• דיני שליח ציבור
• שליח ציבור צריך לעמוד בשעת התפילה כולה, ולאו דוקא בחזרת הש"ץ^[1], ועל כן לא יעלה לשמש כשליח ציבור אדם חלוש או זקן שאינו יכול לעמוד בכל התפילה[2], אף אם ראוי והגון הוא^[3].
• אמנם, אם הוא  מקיים מנין מצומצם בביתו, רשאי הוא לבקש את מחילת הציבור ולשמש כש"ץ בכל חלקי התפילה פרט לחזרת הש"ץ^[4].

• יש שכתבו, שבפיוטים הנאמרים בחזרת הש"ץ בתפילות הימים הנוראים, יש להקל לש"ץ לשבת^[5].
• השומע על ידי מכשיר שמיעה יכול לשמש כשליח ציבור, אף לדעת הסוברים ששמיעה באמצעות מכשיר אין דינה כשמיעה[6].
• תקיעה ושמיעת שופר
• הבעל תוקע בראש השנה צריך לעמוד בשעת התקיעות^[7] וכן בשעת הברכות^[8], ולא לסמוך עצמו באופן שאם תינטל הסמיכה, יפול^[9]. ובדיעבד, אם תקע בישיבה – יצא^[10]. אמנם, אדם זקן או חלוש יכול לסמוך עצמו אף בסמיכה ממש^[11].
• אף השומעים צריכים לעמוד בשעת התקיעות, הן בשעת תקיעות דמיושב (התקיעות שקודם תפילת מוסף) והן בתקיעות דמעומד (במהלך תפילת מוסף)^[12].
• אדם זקן חלש יכול להקל ולשבת בתקיעות דמיושב^[13], אך אם שומע רק תקיעות אלו ולא ישמע את התקיעות הנוספות בתפילת מוסף, לכתחילה צריך לעמוד^[14], אך אם קשה עליו העמידה, יכול לסמוך או לשבת^[15].
• תקיעה ושמיעת שופר בגוף ובמקום שאינו נקי
• אדם שגופו אינו נקי או שהוא נמצא במקום שאינו נקי – באופן שהוא אסור כעת באמירת דברים שבקדושה, ועליו לתקוע כעת בשופר או לשמוע את השופר, ואין באפשרותו לנקות את גופו או את המקום לפני שיעבור זמן המצוה – מותר לו לקיים את המצוה במצב זה, אך לא יברך עליה^[16] (אם כי יכול לשמוע ברכה מאחר). ויש שכתבו, שאם אחר כך הזדמנה לו אפשרות לקיים את המצוה בגוף ובמקום נקי – יחזור ויקיים את המצוה בלא ברכה^[17].
• שמיעת קול שופר ע"י מכשירי שמיעה
• אדם המרכיב מכשיר שמיעה שיש באפשרותו לשמוע ממרחק קצר ללא המכשיר, נכון שיתקרב אל בעל התוקע כך שיוכל לשמוע את קול השופר – גם ללא המכשיר[18]. ויש הסוברים שנכון שגם יסיר את המכשיר מאוזניו[19],
• יש שכתב שאדם המרכיב מכשיר שמיעה באוזן אחת, ובאוזנו השניה הוא שומע ללא מכשיר – יוצא ידי חובה בשמיעה זו לכל הדעות[20].
• יש שכתבו שלדעת הסוברים שאין יוצאים בשמיעה באמצעות מכשיר שמיעה, יש להסיר את המכשירים משתי האוזניים[21].

^[1] עיין ספר חסידים (סימן תשנ"ו), ובספר מנחת אהרן (כלל י"ב אות כ"ז) הביא בזה ב' טעמים: מפני כבוד הציבור (וכ"כ בשו"ת משנה הלכות חלק ז' סימן ט"ו), וגם שש"ץ דומה לכהן בעבודתו, שאינו עובד אלא בעמידה. ועיין במרדכי (ברכות פרק א' אות ט"ו) שעל הש"ץ לעמוד שנאמר "לעמוד לשרת". ובספר חשוקי חמד (יומא כ' ע"ב) הביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שעליו לעמוד משום 'עומד לפני המלך'. ובאבני חן (זילברשטיין, חלק ב', כנפי רוח, פרק י"א סעיף ג' בהערה) הוסיף עוד בשמו, שאם אינו יכול לעמוד בחזרת הש"ץ, אף אם יש לו מעלות שאין לאחרים, אין למנותו לשליח ציבור, משום שהעמידה היא מעיקרי התפילה ועדיפה על פני המעלות האחרות.

[2] ועיין בשו"ת הריב"ש (סימן תי"ב) שכתב שבחלקי התפילה אותם אומר הש"ץ לעצמו בלחש ואינו מוציא את הציבור – הוא רשאי לשבת.

^[3] ספר חסידים (שם).

^[4] משנה הלכות (שם); שערי זבולון (עניני ש"ץ, עמ' רכ"ו).

^[5] משנה הלכות (שם).

[6]  שלענין לשמש כשליח ציבור יש כמה טעמים להקל בכך "וחומרא בזה קולא היא ועוון לבזותו במה שלא ניתן לו להיות ש"ץ", ראה תשובות והנהגות (חלק א' סימן ק"א). וכן כתב בשו"ת יביע אומר (חלק ז' או"ח סימן י"ח) שהשומע על ידי מכשיר שמיעה יכול לשמש כשליח ציבור. וכן הורה הגר"א וייס שליט"א (קונטרס 'אוזן עבדך' עמ' צ').

^[7] שולחן ערוך (או"ח סימן תקפ"ה סעיף א').

^[8] משנה ברורה (שם ס"ק א').

^[9] מגן אברהם (שם ס"ק א').

^[10] מגן אברהם (שם).

^[11] ברכי יוסף (חו"מ סימן י"ז ס"ק ג') והובאו דבריו להלכה גבי שעת הדחק בשער הציון (שם ס"ק ב') ובדעת תורה (שם ס"ק א').

^[12] משנה ברורה (שם ס"ק ב').

^[13] עיין משנה ברורה (שם) שכתב שאף שנהגו לעמוד, מ"מ הרשות לשבת בתקיעות אלו.

^[14] משנה ברורה (שם).

^[15] שכן מעיקר הדין השומעים אינם חייבים כלל לעמוד בשעת התקיעות (משנה ברורה שם ובשער הציון ס"ק ד', בשם הרדב"ז, ברכי יוסף, מטה אפרים ודרך החיים).

^[16] הליכות שלמה (תפלה פרק כ', דבר הלכה ס"ק ל"ו); תשובות והנהגות (חלק א' סימן ש"מ, וחלק ב' סימן ר"פ). ועי"ש שכתבו שאף שהביאור הלכה (סימן תקפ"ח ד"ה שמע), הכריע שאין לקיים המצווה בגוף שאינו נקי, אין דבריו אמורים אלא במקום שלא תתבטל המצווה לגמרי אלא שתידחה לזמן אחר, אולם במקום שתידחה המצווה לגמרי אף לדבריו יש לקיימה כעת.

^[17] כן כתב המטה אפרים (סימן תקפ"ח סעיף ה') לענין תקיעת שופר.

[18] לדעת כמה מהפוסקים אין יוצאים ידי חובה בשמיעה באמצעות מכשיר שמיעה. וראה שם (?) שיש שצידדו להקל בזה. אמנם גם לדעת המחמירים, מובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל (אשרי האיש (או"ח חלק ג' פרק מ"ג סעי"ף י"ח) שכבד שמיעה שיכול לשמוע גם בלא המכשיר והמכשיר נועד להיטיב את השמיעה, יוצא ידי חובה גם כשהמכשיר באוזניו. וכעין זה הביא בחזון עובדיה (פורים עמ' נ"ז) לענין שמיעת המגילה ברמקול, שאם גם בלא הרמקול היה שומע את הקריאה, שפיר דמי. ולדעה זו, די להתקרב אל הבעל קורא, ואין צורך להסיר את המכשיר. ועיין עוד בהערה הבאה.

[19] פסקי הגר"ש קמינצקי שליט"א (פורים פרק ח' סעיף ח'). וכך נראה מדברי הגר"א וייס שליט"א בתשובתו. ועיין שו"ת תשובות והנהגות (חלק א' סימן תשמ"ג) שדן לגבי שימוש ברמקול, שאף אם היה אפשר לשמוע ללא הרמקול, הרי כשהרמקול פועל הקול הטבעי מתערב בו.

[20] הגרז"נ גולדברג זצ"ל (קובץ תחומין חלק כ"ט עמ' 385).

[21] רבנו הגאב"ד הגר"א וייס שליט"א (אוזן עבדך עמ' ע"ט); שו"ת משנת יוסף (חלק י' סימן צ"ז).