במאמר זה יתבארו פרטים שונים בדיני ליל הסדר במצבים המצויים אצל חולים. לדוגמה: כיצד ינהג חולה המתקשה לשהות בשולחן הסדר עד סופו; האם מותר לשתות במהלך אמירת ההגדה; חולה המתקשה לדבר – האם יכול לצאת בשמיעת ההגדה מאחר; ועוד. עבור קיום מצוות האכילה לחולים מוקדש פרק בפני עצמו.

ברכת ההלל שבתפילה

• א. חולה המתפלל ביחידות, שמנהגו לומר בליל פסח הלל עם ברכה בבית הכנסת – ינהג כן גם כשמתפלל ביחידות^[1].
• ב. המתפלל ערבית מבעוד יום – יש שכתב שלא יברך על אמירת ההלל^[2], ויש שכתב שרשאי הוא לומר הלל בברכה^[3].

שעת פתיחת הסדר

• ג. כתבו הפוסקים שאין לקדש בליל הסדר מבעוד יום^[4]. בנוסף, אכילת מצה ומרור, שתיית ארבע כוסות וסיפור יציאת מצרים – אין יוצאים בהם ידי חובה קודם הלילה, אף לא בדיעבד^[5]. אם מצבו של החולה אינו מאפשר להמתין עד הלילה, יש שכתבו שאפשר לערוך את הסדר באופן שונה מהרגיל – ולהקדים מבעוד יום חלקים מסוימים מהסדר, ולאחר צאת הכוכבים לקיים את מצוות הלילה, ועיין בהערה^[6]. ולענין מעשה נכון להתיעץ עם מורה הוראה.

אמירת ההגדה

• ד. חולה המתקשה בדיבור, יכול לצאת ידי חובת מצוות סיפור יציאת מצרים על ידי שמיעת ההגדה מאדם אחר^[7]. וגם אישה יכולה להוציא את האיש^[8], ויש שהחמירו בזה^[9].
• ה. האומר את ההגדה בעצמו (ואינו יוצא בשמיעה מעורך הסדר) ראוי שיקפיד לאומרה באופן שישמיע לאזניו, ולא בלחש^[10].
• ו. אמירת ההגדה היא מצות עשה מן התורה, ואף מי שאין לו מצה ומרור [או שאינו יכול לאוכלם] חייב בה^[11]. ומי שאינו יכול לאכול כזית מצה מכל מקום יניח מצות לפניו ועליהם יאמר את ההגדה^[12].
• ז. חולה שאינו יכול לאכול כזית מצה, בברכת אשר גאלנו לא יאמר "לאכול בו מצה ומרור" רק יאמר "והגיענו הלילה הזה, כן ה' אלקינו יגיענו" וכו'^[13].

אכילה ושתיה במהלך אמירת ההגדה

• ח. אין לשתות יין או כל משקה משכר בין כוס ראשונה לשניה^[14], אך מותר לשתות שאר משקים^[15].
• ט. לכתחילה אין לאכול בין כוס ראשונה לשניה, אולם אם הוא רעב – יכול לאכול^[16]. ועדיף שיאכל קודם מזיגת הכוס השניה^[17], אמנם אם הוא רעב מאוד והרעב מפריע לו באמירת ההגדה – אפשר להקל לאכול גם במהלך אמירת ההגדה^[18].

שינה במהלך ה'סדר'

• י. לכתחילה יש להיזהר שלא להירדם בתוך הסעודה^[19]. ויש שכתב להיזהר שלא להירדם מתחילת הקידוש עד לאחר אמירת ההלל^[20]. חולה או זקן שנרדם במהלך ליל הסדר ועלול להפסיד את קיום המצוות – מותר להעיר אותו^[21].
• יא. אדם שנרדם במהלך הסעודה למשך יותר מחצי שעה – צריך ליטול ידיים שוב בלי ברכה^[22]. ויש שכתב שאף בפחות מכך יש להחמיר וליטול ידיים^[23].
• יב. אם נרדם באמצע אכילת האפיקומן ושוב התעורר – אם הוא אוכל לבדו לא ימשיך לאכול, אך אם הוא אוכל עם אנשים נוספים ויש מהם שנשאר ער – יכול להמשיך לאכול^[24].
• יג. נוהגים שלא לתת לנכרי ממצת המצוה של ליל הסדר, וכן ממצת האפיקומן^[25]. יש לשים לב לזה בבית שיש בו עובד זר נכרי.
• יד. חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח ובסיפור יציאת מצרים, ולספר בנסים ונפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו – עד שתחטפנו שינה^[26]. אולם אדם חלוש וחולה, שאם לא יישן כראוי יתקשה בתפילת שחרית, מוטב שיישן^[27].

עריכת ליל הסדר בזמן מצומצם

• טו. חולה שאינו יכול להישאר ער עד שעה מאוחרת ומוכרח לקצר בעריכת הסדר, ינהג כדלהלן: יקדש וישתה כוס ראשון בהסיבה, וידלג על "ורחץ" ועל "כרפס". יאמר את ההגדה לפחות מ'רבן גמליאל אומר' עד גאל ישראל' וישתה כוס שני^[28]. ויש שכתבו שיאמר 'מה נשתנה' ו'עבדים היינו', שהוא עיקר חיוב סיפור יציאת מצרים, ואם יש עוד זמן יאמר גם מ'רבן גמליאל אומר' עד לאחר שתית כוס שני^[29]. ואם יש עוד זמן, יאמר את שאר חלקי ההגדה.
• טז. לאחר "מגיד" יאכל מצה, מרור וכורך. אכילת מצה קודמת למרור, ומרור קודם לכורך.
• יז. באכילת המרור יברך רק 'על אכילת מרור', אך לא יברך 'בורא פרי האדמה' – גם אם לא אכל כרפס^[30].
• יח. לאחר סיום הסעודה, יאכל כזית מצה לשם אפיקומן, יברך ברכת המזון, וישתה כוס שלישי. אם אין לו זמן נוסף, יברך כעת ברכה אחרונה על היין.
• יט. יאמר הלל, וישתה כוס רביעי. ואם בשעת אמירת ההגדה דילג על חלקו הראשון של ההלל – ישלימו כעת אם יש לו זמן. אם יש לו זמן נוסף, לא ישתה את הכוס בגמר ההלל, אלא יאמר גם נשמת כל חי עם הברכה שבסופה, ויברך ברכה אחרונה. אם בירך ברכה אחרונה לאחר כוס שלישי, יברך שוב לאחר כוס זו.
• כ. כאשר יש צורך לקצר עוד יותר את הסדר, יש לעשות זאת על פי הסדר הבא, כאשר כל המוקדם יותר – קודם לבאים אחריו: אכילת כזית מצה, קידוש, כזית מרור, ברכת המזון וכוס שלישית, אפיקומן, שאר הכוסות, כורך, שני כזית של מוציא מצה. ובאמירת ההגדה – מה נשתנה ועבדים היינו, "כל שלא אמר שלשה דברים", שאר חלקי ההגדה^[31].
• כא. מי שמסיבה כלשהי לא הצליח לקיים את מצוות הלילה עד סמוך לחצות, יקדים את אכילת המצה והמרור לאמירת ההגדה כדי שיספיק לאוכלם לפני חצות, ואחר כך יאמר את ההגדה, ואחר כך יסעד את סעודתו^[32].
• כב. אם לא הצליח לקיים את מצוות הלילה עד לאחר חצות, ינהג את כל מנהגי הסדר וגם יאכל מצה ומרור, אך לא יברך 'על אכילת מצה' ו'על אכילת מרור'^[33], וכן לא יברך ברכת 'אשר גאלנו'^[34]. ויש שכתב שיכול לברך ברכת 'אשר גאלנו'^[35]. כמו כן, לא יברך ברכת בורא פרי הגפן אחר חצות אלא על כוס ראשון ושלישי (גם בני אשכנז המברכים על כל הכוסות)^[36].

האומר הלל אחר חצות, יכול בדיעבד לחתום בברכת 'יהללוך'^[37], ויש שכתב שאחר חצות לא יחתום בברכת 'יהללוך'^[38].

^[1] מנחת אשר (שיעורים אגרות ומאמרים הנוגעים למגפת הקורונה, סימנים סח-סט).

^[2] הגדה של פסח מועדים וזמנים (עמ' נ"א), מועדים וזמנים (חלק ג' סימן ר"ס).

^[3] שו"ת יחוה דעת (חלק ה' סימן ל"ד), וכן מבואר בספר המכתם (פסחים קט"ז ע"ב) ובמאירי (פסחים קי"ז ע"ב), וכן משמע בשלחן ערוך (סימן תע"ב סעיף א').

^[4] שלחן ערוך (סימן תע"ב סעיף א').

^[5] עיין במשנה ברורה (סימן תע"ב ס"ק ד').

^[6] במקרים אלו קיימות אפשרויות שונות כיצד לנהוג: [א] להתחיל בעריכת הסדר מבעוד יום לפני הקידוש, ולומר את ההגדה עד "רבן גמליאל אומר" [עיין במשנה ברורה (סימן תע"ג ס"ק ס"ד)]. ואחר צאת הכוכבים – לקדש ולהמשיך באמירת ההגדה. [ב] לקדש מבעוד יום ולהתחיל בעריכת הסדר, ולומר את ההגדה עד "רבן גמליאל אומר", ואחר צאת הכוכבים להמשיך באמירת ההגדה. [ג] לקדש מבעוד יום ולהתחיל בעריכת הסדר, ולדלג על ברכת "אשר גאלנו" ואמירת ההלל. ואחר כך אפשר להתחיל בסעודה ללא נטילת ידיים והמוציא, ולאכול רק בשר ודגים ושאר מאכלים מלבד המצה, ואחר צאת הכוכבים – לומר ברכת "אשר גאלנו" והלל, ואחר כך ליטול ידיים ולאכול מצה, מרור, כורך ואפיקומן. ובכל אחד מהאופנים הללו – טוב לחזור ולטבול כרפס במי מלח ולאכול, לצאת גם לדעת הסוברים שטיבול זה אף הוא צריך להיות בלילה.

ולענין קידוש מבעוד יום – עיין בכף החיים (סימן תע"ב ס"ק ו') שכתב שאם קידש מבעוד יום, יש לסמוך על דעת הסוברים שיצא בדיעבד. אמנם בשו"ת מנחת יצחק (חלק י' סימן מ"א) כתב שאין להקל לקדש מבעוד יום בשני הימים הראשונים של פסח, אף לא בשעת הדחק. אך בשו"ת מנחת אשר (חלק ג' סימן ל"ו) כתב שבשעת הדחק כשאי אפשר לקדש בלילה, יש לקדש מבעוד יום. וכן בספר דעת זקנים (סגל, עמ' ס"ט) מובא בשם הגר"י זילברשטיין שליט"א שבדיעבד כאשר אין אפשרות להמתין עד הלילה, אפשר לקדש מבעוד יום. ובספר מקדש ישראל (הרפנס, פסח סימן תקמ"ו) הביא שיש שכתבו שבמקרה של קידוש מבעוד יום – אפשר לכוון לשם קידוש ולא לשם ד' כוסות, ואחר צאת הכוכבים לשתות עוד כוס לשם כוס ראשון של ד' כוסות. והנוהג כך, אם עורך את הסדר בדרך הג' הנ"ל – ישתה כוס זו אחר ברכת אשר גאלנו, וכוס נוספת אחר אמירת ההלל שלפני אכילת המצה. אמנם בספר מקדש ישראל (שם) כתב לפקפק בזה, משום שחז"ל תקנו שהכוס הראשונה תהיה כוס של קידוש.

עוד העיר בספר מקדש ישראל (שם), שבקידוש הנעשה מבעוד יום יש הפסק רב בין הקידוש לסעודה [ואמירת ההגדה בינתיים, אינה מועילה לענין זה אלא כשהיא נאמרת בזמנה ומקיימים בה מצות סיפור יציאת מצרים]. ולכן, כדי שיהיה הקידוש במקום סעודה, יש לשתות כוס יין נוספת לאחר שתית כוס הקידוש [ואין בזה משום הוספה על הכוסות] או לאכול אחר הקידוש כזית מצה מבושלת המותרת לאכילה בערב פסח. [ועיין עוד בשו"ת מעשה חושב (חלק ז' סימן ג'), ספר מקדש ישראל (הרפנס, פסח סימן תקמ"ו), שו"ת שב ורפא (חלק ו' סימן כ"ד)].

^[7] הרא"ם (סימן מ"א), הביאו הכנסת הגדולה (סימן תע"ג הגהות הטור אות י"ג), וציין לדבריו גם החיד"א בספרו כסא דוד (קונטרס גאולת עולם דף ק"י ע"ד); שו"ת חתם סופר (חלק א' או"ח סימן ט"ו); שו"ת חזון עובדיה (הוספות ומילואים לסימן כ"א), ועיין בספר מנחת אשר (פסחים סימן פ"ד) שהאריך בזה.

^[8] עיין בשלחן ערוך (סימן תע"ב סעיף י"ד) שנשים חייבות בכל מצוות הלילה. ובמשנה ברורה (שם ס"ק מ"ה) מבואר שגם אמירת ההגדה בכלל זה. וכתב הפרי מגדים (סימן תע"ט א"א ס"ק ב') דלסוברים שאשה חייבת בהגדה מדאורייתא, היא יכולה להוציא בזה את האיש.

^[9] שיטת התוספות (פסחים ק"ח ע"ב ד"ה שאף, ומגילה ד' ע"א ד"ה שאף בתרוץ הראשון) שהטעם של 'שאף הן היו באותו הנס', מועיל לחייב רק מדרבנן. ועיין עוד בברכי יוסף (סימן תע"ג אות ט"ו). וכתב הפרי מגדים (שם) שלסוברים שאשה אינה חייבת בזה מן התורה, אינה יכולה להוציא את האיש. ועיין עוד במנחת חינוך (מצוה כ"א) שתמה מה המקור לחייב נשים מן התורה בסיפור יציאת מצרים, וציין שהרמב"ם (הלכות ע"ז פרק י"ב הלכה ג') כשמנה את כל מצוות עשה שהזמן גרמן שנשים חייבות, לא מנה את סיפור יציאת מצרים.

^[10] עפ"י מנחת אשר (מועדים ח"ג סימן י"ג).

^[11] ראה פרי מגדים (משבצות זהב סו"ס תפ"ה),

^[12] תורת היולדת (פרק מ"ו הערה י"ב).

^[13] ביאור הלכה (סימן תפ"ג ד"ה עד גאל).

^[14] שולחן ערוך (או"ח סימן תע"ג סעיף ג').

^[15] משנה ברורה (שם ס"ק ט"ז).

^[16] שו"ת שבט הלוי (חלק ט' סימן קי"ח סעיף א'); ועיין הליכות שלמה (פרק ט' סעיף ל"ד ובהערה ס"ח) שבמקום הצורך אפשר לאכול או לשתות משקה שאינו ראוי לארבע כוסות בעת אמירת ההגדה.

^[17] שו"ת שבט הלוי (שם); ובאור לציון (חלק ג' סימן ט"ו תשובה ז') כתב שיאכל קודם כרפס.

^[18] שו"ת שבט הלוי (שם). ובשבות יצחק (חלק ד' עמוד ק"ח) כתב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל ששתיה באמצע ההגדה אין זה מכבוד ההגדה, ולכן אם נצרך לשתות ישתה רק מים, אמנם אם יש לו צורך לשתות דוקא קפה אפשר להקל.

^[19] עיין דרכי משה (סימן תע"ח) בשם מהרי"ל; סידור היעב"ץ (שער השיר, צפון); כף החיים (סימן תע"ח ס"ק י"ז). ועיין בבן איש חי (שנה ראשונה פרשת צו סעיף ל"ה) שמשמע שרק אדם הסועד לבדו צריך להזהר בזה, אך אם יש עמו סועד נוסף שנשאר ער – אין חשש.

^[20] כף החיים (שם).

^[21] חיי אדם (כלל ס"ז, י"א).

^[22] עיין בחיי אדם (כלל מ' סעיף י"ז) שהמתנמנם באמצע הסעודה יותר משתין נשמין צריך נטילת ידיים ג' פעמים משום רוח רעה. וכן כתב הבן איש חי (שנה ראשונה, קדושים סעיף כ"ב). ועיין בביאור הלכה (סימן ד' סעיף ט"ז ד"ה דוד) שרבו הדעות בשיעור שתין נשמין, יש אומרים שהוא שלש שעות, ויש אומרים יותר מחצי שעה ויש אומרים מעט יותר משלש דקות ובעל נפש יחמיר לפי כוחו. ועיין בהליכות שלמה (תפלה, פרק ו' סעיף א') ובאור לציון (חלק ב' פרק א' סעיף ז') ובשו"ת דעת נוטה (חלק א' עמ' קכ"ד) שהעיקר להלכה כדעת הסוברים שהוא חצי שעה.

^[23] בכף החיים (שם ס"ק מ') כתב שאף בפחות משתין נשמין יש להחמיר וליטול ידיים שוב. ועיין עוד בביאור הלכה המובא בהערה הקודמת.

^[24] שלחן ערוך ורמ"א (סימן תע"ח סעיף ב').

^[25] ט"ז (סימן קס"ז ס"ק י"ח); כף החיים (שם ס"ק ק"מ). ועיין בדעת תורה (סימן תמ"ד ס"ק א') שאפשר שהאיסור דוקא בשאריות המצה שנאכלה לשם מצוה.

^[26] שו"ע (סימן תפ"א ס"ב).

^[27]  סידור היעב"ץ, גבורות ה' (פרק נ"ג).

^[28] עיין משנה ברורה (סימן תע"ג ס"ק ס"ד); אשרי האיש (או"ח חלק ג' פרק ס' סעיף נ').

^[29] הליכות שלמה (פסח פרק ט' סעיף ל"ב); שו"ת מנחת אשר (חלק ג' סימן ל"ו).

^[30] עיין בביאור הלכה (סימן תע"ג סעיף ו' ד"ה ואינו); שלחן ערוך הרב (סימן תע"ג סעיף י"ח); שו"ת שבט הלוי (חלק ח' סימן קס"ז אות ד').

^[31] שו"ת מנחת אשר (חלק ג' סימן ל"ו).

^[32] משנה ברורה (סימן תע"ז ס"ק ו').

^[33] משנה ברורה (שם); ביאור הלכה (שם סעיף א' ד"ה ויהא זהיר). אך יברך 'המוציא' על המצה.

^[34] בפתחי תשובה (סימן תע"ז סעיף א') צידד שלא יברך משום שההגדה צריכה להאמר בזמן אכילת מצה, ולאחר חצות הוא ספק אם הוא זמן מצה וספק ברכות להקל. ובכף החיים (סימן תע"ז ס"ק י') כתב שיאמר ברכה זו בלא שם ומלכות.

^[35] שו"ת חזון עובדיה (סימן כ"ג); חזון עובדיה (פסח חלק ב' דיני מוציא מצה, הערה ט"ו).

^[36] נשמת אברהם (חלק ה' עמ' קצ"ד) בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

^[37] משנה ברורה (סימן תע"ז סק"ז) ובשער הציון שם.

^[38] ילקוט יוסף (הלכות סדר ליל הפסח הלל ס"ז).