• א. מצוות ליל הסדר, אכילת מצה, שתיית ארבע כוסות וסעודת יו"ט, עלולים לפעמים להיות מסוכנים עבור חולי סוכרת, ומשום כך הם נדרשים להיערכות ותכנון קפדני לקראת ליל הסדר. חולי סוכרת נחשבים לפעמים כחולה שיש בו סכנה, ועליהם להתייחס בחומרה למחלתם ולא לזלזל בה. לכן, עליהם להתייעץ עם הרופא שלהם לפני ליל הסדר כדי לדעת כיצד בדיוק להתנהל בקיום מצוות ליל הסדר, אכילת מצה, ארבע כוסות ושולחן עורך.
• ב. הלכה ברורה היא, שחולה הרוצה להחמיר על עצמו למרות אזהרת הרופאים שהוא מסתכן בכך, הרי זו מצוה הבאה בעבירה ואין זה מברך אלא מנאץ^[1].
• ג. חייב אדם לשתות ארבע כוסות בליל הסדר אפילו אם הדבר יגרום לו כאבי ראש ומיחושים^[2]. אבל מי ששתיית ארבע כוסות תגרום לו ליפול למשכב, והיינו שיחלה בחולי כל הגוף – אפילו בחולי שאין בו סכנה, אינו חייב בשתיית ארבע כוסות^[3]. ויש אומרים שכל זמן שאין החשש אלא לחולי שאין בו סכנה חייב^[4].
• ד. חולה סוכרת ששתיית יין עלולה להזיק לו, יש להקל שישתה את הכוסות כשיעור רביעית הקטן^[5]. כדי לשתות את הכמות המינימלית המספיקה לקיום המצוה, אפשר לקחת כוס המכילה רביעית במדויק, ולשתות את רובה^[6]. ובאם לא יכול לשתות כך את היין, ימהל את היין במים כמבואר להלן.
• ה. כשחל ליל הסדר בשבת, נכון להחמיר לקדש על הכוס הראשונה בשיעור הגדול, ולכן אם הוא אינו יכול לקדש על כוס בשיעור זה, עדיף שישמע את הקידוש מאדם אחר המקדש על כוס בשיעור הגדול, וישתה הוא מהכוס שלו עצמו את השיעור המינימלי.
• ו. יש שכתב שכל האמור לעיל הוא דווקא בחולה סוכרת המטופל בדיאטה או כדורים, אולם חולה המזריק לעצמו זריקות אינסולין (או צורך אינסולין דרך משאבה), ובודק את רמת הסוכר בדם כמה פעמים ביום לשם ויסות ומינון הזריקה – ישתה ארבע כוסות כשאר כל בני אדם, ואף אם בשל כך יצטרך להזריק כמות יותר גדולה של אינסולין^[7].
• ז. חולה סוכרת – שסוכר הענבים מסוכן לו, יעשה שימוש במיץ ענבים מופחת סוכר, במידה ומיץ זה מותר לו מבחינה בריאותית. כיוצא בזה, אם ביכולתו לשתות יין יבש – ישתה יין יבש^[8]. במידה ואלו גם עשויים לגרום לו סכנה, יכול לקיים את המצוה באופנים נוספים, על פי סדר העדיפויות הבא: א. מהילת היין במים. ב. שתיית יין צימוקים. ג. שתיית חמר מדינה (ראה להלן פרטים מעשיים באופנים אלו).
• ח. אם אין לו כל אפשרות לשתות ארבע כוסות, ישתדל לשמוע מאחר את הדברים הנאמרים על הכוסות^[9].
• ט. אשר לדרך מהילת היין במים, נאמרו בזה דעות שונות: יש שכתבו שאפשר להוסיף מים עד קרוב לחצי מכמות הכוס, כך שהרוב נשאר יין^[10], ויש שכתב שאפשר למהול בכמות של עד שליש מים מתכולת הכוס^[11], ויש שכתבו שאפשר להוסיף מים עד שישאר רק שיעור שישית יין, ובלבד שטעם היין מורגש, והדרך באותו מקום למזוג כך^[12].
• י. לענין מהילת מים במיץ ענבים – יש שכתבו שאין להוסיף לו מים^[13], ויש שכתב שאפשר להוסיף מים אם נשאר רוב מיץ ענבים^[14]. [אמנם יש יצרנים המוסיפים מים כבר בתהליך הייצור, ויש לברר זאת]. ויש שכתבו שאפשר למוזגו בכל אופן בו נשאר טעמו של מיץ הענבים^[15].
• יא. כאמור, אם אינו יכול לשתות יין או מיץ ענבים מסיבה רפואית או אחרת, יכול לשתות יין צימוקים^[16], וראה בהערה כיצד להכין יין צימוקים הכשר לארבע כוסות^[17].
• יב. אדם שלא יכול לשתות יין או מיץ ענבים ואף לא על ידי עירוב מים כאמור, וגם לא יין צימוקים, יקיים את מצות ארבע כוסות בחמר מדינה^[18], כלומר: משקה שרגילים באותו מקום לשתותו כמשקה חשוב^[19]. לענין מעשה, יש לעשות שאלת חכם מה נחשב בכל מקום ומקום חמר מדינה^[20].
• יג. במקרה ששותה ארבע כוסות של חמר מדינה – ומברך "שהכל", לא יברך על כל כוס וכוס אלא רק על הראשונה והשלישית^[21]. ויש שכתב, שהיות ויש מהפוסקים^[22] הסוברים שאין לקדש על חמר מדינה, נכון שבכוס הראשונה ישמע את ברכת הקידוש מאדם אחר המקדש על היין, וישתה את החמר מדינה שבכוסו^[23].
• יד. מי שיכול לשתות יין רק בחלק מארבע הכוסות, ינהג על פי סדר העדיפות הבא: כוס קידוש, כוס שלישית (ברכת המזון), וכוס ההגדה^[24].
• טו. במקרה ששתיית הכוסות ואכילת המצה יחד עלולות לסכן חולה סוכרת, יש לזכור שחיוב מצה הנו דאורייתא, וקודם למצות ד' כוסות.

החכם – עיניו בראשו, להקפיד שלא להימשך אחר סעודתו ב"שולחן עורך", באופן שיימנע ממנו לקיים את המצוות שנותרו לו כהלכתן.

[1] ראה מהר"ם שיק (או"ח סי' ר"ס) ומהר"י אסד (שו"ת יהודה יעלה או"ח סי' ק"ס), לגבי מי שאכל מצה ומרור למרות שמסתכן בכך, דאין לך מצוה הבאה בעבירה גדולה מזו.

יתירה על כך מבואר בשו"ת עונג יום טוב (סימן מ"א), שאם אמדו הרופאים שיש סכנה בכך שיאכל מצה, והוא עבר על דבריהם ואכל, אם באותו לילה הבריא וכעת יכול לאכול מצה ללא סכנה, חייב הוא לאכול מצה שוב, שהאכילה הראשונה שהייתה בשעת פטורו, לא עלתה לו כלל.

ובתשובות והנהגות (ח"ב סימן רמ"א) חילק בענין זה, שאם אכילתו כרוכה בספק סכנה ממש, וכל שכן כשיש רוב לסכנה, אסור להחמיר בזה, אבל אם חשש הסכנה רחוק, שבכל התורה בכהאי גוונא הולכים אחר הרוב, אלא שבפיקוח נפש לא הלכו אחר הרוב, בזה אם כוונת החולה לשם שמים וראוי הוא לכך, אף שאין מורים לו להחמיר, מכל מקום אם עשה כן קיים מצוה, והביא שכן מצאנו בצדיקים וקדושים, וחלילה להרהר אחר מעשיהם.

^[2] שו"ע (סימן תע"ב ס"י).

^[3] משנה ברורה (סימן תע"ב סקל"ה), וביאר בשער הציון, דאין זה דרך חירות. והאחרונים דנו אם חייב אדם בקיום שאר מצוות עשה, כגון מצה ומרור, כשיחלה על ידי כך חולי שאין בו סכנה (ראה מקראי קודש פסח ח"ב סימן ל"ב).

^[4] שו"ת מהר"ם שיק (או"ח סימן ר"ס) הובא בשבט הלוי (ח"ה סימן רי"ט).

^[5] עיין לעיל בעניין ד' כוסות.

^[6] נשמת אברהם (מהדורה חדשה חלק א' עמ' תרע"א) בשם הגרי"י נויבירט זצ"ל. והוסיף שבכוס הרביעית יצא בברכת אחרונה מהמסובים האחרים.

^[7] נשמת אברהם (מהדורה חדשה חלק א' עמ' תרע"א).

^[8] אור לציון (חלק ג' פרק ט"ו ס"ק ד').

^[9] וכנ"ל בעניין ד' כוסות.

^[10] עי' בפרי מגדים (סימן ר"ד א"א ס"ק ט"ז) כתב שביינות שלנו שאינם חזקים, אם יש רוב מים אין לברך על המשקה בורא פרי הגפן. וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שברוב יין בודאי אפשר לברך בורא פרי הגפן (הלכות שבת בשבת חלק א' עמ' שפ"ו, ועיין בקובץ תשובות חלק ג' סימן ל"ד), וכן כתב בחזון עובדיה (פסח חלק ב' קדש סעיף ט"ו) שאין לערב מים אלא אם הרוב יין. ובאור לציון (חלק ב' פרק כ' סעיף י"ח) כתב, שביינות המצויים בחנויות אין למזוג אלא פחות מחצי מכמות היין, משום שאי אפשר להבחין אם השתנה טעם היין מחמת המים כיון שמוסיפים בהם אלכוהול ושאר חומרים. אמנם ביין טבעי וחזק ללא תוספות, אפשר למזוג שלשה חלקים מים וחלק אחד יין, אם יש במשקה הנוצר טעם יין.

^[11] ארחות רבינו (מהדורה חדשה, חלק א' עמ' רי"א) בשם החזון איש.

^[12] שו"ת מנחת יצחק (חלק ח' סימן י"ד); שבט הלוי (חלק י' סימן מ"ב אות ט') וקובץ מבית לוי (חלק י"ד עמ' נ"ה); ועיין ברמ"א (סימן ר"ד סעיף ה') ומשנה ברורה (שם ס"ק כ"ט).

^[13] מנחת שלמה (קמא סי' ד') ובהליכות שלמה (פסח פרק ט' סעיף י"ג); שיעורי הגרי"ש אלישיב (ברכות עמ' שע"א).

^[14] חוט שני (ברכות, עמ' קפ"א).

^[15] אור לציון (חלק ב' פרק כ' סעיף י"ח); ובקובץ מבית לוי (חלק י"ז עמ' מ"ט) כתב שמותר לערב מים אם עדיין הטעם מורגש היטב; בספר דרור יקרא (עמ' תל"ב) מובא בשם הגר"ח קניבסקי זצ"ל שאפשר לערב מים כל שאין טעם המיץ נפגם.

^[16] שולחן ערוך (סימן רע"ב סעיף ו'); משנה ברורה (סימן תע"ב ס"ק ל"ז); כף החיים (סימן תע"ב ס"ק ע"ד).

^[17] להלן אופן הכנת יין צימוקים – על פי המבואר במשנה ברורה (סימן רע"ב ס"ק ט"ו – י"ז; ובשער הציון שם ס"ק כ"ג כתב שלכתחילה יסחט את הצימוקים, ובאופן זה אין צריך להשרותם כדלהלן): יש לקחת צימוקים שיש בהם לחלוחית (ברמה כזו כך שאם ילחץ אותם יצא מהם דבשם; ויש לוודא שהם נקיים מתולעים ומחמץ. ולעתים יש להשרות אותם תחילה במים חמים עם חומר ניקוי כדי לוודא את נקיותם). את הצימוקים יכתוש, וישרה אותם – כשהם כתושים – בתוך מים במשך שלשה ימים. לחילופין, ניתן לבשל את הצימוקים במים [עיין בשלחן ערוך (סימן ר"ב סעיף י"א); שו"ת כנסת הגדולה (או"ח סימן א'); שו"ת אגרות משה (יו"ד חלק א' סימן ר"ח); מנחת שלמה (קמא סימן ד')].

לענין שיעור המים הניתן על הצימוקים, עיין בביאור הלכה (סימן רע"ב ד"ה מקדשין עליו) שהכריע שצריך שיהיו הצימוקים לכל הפחות יותר משישית בתערובתם עם המים, ושיהיה במשקה טעם יין. ובספר ארחות רבינו (מהדורה חדשה חלק א' עמ' ר"י) מובא בשם החזון איש שצריך שהצימוקים יהיו לפחות רבע. ובאור לציון (חלק ב' פרק כ' ס"ק י"ח) כתב שיתן חצי צימוקים וחצי מים, וכן כתב בחזון עובדיה (פסח חלק ב', קדש סעיף ט"ו). ועיין עוד בספר שלחן שלמה (חלק א' סימן רע"ב ס"ק ב'), ובשו"ת חזון עובדיה (סימן ו').

^[18] כמבואר ברמ"א (סימן תפ"ג סעיף א') לענין מי שאין לו יין. ובמשנה ברורה (שם ס"ק י"א), הוסיף שגם אם בכל השנה לא שותים מי דבש, אלא רק בפסח, אפילו הכי יכול לקחת מי דבש לארבע כוסות במקום שאין לו יין.

^[19] שמירת שבת כהלכתה (חלק ב' פרק נ"ג סעיף ח').

^[20] בענין זה: דעת החזון איש שיתכן ומיץ תפוזים נחשב לחמר מדינה (הלכות חג בחג פרק י"ט הערה 27). ובשו"ת אגרות משה (או"ח חלק ב' סימן ע"ה) כתב שחמר מדינה היינו משקה שמכבדים בו אורח לשם כבוד, אף כשאינו צמא. ובשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל מובא שמיץ תפוזים ומיץ אשכוליות טבעי נחשבים חמר מדינה, אולם מיץ שעיקרו מים עם תמציות טעם – דינו כמים (שבות יצחק פסח עמוד ק"ל). ובחוט שני (פסח פרק י"ז ס"ק י"א) כתב שחולה שאינו יכול לשתות יין או מיץ ענבים, יקח לארבע כוסות מיץ אשכוליות, שאף שקשה לומר שהוא באמת חמר מדינה, אבל כדי לא לבטל מצות ד' כוסות ישתה את זה, ואת כוס של קידוש ישתה אחר.

^[21] שער הציון (סימן תפ"ג ס"ק ח') בשם הפרי מגדים.

^[22] עיין ברמ"א (שם) שיש אומרים שאין לקדש על שאר משקין.

^[23] תשובות והנהגות (חלק ג' סימן קל"ו).

^[24] עיין משנה ברורה (סימן תפ"ג ס"ק א').