יום כיפור לחולים ומאושפזים בבתי החולים

https://medicalhalacha.co.il/wp-content/uploads/2022/11/123.jpg

הרב יוסף שפרונג

יום הכיפורים

ערב יום כיפור

  • אדם שחטא לחבירו, שכנו או בן משפחתו בדיבור או בממון, חייב לפייסו ולרצותו, ואין יום כיפור מכפר על חטאים אלו עד שיפייס את חברו. מי שאינו יכול ללכת בעצמו לפייס את חבירו, יכול לעשות כן בטלפון, או ע"י שליח.
  • נוהגים לטבול במקוה בערב יום כיפור. לכתחילה, יש לטבול החל מהשעה 11:25 לפני הצהריים. ומי שאינו יכול לטבול, יעמוד תחת זרם המים במקלחת כ – 6 דקות רצוף, ועלתה לו רחיצה זו (כשפיכת תשעה קבין).
  • אכילה בערב יום כיפור היא מצוה. אף חולה שאינו צם ביוה"כ, מקיים מצווה באכילה זו.
  • הדלקת נרות: השנה חל יום הכיפורים בשבת, ולכן בברכת הדלקת נרות אומרים "להדליק נר של שבת, ושל יום הכיפורים".

 

יום הכיפורים הוא היום הקדוש ביותר בשנה, אותו נתן הקב"ה לבני ישראל למחילת וסליחת עוונות, וחתימתם לשנה טובה. מצוות היום העיקריות הן העינוי, ותפילות היום (בדגש על הוידויים הנאמרים בתפילות).

בספרי הקדמונים מבואר, כי הצער והחולשה הנגרמים לאדם בשל עינויי היום, הם הם שמזככים אותו ומזכים אותו בסליחה ומחילה. טוב לזכור זאת בעת בה מתגבר קושי הצום וההימנעות ממאכל ושתיה.

הוידוי, מעבר להיותו חלק מנוסח התפילה, הוא מהוה עיקרו של יום והוא החלק בחשוב ביותר במצות התשובה. על כן, ראוי להיזהר באמירתו והלכותיו.

 

תפילות יום הכיפורים

  • חולה שאינו יכול להתפלל את תפילות יום כיפור כסדרן, יקפיד על כל פנים לומר את עיקר הוידוי, דהיינו "חטאנו עווינו פשענו", ואם יכול ישתדל גם לומר את נוסח "אשמנו, בגדנו" וכו', ואת סדר "על חטא" וכו'.
  • וידוי נאמר בעמידה, וללא סמיכה או הישענות. חולה שאינו יכול לעמוד ללא סמיכה, אם יכול לעמוד ללא סמיכה רק במילים 'חטאנו עווינו פשענו' מה טוב, ואם גם זאת אין באפשרותו, יכול להישען, ובמידת הצורך ובאין יכולת אחרת – אף לשבת או לשכב.
  • חולה האוכל ביום הכיפורים, (או האוכל לשיעורים) אל יאמר בכניסת הצום (בנוסח "תפילה זכה") "הריני מקבל עלי לענות נפשי וגופי ביום הכיפורים הזה", אבל יכול לומר את הנוסח של קבלת שאר העינויים.
  • חולה המתפלל לבדו, אינו אומר בתפילת 'כל נדרי' את הקטע "מיום כיפורים שעבר, ועד יום הכיפורים הזה".

 

 

מצות העינוי מאכילה ושתיה ביום הכיפורים נעלית וחשובה עד מאד. מי שמצבו הפיזי והנפשי מאפשר לו לקיים מצוה זו, אשריו ואשרי חלקו.

אלא שיש לזכור, שהתורה אוסרת על האדם להכניס את עצמו למצב של סיכון ואף ספק סיכון, ואותה תורה שציוותה אותנו להימנע מאכילה ושתיה ביום זה, מצווה את מי שמצד מצבו נדרש הוא לאכול או לשתות – לעשות זאת.

על אף התחושה הקשה שעלולה להתלוות לאכילה ושתיה ביום זה, יש לדעת את דברי החפץ חיים במשנה ברורה, שחולה שיש בו סכנה הצריך לאכול ומחמיר על עצמו להתענות, אין זה אלא שופך דמים. יתרה מכך כתבו הפוסקים, שהמסכן עצמו לצום ביום הכיפורים, הרי צם לחינם ואף שכר התענית עצמה לא עלה בידו, ואינו אלא מצווה הבאה בעבירה.

ואדם שע"פ הוראת רופא חייב לאכול או לשתות ביום כיפור, מצוה היא בידו בעת האכילה והשתיה, ומעשיו רצויים ואהובים לפני הקב"ה.

כמובן, שאין להקל ראש בחובת תענית זו, וראוי לכל חולה לברר מבעוד יום אצל רופא ומורה הוראה האם מצב בריאותו מאפשר לו לצום, ובאיזו מידה (אכילה, שתיה, אכילת ושתיית שיעורים, שעות צום ועוד).

 

אכילה ושתיה ביום כיפור לנזקקים לכך

האוכל בשיעורין. מומלץ להכין מראש אוכל בשיעורין וכן כוסיות מיוחדות לשתיה בשיעורין.

  • האוכל ביום כיפור אינו עושה קידוש, גם לא בשנה זו שיום זה חל בשבת.
  • חולה הצריך לאכול פת ביום הכיפורים, יטול את ידיו קודם האכילה באופן הרגיל – את כל ידיו.
  • האוכל או השותה מברך ברכה ראשונה, אף אם אוכל ושותה פחות משיעור. כל עוד שלא הסיח דעתו אינו מברך שוב ברכה ראשונה, ואף שממתין להפסיק ביניהם שלא יצטרפו לשיעור.
  • מי ששינה את מקומו (כגון שהלך מהמחלקה לבית הכנסת), צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה קודם שיאכל או ישתה.
  • חולה שאכל לשיעורין אינו מברך ברכה אחרונה.
  • חולה שאכל כרגיל ולא לשיעורין, מברך ברכה אחרונה, ואם אכל פת מברך ברכת המזון. בברכת המזון יוסיף ויאמר 'רצה והחליצנו' ו'יעלה ויבוא'. אם אכל מיני מזונות, בברכת מעין שלש אומר 'ורצה והחליצנו ביום השבת הזה, וזכרנו לטובה ביום הכיפורים הזה'. אם שכח ולא הזכיר 'רצה' או 'יעלה ויבוא' אינו חוזר.

 

דינים נוספים

  • חולה (אף שאין בו סכנה) או יולדת שצריכים לרחוץ, מותרים לרחוץ אפילו את כל גופם, שכן רחיצה שהיא לשם רפואה מותרת ביום הכיפורים.
  • חובה על כל אדם לרחוץ ידים לפני ואחרי כל מגע עם חולים. לשם כך יש להשתמש בחומר מחטא שנמצא בכל חדר ובכל מחלקה. בהיעדר חומר כזה, יש לשטוף את כל היד עם מים וסבון.
  • חולה (אף שאין בו סכנה) או יולדת שאין להם נעלים או נעלי בית שאינם מעור, מותרים ללבוש נעלי עור בשעת הליכתם, אך ידאגו להסירם כאשר הם יושבים או שוכבים.

 

המדור בבניה ויעלה בקרוב…