חציצה בטבילה – פצעים וחתכים
הקדמה:
העיקרון הבסיסי שהטבילה אמורה להתבצע ללא דבר-חציצה בפני מי המקווה (שולחן ערוך, יו"ד, קצח).
כל דבר המחובר לגוף בצורה טבעית אינו חוצץ. אך באם הוא עומד לפרוש, אזי הוא מהווה בעיה. לפיכך:
דם:
טיפת דם שהתייבשה על גוף האשה, הרי היא חוצצת, ויש להסירה לפני הטבילה.
במידה וטיפת הדם עודנה לחה, אינה חוצצת, היות ומי המקווה נושקים לגוף תחת הטיפה הלחה (שולחן ערוך, קצח, ט; תורת הטהרה, יז, סא).
ריר, מוגלה, גלד:
ריר ומוגלה המצטברים בפצע, תוך שלושה ימים עודם לחים ואינם חוצצים. לאחר שלושה ימים נעשים יבשים ועקרונית הרי הם חוצצים. כמו כן, גלד יבש מעל הפצע, מעיקר הדין הרי הוא חוצץ (שולחן ערוך, קצח, ט).
מה לעשות?
גלד שנקרם או ריר שייבשׁ, אין לגרד ולהסירם כי קרוב לוודאי שהפעולה תגרום לפציעה ויזוב דם נוסף.
לפיכך יש לרכך במים חמים בלבד. ניקוי וריכוך זה מכשיר את הגלד היבש לספוג את מי המקווה ובכך אינו חוצץ.
בפציעה קלה אשר חלק ניכר מהגלד סר באופן טבעי, ניתן לנסות בעדינות רבה להסיר את הגלד הנותר, ובלבד שאין חשש שיגרם דימום חדש (שיעורי שבט הלוי, קצח, ט, ט).
המלצה כללית:
למעשה באופן כללי, לא כדאי להתעסק ולתור אחרי גלדי דם, ויש להסתמך על הרחצה הקודמת לטבילה שהיא מרככת הכל.
אַקְנֶה/ שלפוחית/ שטף דם:
אקנה (פצעי בגרות) וכן שלפוחית שיש בתוכה נוזל או מוגלה, או אשה שיש בגופה צבר דם (המטומה), הרי הם אינם חוצצים בטבילה. רצוי שלא לנגוע בהם, כי באם תנקוב בהם עלול לצאת דם (ראה אפיקי מים, יד, יז).
בברכה,
איתיאל כ"ץ
המדור בבניה ויעלה בקרוב…