מצות קשות

• א. בני אשכנז נוהגים לאכול בפסח מצות דקות בעלות מרקם קשה. אדם שאכילת מצות אלו גורמת לו ליפול למשכב ולהצטער צער גדול, ישתדל לשמור על מנהגו ככל יכולתו, ולשם כך יאכל את אכילות החובה בצמצום וכמידת השיעורים הקטנים, וכדלקמן, ולא יותר. במידה ואף את שיעורים אלו איננו יכול לאכול, יכול לאכול מצות עבות שנהגו בהן בני ספרד, וראוי שיעשה התרת נדרים^[1].

מצה עשירה

• ב. בני אשכנז נוהגים שלא לאכול בפסח מצה עשירה [שנילושה במי פירות]. אמנם במקרה של חולה או זקן הזקוק לזה, מותר אף בן אשכנז באכילת מצה זו^[2].
• ג. במקרה זה, נחלקו הפוסקים איזו מצה עשירה יש להתיר בשעת הדחק כזו: יש אומרים שההיתר הוא דוקא במצה שנילושה במי פירות בלבד ללא תוספת מים^[3], וכמו כן יש להקפיד לאפות את העיסה מיד בלא שיהוי^[4]. אך יש אומרים שאם השתמש רק במי פירות, אזי גם אם לא נאפתה העיסה מיד, ואף אם החמיצה – יש להקל באכילתה לצורך זקן או חולה^[5]. וכמו כן, במקרה שאי אפשר להשתמש במי פירות בלבד, יש להקל לערב גם מים ובלבד שהעיסה לא תחמיץ^[6].

קטניות

• ד. מנהג בני אשכנז שלא לאכול קטניות בפסח^[7], אולם חולה, אף שאין בו סכנה, הנצרך לאכול קטניות דייקא – מותר באכילתן^[8], ובכלל זה אף המאושפז במקום שהאוכל המוגש שם מכיל קטניות [ואין לו משלו אוכל אחר], מותר באכילתם. אלא שצריך לברור אותן בדקדוק רב שלא ימצאו בהם גרעינים מחמשת מיני דגן [או לקנות קטניות שיש עליהן השגחה לפסח]^[9], ועדיף לכתחילה לחלוט אותן במים רותחים^[10], ויש להזהר לבשלן בכלים מיוחדים^[11]. ויש שנהגו לייחד כלים מיוחדים לאוכלי הקטניות^[12].
• ה. תרופות המכילות קטניות לטיפול בכאבים או חולי, מותר ליטלן בפסח עבור חולה הזקוק לכך. אמנם, אין הדבר אמור אלא במקום שהכאב משמעותי והחולי מוחש בכל גופו, אך עבור מיחוש קל או מקומי, אין לבני אשכנז ליטול תרופות המכילות קטניות. אך אם הקטניות שבתכשירים אלו נפסלו מאכילת כלב, וכגון בטבליות וכדורי שיכוך כאבים, מותר ליטלם אף למיחוש קל^[13].

אשר לנטילת ויטמינים ותוספים שונים הכוללים קטניות, לאנשים הנוטלים אותם לחיזוק הגוף, יש לעשות שאלת חכם^[14].

שרויה

• ו. אדם שנהג בכל השנים שלא לאכול 'שרויה' בפסח, וכעת מתקשה באכילת מצה, ונדרש להשרותה במים וכדומה, יעשה התרת נדרים^[15] על מנהגו ויתירו לו את אכילת השרויה^[16]. ויש שכתבו שהתרת נדרים אינה מועילה למנהג זה – שהוא מנהג אבות^[17]. אמנם כתבו הפוסקים, שאם אינו מסוגל כלל לאכול את כזית המצוה בליל הסדר, רשאי להתיר מנהגו זה^[18].

מנהגים שונים

לצד המנהגים הנזכרים של אי אכילת שרויה וקטניות בחג הפסח, ישנם הנוהגים בחומרות שונות ומנהגים שונים נוספים. לחלק מחומרות אלו בסיס הלכתי, וחלקן מבוססות על מנהגי אבות או חששות רחוקים. זקן שמפאת מצבו הבריאותי אין באפשרותו להמשיך במנהגיו, יש להבחין בין המנהגים; ישנם מנהגים שיש להם דין נדר, אשר במקום צורך גדול ישנה אפשרות לערוך התרת נדרים עבורם, ויש מנהגים שאפשר להקל בהם אף בלא התרת נדרים, אם משום אופי הנדר והמנהג^[19], ואם בשל מצבו של הזקן המוגדר כחולה^[20]. מנהגים אלו רבים מאד, ושונים זה מזה, ועל כן לעניין מעשה יש לשאול מורה הוראה הבקי בדינים אלו.

^[1] שו"ת מנחת אשר (חלק ג' סימן מ"ה).

^[2] רמ"א (סימן תס"ב סעיף ד').

^[3] משנה ברורה (שם ס"ק י"ט). ובשער הציון (שם ס"ק כ"ו) הביא שנחלקו האחרונים אם מותר לקטף את העיסה (להרטיבה) במעט מים.

^[4] משנה ברורה (שם). וכתב בשו"ת אגרות משה (או"ח חלק א' סימן קנ"ד וחלק ד' סימן צ"ח) שאם העיסה לא נשמרה מחימוץ, אין להתיר אף לא לזקן או חולה.

^[5] חזון איש (או"ח סימן קכ"א ס"ק י"ב ד"ה ובשו"ע).

^[6] חזון איש (שם).

^[7] רמ"א (או"ח סימן תנ"ג סעיף א')

^[8] משנה ברורה (סימן תנ"ג ס"ק ז').

^[9] משנה ברורה (שם).

^[10] משנה ברורה (שם בשם החתם סופר סימן קכ"ב).

^[11] שו"ת מהר"ם שיק (סי' רמ"א); הגר"ש ואזנר זצ"ל (מבית לוי ח"א עמ' מ"ד). ועי"ש שכתב שמותר לבשל קטניות למותרים באכילתן ע"כ כיריים שמבשל בהן לפסח, ואי"צ כירה נפרדת, ואף אם יגלוש מהתבשיל על הכירה, ינקה אותה ודי בזה.

^[12] חוט שני (פסח עמ' קס"א).

^[13] אשרי האיש (או"ח חלק ג' פרק נ"ט סעיף ט'), וכן הביא בשו"ת ישיב יצחק (חלק מ"ז סימן ל"א) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"ש ואזנר זצ"ל.

^[14] שערי ימי הפסח (שער ה' פרק א'); מעדני יום טוב (חלק ה' סימן ס"ה).

^[15] ויש שנקטו שמועילה בזה התרת נדרים שעושה בערב ר"ה או יו"כ, עי' אשרי האיש (יו"ד חלק א' סימן ל"ו סעיף כו) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל,  וכן בילקוט יוסף (פסח ב', עמ' קצ"ו) בשם הגר"ע יוסף זצ"ל.

^[16]  עי' ארחות רבינו (חלק ב' עמוד נ"ט), הליכות שלמה (פסח, פרק ד' סעיף י"ט). ועי' עוד בספר אשרי האיש (שם) במה שהביאו בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

^[17] אגרות משה (או"ח חלק ג' סימן סד); חוט שני (פסח עמוד קס"א), וראה בזה בהרחבה במאמר הגרי"מ רובין שליט"א (קובץ 'היכלא' ו', עמ' קל"א).

^[18] חוט שני (שם).

^[19] עיין בפרי חדש (סימן תצ"ו, דיני מנהגי איסור סוף אות א') שכתב שדבר שאינו אלא מילתא יתירתא, אין צריך התרה. ובשו"ת שואל ונשאל (חלק ה' סימן ס"ב) כתב על פי דבריו שמי שהיה נוהג שלא לאכול בפסח רק מה שנעשה בביתו, וכעת הוצרך לאכול בבית ילדיו – אינו צריך התרה על זה.

^[20] עיין בחיי אדם (כלל קכ"ז סעיף ו') שכתב לענין מנהגים שונים בפסח, שיש להתירם במקום צורך גדול או לצורך חולה אף אם אין בו סכנה אם הם צריכים הרבה לכך.