הדלקת נרות חנוכה למוגבלים
אך במידה והחולה עצמו לא פועל כלום מכוחו, וכגון במקרה של שיתוק או חולשה משמעותית, והמסייע נוטל את ידו של החולה ומגישה אל הנר ומדליק, הרי אין פעולת ההדלקה מתייחסת כלל אל החולה, והרי זה כשולח שליח להדליק עבורו (עיין להלן).
ואם הוא מבני אשכנז הנוהגים כמנהג הרמ"א[3], ומעונין לקיים את חיוב ה'מהדרין' בהדלקת נר לכל אחד, והאב מוגבל ואין בכוחו להדליק בעצמו, ידליק בן-הבית נר מרכוש האב, וראוי גם שידליק נר נוסף עבור עצמו[4]. במקרה זה, יברך הבן ברכה אחת עבור שתי ההדלקות[5].
ואם יודעים ומסוגלים הם לברך, יש שכתבו שיברכו הם את כל הברכות והשליח ידליק[15], ויש שכתבו שיברכו הם את ברכות "שעשה נסים" ו"שהחיינו" (ביום הראשון), והשליח המדליק יברך את ברכת "להדליק נר של חנוכה"[16].
שליח שכבר בירך והדליק את נרותיו שלו, ורק לאחר מכן התבקש להדליק כשליח עבור אדם אחר, והמשלח לא נוכח במקום, ידליק השליח את הנרות ללא ברכה[22].
[1] [אפילו כשאינו שוהה בביתו] כמבואר במשנה ברורה (סימן תרע"ז ס"ק ב'). [ואשה נשואה תמיד יוצאת בהדלקת בעלה, ואינה מדליקה בנפרד אפילו לפי מנהג בני אשכנז, שהרי אשתו כגופו, וכמבואר במשנה ברורה (סימן תרע"א ס"ק ט')].
[2] או"ח סימן תרע"א סעיף ב'. [ועי' בס' חובת הדר (נר חנוכה פרק א' הערה ב') שכתב בפשיטות שאם אין האב בבית, מוציא אחד מבני הבית את כל בני הבית ידי חובתם, והיינו, שדין "נר איש וביתו" לא אמור דוקא לגבי הדלקת בעל הבית].
[3] שם.
[4] שמענו מהגאב"ד הגר"א וייס שליט"א. וטעמו, כי מעיקר הדין הרי יצאו שניהם בהדלקה זו; האב – כי הנר מממונו, והבן – כי הדליק בעצמו (וככל בן הסמוך על שולחן אביו, המדליק נר ששייך לאביו, ויצא בזה יד"ח מהדרין). אלא שהיות וסוף סוף עיקר הדלקה זו מתייחסת לאב ונעשתה עבורו, ע"כ ראוי שידליק הבן נר נוסף, וכאמור למעלה, יברך ברכה אחת על שתי ההדלקות.
במידה וברשותם רק נר אחד, הרי ככל שהוא מממונו של האב, יוצאים שניהם בהדלקה זו וכנ"ל מעיקר הדין. אמנם אם רכש הבן את הנרות מכספו שלו, יַקְנה הוא לאביו חלק מהשמן או מהנר, וכך יצא האב ידי חובת מהדרין גם כן אף שאינו מדליק נר בעצמו, וכמבואר בשער הציון (סימן תרע"ז ס"ק י"ט). [ההקנאה יכולה להתבצע על ידי תשלום סמלי של פרוטה, וכן יכול הבן להקנות לאב במתנה חלק מהשמן או הנר, על ידי אחד מדרכי הקנינים, הגבהה או סודר, וכן ניתן לעשות זאת באמצעות אדם שלישי שיגביה את הנרות ויזכה בהם חלק לאב. יש אומרים שבמקרה של הקנאה צריך להוסיף עבור המשתתף מעט שמן חוץ מהשיעור של חצי שעה. ראה שו"ע (סימן תרע"ז ס"א) ומשנה ברורה (שם סק"ג, ושעה"צ שם סק"ט).
[5] וראה להלן סעיף מא ואילך, פירוט הדינים לגבי אופנים שונים של זקן המתגורר בבית בנו או שבנו מתגורר בביתו.
[6] משנה ברורה (סימן תרע"ה ס"ק ט'),
[7] משנה ברורה (שם) וכשיטת המור וקציעה ליעב"ץ, שהובא בשערי תשובה (שם ס"ק ג').
[8] מהרש"ל (שו"ת סימן ע"ז); הגר"מ פינשטיין זצ"ל (מועדי ישורון פרק א' סעיף 4, ובהערה 10); שו"ת חזון עובדיה (חנוכה עמ' קי"ג), ועי' בילקוט יוסף (חנוכה עמ' ש"צ) שכתב שכן הוא מנהג ירושלים. ועי' בשו"ת שבט הלוי (חלק ד' סימן ס"ז) שצידד בפשטות כדעת המהרש"ל (ועי' בהערה הבאה), ובקובץ מבית לוי (י' עמ' ז') הביאו משמו שיכול לברך כל הברכות.
[9] שו"ת שבט הלוי (שם).
[10] דעת תורה (או"ח סימן תרע"ה ס"ק ג').
[11] משנה ברורה (סימן תר"ע ס"ק י"ב, בשם הפרי מגדים).
[12] וכפסק השולחן ערוך (או"ח סימן נ"ה סעיף ח') שהוא כפקח לכל דבריו.
[13] כ מבואר במשנה ברורה (סימן תרע"ה ס"ק ט') שאשה יכולה להתמנות כשליח להדלקה.
[14] מגן אברהם (סימן תרע"ו סק"ד).
[15] בן איש חי (פרשת וישב, הלכות חנוכה אות ו'); הליכות שלמה (חנוכה פרק ט"ז סעיף ה').
[16] הגר"י זילברשטיין שליט"א (ווי העמודים וחשוקיהם, קובץ ס"ב עמ' קי"ז); וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (פניני חנוכה עמ' ל"א-ל"ב), שאת הברכות יברך המדליק בעצמו, אם כי לא יצא שם לחלק בין הברכות, ולכאורה משמע שלדעתו יברך השליח המדליק את כל הברכות.
[17] ראה שולחן ערוך שם, בן איש חי (שנה ראשונה פרשת וישב – הלכות חנוכה, אות ו'), חזון עובדיה חנוכה (עמוד קטז סעיף ו).
בחזון עובדיה (בהערה שם) הביא את דברי הפרי חדש, שהמדליק ב'חנוכיה', שצורתה מוכיחה עליה שההדלקה בה נעשית לשם מצוה, יש להקל להעבירה ממקומה אחרי ההדלקה, אך אחרי שהביא שם כמה מן הפוסקים המקלים בזה כדברי הפרי חדש, הוא מסיק שמכל מקום הנכון הוא שאם בעל הבית חולה יעשה שליח להדלקת הנרות על ידי אשתו או על ידי אחר.
כתבו הפוסקים שאפילו אם ההדלקה וההנחה נעשות שתיהן במקום אחד בתוך הבית או בחוץ, גם כן יש ליזהר שלא להעביר את הנרות ממקומם למקום אחר [עד שיסתיים זמן ההדלקה, שהוא חצי שעה], ויש מהאחרונים שמקילים בזה, וכתב הפרי מגדים שלכתחילה בודאי יש ליזהר בזה (משנה ברורה סימן תרע"ה ס"ק ו'). ואף לענין חולה, עולה מהבן איש חי (שם), שאפילו באלו המדליקים את הנרות בפנים, לא ידליק החולה סמוך למטתו ואז יעבירום ליד הדלת, אפילו שמקום ההדלקה וההנחה הם באותו חדר, אלא ידליק על ידי שליח. אך בשו"ת עמק התשובה (חלק ו' סימן רס"ה), כתב, שלאלו המדליקים בפנים יש להקל שיברך החולה סמוך למטתו וידליקנה שם ואחר כך יניחום אצל הדלת, כי בחולה נידון כבדיעבד, שמצוה בו יותר מבשלוחו.
מי שנוהג להדליק את הנרות בפתח מבחוץ או בחלון, וכעת אין לו אפשרות לקום ממיטתו ולהדליק את הנרות במקומם הראוי, וגם אינו יכול להדליקם על ידי שליח, יש לעיין אם יוכל להדליקם ליד מיטתו. האם נאמר שכשם שבשעת הסכנה היה אפשר להדליק בתוך הבית, כך גם כשיש לו מניעה פרטית המונעת ממנו להדליק את הנרות במקומם הראוי יכול הוא להדליק בתוך הבית. ובפניני חנוכה (עמוד ס"ט) הביא מהגרי"ש אלישיב [בענין מי שאינו יכול מצד תנאי המקום שבו הוא גר להדליק במקום בו יראו אנשים את הנרות שהדליק], שאף שמכמה ראשונים יש לדייק שדין מניעה פרטית כדין סכנה כללית ואם כן לדבריהם יוכל להדליק בתוך הבית, מכל מקום מאחר ששיטה זו לא נזכרה בפוסקים ידליק בלא ברכה. ונראה שהוא הדין לעניננו.
[18] ערוך השולחן (סימן תרע"ו סעיף י').
[19] משנה ברורה (סימן תרע"ה סק"ט בשם הפרי מגדים).
[20] הגרי"ש אלישיב זצ"ל (פניני חנוכה עמ' כ"ח – כ"ט).
[21] שם.
[22] שערי ימי החנוכה (להגר"י טשזנר שליט"א, פרק ז').
[23] בענין זה כתב בשו"ת חסד לאברהם (תאומים, מהדו"ת או"ח סימן פ') שאם עשה נכרי שליח להדלקה יצא ידי חובתו, וכן כתב בדעת תורה (או"ח סימן תרע"ג ס"ק ב', ע"פ שיטת הפרי מגדים). אכן להלכה כתב בספר מלכים אמניך (פרק ג' סעיף א') שהדלקת נכרי אינה מוציאה ידי חובה כיון שאינו בר חיובא, ועי' גם בהליכות שלמה (חנוכה פרק ט"ז דבר הלכה ס"ק ח') שהביא את השיטות הנ"ל שיוצאים ע"י נכרי, ותמה עליהם והניח בצ"ע להלכה (ועי' עוד בדבריו במאורי אש פרק ה' ענף ב' אות ה', גם שם העלה שאין שליחות לנכרי בנר חנוכה).
אמנם כתב בשו"ת משנת יוסף (חלק י"א סימן קט"ז), שבשעת הדחק ובדיעבד, יכול לסמוך על שיטות אלו ויצא יד"ח בהדלקת נכרי. ובשם הגר"צ ובר שליט"א כתבו (ספר עזרה כהלכה, פרק ו' סעיף כ"ג) שידליק הנכרי, ולא יברך הישראל על הדלקה זו. ועי' בנשמת אברהם (מהדורה חדשה, חלק א' עמ' תתל"א) שכתב שם שלא יברך הישראל שום ברכה במצב זה.
המדור בבניה ויעלה בקרוב…