להתענות.
  • יולדת עד שלושים יום פטורה מן התענית (סי' תקנד, ו), והוראת הפוסקים בימינו היא שאפילו אחרי שלושים יום אם מרגישה חולשה יש מקום שלא תתענה (ואם היא מניקה דינה כאמור לעיל סעיף יג).
  • מותר לקחת "קלי צום" לפני התענית.

 

המדור בבניה ויעלה בקרוב…