בס"ד
לוח השנה האזרחי (הנוצרי):
הלוח השנה האזרחי המקובל בעולם, הונהג בצו של האפיפיור הנוצרי גרגוריוס ה-13 בשנת 1582, ומכאן שמו "הלוח הגרגוריאני".
בלוח השנה הנוצרי חלו תמורות ושינוים במרוצת השנים (בתוקפה הקדומה היה מקובל לוח השנה היוליאני, על שמו של יוליוס קיסר, שהונהג בשנת 45 לפני הספירה. לפני כן היה מקובל לוח השנה הרומי שנקבע לפי חודשי הירח).
חג המולד:
הנצרות מציינת את לידת ישו ("אותו האיש"), כיום חג (כריסטמס), על אף שבכתבי הנצרות אין מידע כרונולוגי אמין מתי אירע לידתו.
בעבר זרמים בנצרות חגגו את לידתו בתאריכים שונים, חלק חגגו ב 25 לדצמבר, וחלק ב 7 לינואר. כהיום מקובל בנצרות לחוג ב 25 לדצמבר את יום לידתו, ובתאריך 1 לינואר, את היום שבו הוא נימול, אל אף שאין לכך ביסוס היסטורי.
הלכות עבודה זרה:
במשנה במסכת עבודה זרה (א, ג) מופיע איסור סחורה עם עובדי עבודה זרה, בימי חגם מפאת החשש שהם יודו לאלילם:
"לפני אידיהן (חגיהם) של עובדי כוכבים שלשה ימים – אסור לשאת ולתת עמהם, להשאילן ולשאול מהן, להלוותן וללוות מהן, לפורען ולפרוע מהן".
המשנה מפרטת מספר חגים: "קלנדא, וסטרנורא, וקרטיסים, ויום גנוסיא של מלכיהם, ויום הלידה (של המלך) ויום המיתה".
רבי מאיר הכהן מרוטנבורג (אשכנז, 1298) כתב, כי דברי המשנה נסובים רק על חגים ספציפיים: "ופירש רבינו שמואל בשם רבינו שלמה זקנו (רש"י), דמן הדין אינו אסור (לסחור) אלא ביום האיד שעושין בשביל ישו הנוצרי, כגון ניטל וקינה, אבל שאר איד שלהן אין תופשין בו ממשות".
רבי משה בן מימון (מצרים, 1204) פסק (עבודת כוכבים, ט, א), שישנו איסור הנאה במסחר הנעשה ביום החג עצמו, בשונה מהנעשה בימים לפני:
"…עבר ונשא ונתן עמהן באותן השלשה ימים הרי זה מותר בהנאה והנושא ונותן ביום חגם עמהן הרי זה אסור בהנאה".
מסחר – הלכה למעשה:
בשולחן ערוך (יו"ד, קמח, יב) נפסק כי בימינו אין בקיאים בעבודה זרה ואין איסור: "יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה אינם בקיאים בטיב אלילים, לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים".
הרמ"א (שם) הקיל יותר, כי יהודיים המתגוררים בחוץ לארץ, ניתן אף להחניף להם ביום חגם, כאשר יש חשש לאיבה. אך הוסיף: "בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם".
קניות ב :Black Friday
עונת השופינג הגדולה בארצות הברית חלה בין החגים הנוצרים (חג ההודיה 29.11 – לחג המולד 24.12).
בשולחן ערוך (יו"ד, קמח, ח) מופיע כי האיסור להתעסק במסחר הינה דווקא עם מי שחוגג לשם עבודה זרה:
"אין יום החג אסור אלא לעובדים בו בלבד, אבל העובדי כוכבים ששמחים בו ואוכלים ושותים ומשמרים אותו מפני מנהג או מפני כבוד המלך, אבל הם אינם מודים בו, הרי אלו מותרים לשאת ולתת עמהם".
המבצעים בשווקים וברשתות המחסר העולמיות החל מ – 29 לנובמבר ועד ל – 24 לדצמבר, אינם מבטאים בהכרח אדיקות באמונה בנצרות, אלא זהו פולקלור עממי סביב מעגל השנה.
לפיכך, אף שאין לעודד תופעה זו המאפיינת תרבות שאיננה יהודית ומקורה בנצרות, אך מן הדין אין איסור לרכוש במבצעים הללו גם מרשתות שבבעלות מי שאינו יהודי.
מלבד האמור, נפסק בשולחן ערוך (או"ח, תקלט, ה) בהלכות חול המועד שישנו איסור במסחר שאינו לצורך המועד, כי במידה שמתקיים יריד שאינו מצוי, מותר לסחור בו היות וזה נחשב "כדבר האבד" שמותר במועד. מדברי המשנה ברורה (שם, יט) משתמע לכאורה שאף כאשר חול המועד פסח נקלע בסמיכות לחגיהם, יש להקל, הואיל וזה "דבר האבד".
ליל נִיטְל:
ניטל הוא כינוי לחג המולד בפי יהודי אשכנז, בעיקר החסידים.
קיימות מספר תפישות לגבי מקורו של המילה, יש מעגנים שהוא תרגום של 'יום לידה' בלטינית עתיקה, ויש הרואים בו ראשי תיבות של המילים ביידש: "נישט יידן טאָרן לערנען", שתרגומם החופשי: "יהודים להימנע מלמוד תורה".
מנהגי החסידים:
בעדות המזרח ובקהילות הליטאים, לא נהגו כלל מנהגים מיוחדים בתאריך זה, והם נוהגים להגות בתורה כבשאר לילות השנה.
ישנם מנהגים שונים בקהילות החסידיות לתאריך זה.
המנהג העיקרי הינו הימנעות מלימוד תורה ביום חג המולד מהשקיעה ועד חצות הלילה. בזמן זה יש הנוהגים לקיים פעילויות מאורגנות, כגון הרצאות בנושאי חולין או משחקי שחמט או וקלפים, או סידור הבית ודברי חולין.
יש מקהילות החסדים הנוהגים לקרוא את תפילת "עלינו לשבח" בקול ובנעימה, שבו קיימת התייחסות ביקורתית לעובדי האללים: "שהם משתחווים להבל וריק".
הנימוק להימנעות מלימוד תורה בתאריך זה, הוזכר על ידי רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ):
"נוהגים שלא ללמוד בניתל עד חצות לילה, והטעם כפי ששמע מאביו, אדמו"ר הרש"ב "כדי שלא להוסיף חיות" באותו האיש ובההולכים בשיטתו עתה".
בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים מופיע כי יש המבססים את השתרשות המנהג, שהיהודים היו נמנעים ללכת ללמוד בבתי המדרש בליל החג, לפי שהיו נפוצות התגרויות והצקות ליהודים שיצאו לרחוב בעת הזו, ולפיכך הוחלט שלא לקיים לימודים בליל זה.
התנגדות הלכתית:
מלבד זאת חלק מפוסקי ההלכה התנגדו לחלק מהמנהגים הנוהגים ביום זה.
בשו"ת חתם סופר (קובץ תשובות סימן לא) התנגד למנהג להינמע מאישות ומטבילה בליל זה: "מנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן".
בשו"ת יביע אומר (ז, יו"ד, כ) פסק רבי עובדיה יוסף זצ"ל בצורה דומה: "אין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל".
כמו כן רבי מרדכי אליהו זצ"ל התבטא: "המנהג הזה היה בחוץ לארץ, ואצל האשכנזים. אבל הספרדים בכל מקום, וגם האשכנזים הבאים לארץ ישראל לא קיבלו מנהג זה, וממילא ביטלו מנהג זה".
יחד עם זאת, מספר חסידיות ובכללם חסידות חב"ד, נוהגות הימנעות מלימוד תורה בליל זה.
בברכה
הרב איתיאל כ"ץ
המדור בבניה ויעלה בקרוב…