מדריך הלכתי מאת רבני בית המדרש הרב חננאל הילברון והרב רזיאל פרדמן שליט"א
גדולי הפוסקים נחלקו האם שמיעה באמצעות מכשיר שמיעה נחשבת כשמיעה לענין קיום מצוות. יש שכתבו שמסתבר שיוצאים בזה ידי חובה[1], ויש שכתבו שאין יוצאים בזה ידי חובה[2]. נדון זה נוגע למעשה באדם כְּבַד שמיעה הנעזר במכשיר שמיעה – ויש לברר כיצד עליו לנהוג בשמיעת קול שופר, קריאת מגילה, שמיעת קידוש והבדלה, וכדומה.
במקרים רבים כְּבַד השמיעה יכול לשמוע ממרחק קצר גם ללא המכשיר, וככל שהדבר אפשרי, יש להשתדל לשמוע את השופר או המגילה שלא באמצעות המכשיר, כדי לצאת ידי כל הדעות. [אפשרות נוספת היא לקרוא את המגילה בעצמו, וכדלהלן].
עם זאת, אדם שאין לו אפשרות לשמוע ללא המכשיר, נכון וראוי שישמע את השופר או המגילה באמצעות המכשיר, משום שלדעת כמה מגדולי הפוסקים המצוה מתקיימת גם באופן זה[3].
להלן יתבארו פרטים נוספים בענין זה: האם כאשר הוא יכול לשמוע ללא המכשיר והמכשיר רק מיטיב את השמיעה עליו להסיר את המכשיר; האם די להסיר את המכשיר מאוזן אחת; דין השמיעה באמצעות מכשיר לגבי קריאת התורה; וכיצד יוכל כְּבַד שמיעה שאינו בקי בקריאת מגילה – לקרוא את המגילה בעצמו.
שמיעת קול שופר ומקרא מגילה
לפיכך, אדם המרכיב מכשיר שמיעה שיש באפשרותו לשמוע ממרחק קצר ללא המכשיר, נכון שיתקרב אל הבימה כך שיוכל לשמוע את קול השופר וכדומה – גם ללא המכשיר[4]. ויש שכתב שנכון שגם יכבה את המכשיר או יסיר אותו מאוזניו[5]. [ואם באופן זה יהיו מעט מילים שלא ישמע היטב, הוא יכול להשלים אותן בעצמו, גם מתוך מגילה מודפסת המונחת לפניו בזמן הקריאה[6]].
ויש שכתבו שלדעת הסוברים שאין יוצאים בשמיעה באמצעות מכשיר שמיעה, יש להסיר את המכשירים משתי האזניים[8].
קריאת התורה
קידוש והבדלה
[1] עיין שו"ת אגרות משה (או"ח חלק ד' סימן צ"א אות ד') שכתב לענין שמיעה דרך הטלפון שיותר נוטה שיוצאים בזה ידי חובה. וכן כתב (או"ח חלק ב' סימן ק"ח, וחלק ד' סימן קכ"ו) שמסתבר שאפשר לצאת בשמיעת מגילה במיקרופון אך אינו ברור להיתר, ולכן יש להמנע מלצאת באופן זה ככל האפשר. ובתשובה נוספת (או"ח חלק ד' סימן פ') כתב שאף אם הקול הנשמע ממיקרופון אינו קולו של האדם המדבר, הרי שבמכשיר שמיעה מסתבר שהוא קולו של המדבר.
גם מדברי הגר"ע יוסף זצ"ל עולה שלדעתו יש חילוק בין השומע קריאה על ידי מיקרופון לבין הנעזר במכשיר שמיעה, שלענין מיקרופון הסכים (בשו"ת יביע אומר ח"א או"ח סימן י"ט ובחזון עובדיה פורים עמוד נ"ז) לדברי האומרים שאין יוצאים ידי חובת קריאת שמע, תפילה, מגילה וקול שופר ברמקול, ואילו לענין המשתמש במכשיר שמיעה כתב בחזון עובדיה (שם עמ' נ"ו, וכן עולה מדבריו בשו"ת יביע אומר ח"ז אורח חיים סימן י"ח אות ב', ושם אבן העזר סימן י"ז בהערה) שהעיקר לדינא שיוצאים גם במכשיר שמיעה, וביאר דהוי כדין הרואה על ידי משקפיים שנחשב כראייה לכל עניין.
ובשו"ת שבט הלוי (חלק ה' סימן פ"ד) כתב שהשומע קריאת המגילה באמצעות רמקול, יקרא שוב מגילה אך בלא ברכה, ומשום שמעיקר הדין קרוב לומר שיצא ידי חובה וכדעת האגר"מ.
ועיין עוד במנחת שלמה (חלק א' סימן ט') שכתב שדיבר עם החזו"א בדין זה, ואמר לו שיתכן שכיון שהקול הנשמע נוצר על ידי המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים אפשר שגם זה נחשב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע. ובספר אגרת הפורים (ספטימוס, עמ' נ"ג) כתב ששמע מבני ביתו של הגר"נ קרליץ זצ"ל שדעתו היתה שאפשר לצאת ידי חובת מגילה בשמיעה על ידי מכשיר שמיעה.
ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק (חלק ב' סימן קי"ג) שהובאו דברי הגרצ"פ פרנק זצ"ל שצידד שאפשר לצאת קריאת התורה או מגילה על ידי מכשיר שמיעה או טלפון. ועיין בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ח' סימן י"א).
[2] בשו"ת מנחת שלמה (חלק א' סימן ט') כתב שאין יוצאים ידי חובה באמצעות במכשיר שמיעה, משום שהקול הנשמע אינו קולו של האדם המדבר או תוקע בשופר וכדומה. ועיין בשו"ת מנחת יצחק (חלק ג' סימן ל"ח). וכן כתב בספר אור לציון (חלק ד' פרק ה' סעיף ט"ז) לענין שמיעת קול שופר על ידי מכשיר שמיעה, שאין יוצאים בזה ידי חובה. וכן מובא בקובץ יבקשו מפיהו (עמ' צ"א – צ"ב) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל. וכן דעת הגר"א וייס שליט"א (שו"ת מנחת אשר חלק א' סימן מ"א וחלק ב' סימן צ"ז).
[3] תשובת הגר"א וייס שליט"א (אוזן עבדך עמ' ע"ד).
[4] בספר אשרי האיש (או"ח חלק ג' פרק מ"ג סעי"ף י"ח) מובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שכבד שמיעה שיכול לשמוע גם בלא המכשיר והמכשיר נועד להיטיב את השמיעה, יוצא ידי חובה גם כשהמכשיר באוזניו, ע"כ. [וכעין זה הביא בחזון עובדיה (פורים עמ' נ"ז) לענין שמיעת המגילה ברמקול, שאם גם בלא הרמקול היה שומע את הקריאה, שפיר דמי]. ועיין עוד בהערה הבאה.
[5] פסקי הגר"ש קמינצקי שליט"א (פורים פרק ח' סעיף ח'). וכך נראה מדברי הגר"א וייס שליט"א המובאים להלן 8. ועיין שו"ת תשובות והנהגות (חלק א' סימן תשמ"ג) שדן לגבי שימוש ברמקול, שאף אם היה אפשר לשמוע ללא הרמקול, הרי כשהרמקול פועל הקול הטבעי מתערב בו.
[6] עיין משנה ברורה (סימן תרפ"ט ס"ק ה').
[7] הגרז"נ גולדברג זצ"ל (קובץ תחומין חלק כ"ט עמ' 385). ועיין לעיל הערה 4.
[8] הגר"א וייס שליט"א (אוזן עבדך עמ' ע"ט); שו"ת משנת יוסף (חלק י' סימן צ"ז). ועיין לעיל הערה 5.
[9] יבקשו מפיהו (פסקי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, פורים פרק ב' סעיף ט'). וכן הוא לדעת הסוברים שאין יוצאים בשמיעה באמצעות מכשיר שמיעה – ראה בהקדמה לסעיפים אלו.
[10] עיין משנה ברורה (סימן תרפ"ט ס"ק ה').
[11] ביאור הלכה (סימן תרפ"ט סעיף ב' ד"ה חרש).
[12] הלכות חג בחג (פורים, פרק ז' הערה 11); שושנת ישראל (פ"ד סכ"ה והערה ל') בשם הגר"ש מילר שליט"א.
[13] הלכות חג בחג (שם), ומשום שלדעת כמה פוסקים נשים מחוייבות רק בשמיעת המגילה וממילא חרשת שאינה שומעת בודאי פטורה, ולכן לענין הקריאה אין לפוטרה, משום שלדעת כמה פוסקים גם נשים חייבות בקריאה, אך לענין הברכה יש לחשוש לדעות שהיא פטורה.
[14] עיין בשו"ת תשובות והנהגות (חלק ב' סימן פ"ג, וחלק ג' סימן ע"ט) שנקט שהקול המופק מהמכשיר אינו קולו של המדבר, אך מכל מקום לענין קריאת התורה מסתבר שיוצאים גם בשמיעה ברמקול, כיון שהמצוה היא לשמוע דברי תורה, אלא שראוי להחמיר גם בזה כיון שיש פוסקים שצריך קריאה מספר תורה ושמיעה מבר חיובא ומדין שומע כעונה.
[15] והוא הדין אם הוא יכול לשמוע ממרחק קצר ללא המכשיר, אך הוא נמצא רחוק מהמקדש ולכן זקוק למכשיר כדי לשמוע את הקידוש.
[16] אם הוא שומע גם ללא המכשיר, והמכשיר נועד להיטיב את השמיעה – יש שכתבו שיוצא ידי חובה גם כשהמכשיר באזניו, ויש שטענו שכשהמכשיר באוזניו הרי הקול הטבעי מתערב ומתבטל בקול המופק מהמכשיר, ולכן נכון שיסיר את המכשיר. ענין זה נתבאר בהרחבה לעיל סעיף א ובהערות שם.
המדור בבניה ויעלה בקרוב…