תענית תשעה באב נתקנה לאות אבלות על חורבן המקדש וירושלים (לפני 1955 שנה), וכיום אבל על האסונות שפקדו את העם היהודי בכל שרשרת ההיסטוריה.
ביום זה מתפללים לגאולה השלמה, ובו עלינו לערוך חשבון נפש ותיקון למנהגים שאינם טובים.
חמשת העינויים:
תז"ל קבעו כי ביום זה חלים חמשת עינויים הנוהגים ביום הכיפורים.
הלכות אלו חלות על כל בן ובת ישראל משהגיעו לחיוב מצוות. והם:
הפטורים מהצום:
חולה:
אדם החולה – וכגון שמחלתו מפילה אותו למשכב, או שמכאיבה לכל גופו או שגורמת לחום, אף שאין בה סכנה לחייו, פטור מהצום (שולחן ערוך, תקנד, ו; ערוך השולחן, ז; כף החיים, תקנד, לג).
חולה שגרתי הסובל ממחלה פנימית, כגון: לב, כליות, מעיים, זיהום, נשימה, מוח, חוסר דם, סכרת וכדו', יש לפנות לרופא מטפל לקבלת חוות דעות אודות הצום באופן אינדיבידואלי ביחס למצבו, ובמקביל לפנות לרב.
מעוברות ומניקות:
מעיקר הדין נשים מעוברות או מניקות חייבות לצום. עליהן להתארגן לפני הצום בצורה מקסימלית, למלא את הגוף בנוזלים ובסוכרים.
לפיכך עליהן להתחיל לצום כרגיל, ובזמן הצום עליה לשהות כל הזמן במנוחה ללא מאמץ תחת מיזוג אויר נוח. מוטל על הבעל ובני הבית לסייע לכל מה שהיא ובני הבית צריכים.
אשה מעוברת – במידה ולצום יהיה השפעה קיצונית, כגון חולשה כללית יותר מהרגילות, צירים, סחרחורת, דופק מהיר, שינוי משמעותי בלחץ דם, הקאה, בחילה קשה, כאבי ראש קיצוני, אזי:
יש לשבור את הצום לשתות שתייה מזינה, ולאכול במידת הצורך (הליכות שלמה, בין המצרים, עמ' תנ-א; קיצור שולחן ערוך חזון עובדיה, תעניות, עמ' שע).
מעוברת בסיכון, או בעלת היסטוריית הפלות, או שהרתה מהפריה חוץ גופית, יש להיוועץ עם הרופא ורב באופן פרטני.
הריון בסיכון – אשה הרה, שעברה הפלות, או שהיא סובלת מדימום או התכווצויות במהלך ההיריון, וכן כל אשה הרה הנמצאת ב"הריון בסיכון" – יש לקבל הנחייה פרטנית מהרופא המטפל, האם ראשית לצום.
כמו כן, אשה בטיפולי פוריות, יש להתייעץ עם רופא באופן פרטני.
אשה מניקה – במידה ולצום יהיה השפעה קיצונית, כגון חולשה גדולה מהרגיל, או חשש שהחלב יתמעט או חלילה יפסק, והתינוק זקוק לחלב, אזי מותר לשתות ולאכול במידת הצורך (שם).
חיילים וכוחות הביטחון:
יש להתייעץ עם רב האם על פי אופי הפעילות של החייל הוא יכול לצום או לא. במידה ואין רב זמין, חייל המשמש בתפקיד חיוני למלחמה, או שתחת תפקידו יש חשש נפשות כל שהוא, והוא לא יוכל לבצעו היטב בצום, פטור.
אכילה מזינה לפטורים:
הפטורים מהצום (איש או אשה) וזקוקים לאכול, יש לאכול אוכל מזין, אך יש להימנע מתפנוקים וממאכלים ערבים.
ילדים קטנים – עד גיל מצוות (בנים 13/ בנות 12) פטורים מהצום. ויש הנוהגים לחנכם לצום מעט כפי יכולתם (שו"ת מהרש"ם, ג, שס"ג).
נטילת תרופות וגלולות:
מי שנצרך ליטול תרופה או גלולה, במידת האפשר יטול ללא מים. במידת הצורך ניתן לבלוע עם כמות מזערית של מים, וטוב למהול את המים בתמצית מרה (תה/ מעט מלח), להמעיט את הנאת השתייה.
רחצה:
אסור לרחוץ אף מקצת מהגוף לשם התרעננות. מאידך שטיפת לכלוך מותרת; נטילת ידיים נעשית בצמצום עד מקום חיבור באצבעות לכף היד.
כמו כן, יש להימנע משטיפת הפה וצחצוח שיניים, במקום צער גדול ניתן להקל בהטיית ראש כלפי מטה למנוע אפשרות של בליעת במים.
סיכה:
אין להשתמש במשחות עור או איפור; משחה נגד יובש מותרת, וכן מותר להשתמש בתכשיר אל-ריח (דיאודורנט).
נעילת נעלי עור:
אסור לנעול נעלים העשויות מעור. יש לנעול נעלים מבד או גומי, כמו קרוקס או סנדלי שורש למרות שהם נוחים.
חיילים בפעילת מבצעית בשטח, מותרים ללבוש נעליים צבאיות מתאימות.
תשמיש המיטה:
יש לבני הזוג לפרוש מקיום יחסי אישות, כמו בימי נידה עד צאת הצום.
לבני אשכנז יש להימנע בליל התענית אך ממגע של חיבה. בני עדות המזרח המחמירים בכך, תבוא עליהם הברכה.
מלבד זאת תקנו חכמים מנהגי אבלות נוספים:
ישיבה על הארץ:
עד חצות היום (12:44) אין לשבת על מושב רגיל, אלא על דרגש נמוך.
בנסיעה ברכב ניתן לשבת כרגיל. כמו כן זקן, חלש, מעוברת ויולדת שקשה להם הישיבה בכיסא נמוך, מותרים לשבת על כיסא רגיל.
עבודה:
אין לעבוד בתשעה באב, והעובד אינו רואה ברכה מעשיו.
לימוד תורה:
אין ללמוד תורה אשר בכוחה לשמח את האדם. מאידך, אין לשבת בטל.
מותר ללמוד דברי חז"ל על החורבן ובספרי ההיסטוריה היהודיים המתארים את מצבו של עם ישראל בגלות ומעוררים לתשובה.
שאילת שלום:
יש להימנע משיחת רעים, ויש להשיב לפותח בשיחה בשפה רפה.
תפילה ומגילת איכה:
בתפילות ערבית ושחרית, מתפללים בקול נמוך כאבלים, וקוראים בציבור "מגילת איכה" המיוחסת לקינות הנביא ירמיה על חורבן ירושלים.
נשים אינן מחויבות להשתתף בשמיעת המגילה, אך טוב שיקראו בביתן.
ישנם מנהגים שונים בעדות ישראל בעטיפת טלית ותפילין. יש הנוהגים בשחרית כמדי יום, ויש במנחה.
בתפילה עמידה (18) מוסיפים קטע מיוחד ליום זה 'נחם' בברכת 'ולירושלים עירך', אף חולה שאינו צם עליו לאומרה, אך אינו אומר "עננו".
צאת הצום:
מנהג בני אשכנז שלא מסתפרים ולא מכבסים ולא מתרחצים עד יום י' באב בחצות היום.
בשנים שתשעה באב חל ביום חמישי, מותר כבר מליל יום עשירי (בצאת הצום) להסתפר ולכבס לכבוד שבת.
"יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלקינוּ וֵאלקי אֲבותֵינוּ. שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמונִיות".
המדור בבניה ויעלה בקרוב…