אנשים שסובלים מצרבת נוהגים לטפל בה באחת מכמה דרכים, כשמדובר על צרבת משמעותית עם כאב שמפריע לחולה ולא תחושה קלה של צריבה, וכשמדובר בסוג הנפוץ של צרבת – תופעה חד פעמית חולפת ולא בעיה כרונית. כשמדובר על בעיה כרונית (שנובעת מפגם ב"שומר" הסוגר של הקיבה, הגורם לעלייה של חומצות קיבה לוושט, או מ"אולקוס" – כיב קיבה), בדרך כלל יהיה מדובר בטיפול קבוע.

הטיפול בצרבת, מעבר להתאמת התזונה החשובה ביותר, מתחלק בין תרופות שיש לרכוש בבית מרקחת ומבוססות על דיכוי רמת החומציות או חומרים מנוגדים לחומציות, לבין תרופות מסורתיות ביתיות ויעילות למדי.

בין התרופות ישנן תרופות הניטלות באופן קבוע, ויש תרופות שלוקחים לפי הצורך בעקבות ארוחה או בזמן שמורגשת עלייה בצרבת.

האיסור באופן כללי

לענין שבת, למרות שצרבת איננה דבר נעים, הרי שהיא בוודאי איננה בגדר של "מחלה", ולכן הטיפול במצב זה הוא בכלל האיסור של רפואה בשבת המבואר בסימן שכ"ח, שלא הותר אלא לחולה שאין בו סכנה. צרבת היא לכל היותר מיחוש או מקצת חולי שדינם שאסור להשתמש בתרופות עבורם, משום ש"חולה שאין בו סכנה" הוא מי שנפל למשכב או שחש כאב בכל גופו בלבד, והסובל מצרבת אינו בכלל זה.

מי שסובל עד כדי שאינו יכול לתפקד

נדגיש בענין זה חידוש ששמענו מפי מרן הגר"א וייס שליט"א, לגבי מקרה של מי שאפו סתום והוא מתקשה להירדם, ומעוניין להשתמש בתרסיס אף. הרב וייס הורה, שאף שלכאורה אין כאן "נפל למשכב", מכל מקום אם מצבו הוא שהוא אינו מסוגל להירדם בלילה מחמת הסבל, ואינו יכול לתפקד בשגרת יום כלל, גם זה בכלל "נפל למשכב". אצל מי שסובלים מצרבת חזקה באופן כרוני נראה לי שגם כן אפשר להגיע למצבים כאלה, וכשאכן האדם סובל מכאב עז מחמת הצרבת ואינו מסוגל להתנהל בשגרת יומו, יהיה מותר לו לקחת את התרופה לצרבת; אך כאמור, במקרה המצוי שבו צרבת עלולה לכאוב למדי אבל לא לגרום לסבל עז, לא יהיה מקום להיתר זה.

האיסור בתרופות טעימות לצרבת

האיסור שייך גם בתרופות נגד צרבת שהן כמו סוכריות מתוקות וטעימות, וזאת משום שלמרות טעמן הערב אין אף אחד שלוקח אותן אם לא לטיפול בצרבת, ולכן הדבר אסור, כמבואר במשנה ברורה סימן שכ"ח ס"ק ק"ה.

הלוקח תרופות לצרבת בקביעות

עם זאת, כשמדובר על כדורים נגד צרבת שנלקחים בקביעות כחלק משגרה תרופתית יומיומית, מותר לקחת תרופות אלו, כמו שכתב בשמירת שבת כהלכה (פרק ל"ד סעיף ד'), וזאת ע"פ ההיתר המבואר בפוסקים להמשך נטילת תרופות רציפות.

מאכלים ומשקים להקלה על צרבת

כאמור, ישנו מסלול נוסף לטיפול בצרבת, וזאת על ידי אכילת ושתיית מאכלים ומשקים שונים המקלים מאוד על הצרבת. בין הטיפולים המסורתיים יש מאכלים ומשקים שהם אוכל ומשקה רגילים בתזונה של כל אדם, ויש שהם מיוחדים לטיפול בצרבת ואין סבירות שאדם מן השורה יכין לו שתייה כזאת בלי שיהיה סובל מצרבת. ויש חילוק ביניהם בהלכה.

סודה לשתיה

לדוגמא: טיפול מאוד יעיל לצרבת, הוא למהול סודה לשתייה במים, ולשתותו. בימינו, זו היא תרופה לכל דבר, משום שאף אחד אין דרכו לעשות כך לשתייה בעלמא, ולכן כתבו בשמירת שבת כהלכתה שם, ובארחות שבת (ח"ב פרק כ' סעיף קמ"ד) לאסור זאת, אם כי בשעת הדחק, כתבו הפוסקים הנ"ל שמותר לקחת סודה לשתיה, ככל שהיא נמהלה במים קודם השבת.

הטעם לכך הוא שבשו"ע (סי' שכ"ח סכ"א) נפסק שמותר לשרות קילורין מערב שבת ולשתותו בשבת משום שגם מצידו וגם מצד הרואים אין חשש של שחיקת סממנים, מצד הרואים – אין זה נראה כתרופה כלל; ומצידו – כיון שהצריכו אותו לשרות זאת מערב שבת, זהו היכר עבורו ואין חשש שיבוא להתיר שחיקת סממנים. גם במים שנמהלו בהם סודה לשתיה מערב שבת שייך יסוד זה.

אם לא הכין את המשקה הנ"ל מערב שבת, וכעת הוא צריך לזה, כתבו הפוסקים להקל בשעת הדחק למהול את הסודה באופן של שינוי, כגון על ידי שהוא מוהל את הסודה לשתייה בכוס תה וכדומה (שמירת שבת כהלכתה שם, ובהערה כ"ב).

חלב, שקדים, מי סודה

אמנם, כאמור מצויות תרופות ביתיות יעילות שאכילתן מצויה בהחלט ביום יום על ידי כל אדם, כגון שקדים, מי סודה, חלב, וכדומה, ואותם מותר לכתחילה לאכול או לשתות בשבת בכדי להקל על הצרבת, משום שכל דבר שהוא מאכל בריאים, מותר לקחתו בשבת לרפואה.