שאלה: לכבוד הרב שפרונג,

אני חולה בסוכרת מסוג 1, ומקפיד מאוד לדעת ולדייק בדיוק בכמות הפחמימות שאני צורך בכל ארוחה. לצורך כך אני נעזר במשקל. במשך השבוע המשקל שאני משתמש בו הוא דיגיטלי, ואני יודע שאסור להשתמש בו בשבת, אבל רציתי לדעת האם יהיה מותר לי להשתמש במשקל מכני פשוט, שאין לו שום צג ואינו חשמלי בכלל, או שיש גם בזה איסור בשבת.

תשובה:

שלום וברכה,

ראשית יישר כחך שאתה מקפיד לשמור על בריאותך. סוכרת מסוג 1 איננה מחלה קלה, אבל עם הקפדה על תזונה נכונה ומותאמת, ועל שאר ההנחיות, ושמירה על הטיפול הרפואי בצורה מדוייקת, אפשר בעז"ה להימנע מרוב ככל התופעות הבלתי-נעימות ואף המסוכנות שנלוות למחלה, ולחיות חיים איכותיים ומאוזנים ככל האדם. הדברים חשובים בפרט אצלך – בחור צעיר, שרק מתחיל את חייו. קבע לך כעת הרגלים טובים – ותזכה בעז"ה לבריאות איתנה לאורך ימים ושנים.

בנוגע לשאלתך: אכן, צדקת בחשש שלך שכעיקרון אסור השימוש בכל כלי מידה ומשקל בשבת, אבל במקרה שלך – השימוש במשקל מכני מותר. אסביר בקצרה את יסודות ההלכה הזאת, משום שהם נוגעים הן לשקילת מזון במקרה שלך, והן למדידת חום במדחום, לשקילת תינוקות שזה-עתה נולדו, ולמקרים רבים אחרים.

יסודו של האיסור מדרבנן על מדידה בשבת הוא מטעם "עובדין דחול", כמו שכותב רש"י במסכת ביצה (כט, א), שהשימוש בכלי מידה, נראה כמודד למכור, וזה נראה כעובדין דחול ולכן אסרוהו חכמים.

עם זאת, מצינו במשנה בשבת (קנ"ז עמוד א):

"מפירין נדרים בשבת, ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת. ופוקקין את המאור, ומודדין את המטלית, ומודדין את המקוה. ומעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית, שפקקו את המאור בטפיח, וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו. ומדבריהם למדנו, שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת".

על כך איתא בגמרא (ע"ב):

"ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת. עולא איקלע לבי ריש גלותא. חזייה לרבה בר רב הונא דיתיב באוונא דמיא, וקא משח ליה. אמר ליה: אימר דאמרי רבנן מדידה דמצוה, דלאו מצוה מי אמור? – אמר ליה: מתעסק בעלמא אנא".

[עולא נקלע לבית ראש-גלותא, וראה שם את רבה בר רב הונא שישב בגיגית מים והיה מודד את גודלה. תמה עולא: הרי אין לך ללמוד מן המשנה להתיר זאת, משום שבמשנה המדידה היא לצורך מצוה, כגון לדעת דיני טומאה או לדעת את גודל המקוה, אבל כשאין בדבר צורך מצוה, מנין לך להתיר את המדידה, שהרי אסרו חכמים למדוד בשבת? ענה לו עולא: אכן, אם היה לי צורך כלשהו במדידה, היה בכך איסור, אבל אין לי שום מטרה במדידה, ואינני אלא מתעסק בלבד; באופן זה לא גזרו חכמים].

מדברי הגמרא עולה כי מדידה של מצוה מותרת, והראשונים דנו בטעם הדבר, מה ההבדל בין איסור מדידה לבין שאר שבותים ואיסורי חכמים בשבת שבהם לא מצינו קולא והיתר במצב של "צורך מצוה"? התוספות בשבת (קכ"ו עמוד ב) מבארים, שהחילוק הוא בין מדידה ש"לא הוי איסור כל כך אלא משום דהוי כעובדא דחול", לאיסורי דרבנן אחרים, כגון פקיקה, "דמשום תוספת אהל, דדמי לבנין, ליכא למישרי משום מצוה".

לעומת שיטת רש"י ותוספות, ברמב"ם (הלכות יום טוב פרק ד הלכה יט – כב) מבואר שיסוד האיסור הוא גזירה משום מקח וממכר:

"דברים רבים אסרו ביום טוב משום גזירת מקח וממכר… כשהן מחלקין לא ישקלו במאזנים שאין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר… וטבח אומן אסור לשקול בידו, ואסור לשקול בכלי מלא מים… וכן לא יקח מבעל החנות במדה או במשקל, אלא כיצד הוא עושה אומר לחנוני מלא לי כלי זה ולמחר נותן לו שוויו, ואפילו היה כלי המיוחד למדה ימלאנו והוא שלא יזכור לו שם מדה".

ואכן מדברי הרמב"ם בהלכות שבת (פרק כד הלכה ה) משמע שההיתר למדוד לצורך מצוה הוא יסוד אחר וכללי יותר בהרבה דברים שאסורים מדברי סופרים בשבת, ואחר שמונה הרמב"ם כל הדברים שמותרים לצורך מצוה הוא כותב בסוף דבריו "שכל אלו וכיוצא בהן מצוה הן ונאמר עשות חפציך וכו' חפצך אסורין חפצי שמים מותרין".

על כל פנים, לגבי צרכי רפואה, מצינו בשו"ע (שו, ז) שהתיר למדוד אזור לחולה וללחוש עליו משום שהוא מדידה של מצוה.

ובאמת במקור הדין בטור הביא לדין זה שתי טעמים, וז"ל:

"מותר למדוד מדידה של מצוה בשבת, כגון למדוד אם יש במקוה מ' סאה וכיוצא בו. ולחש שמלחשים על כאב הראש, שלוקחין אזורו ומודדין בו ג' אמות ג"פ ואומר הלחש על המדידה, אבי העזרי התירו, דמשום לחש ליכא – שמותר ללחוש בשבת, ומשום מדידה נמי ליכא – דמתעסק הוא אצל מדידה. וה"ר משה הכהן אסרו. והר"ם מרוטנבורק היה מדמה אותו למדידה של מצוה".

לפי הטעם שמביא הטור בשם אבי העזרי (סי' ר"ב) משמע שרק בגלל שהמדידה היא בדרך אגב ללחש הוא נחשב כמתעסק עליה ומותר, [ומן הסתם בדומה לדינו של עולא, שכשאין מטרה למדידה היא מותרת], אבל אם יש מטרה במדידה, ולא כבדרך אגב, הדבר אסור. ואמנם לפי טעמו של מהר"ם מרוטנבורג (תשב"ץ קטן סי' נ"ח), שהוא מטעם מדידה של מצוה, יהיה מותר בכל אופן. על כל פנים, את הטעם הזה פסק השו"ע.

האליה רבה (אות כ"א) מבאר, שיסוד מחלוקתם הוא האם המדידה [ומשמע שם שלא רק מדידה זו במסגרת עריכת לחש אלא כל מדידה לרפואה] היא חלק מהרפואה ואם כן צריך להגיע להיתר של מצוה, או שמדידה לרפואה לעולם אינה חלק מהרפואה ולכן היא מותרת גם בלי ההיתר המיוחד של מדידה של מצוה אלא מההיתר הכללי של מדידה ללא מטרה שיש לה דין "מתעסק".

לגופו של ענין, מטעם זה מותרת מדידת חום לחולה שאין בו סכנה בשבת כמבואר בשו"ע הנ"ל ובמשנ"ב ס"ק ל"ו, באגרות משה (או"ח ח"א סימן קכח, מאורי אש פ"ב ענף ג' אות ד', ושולחן שלמה (ערכי רפואה ב עמ' קמ"ב).

[ובמאמר אחר התייחסנו לשאלה למי מותר למדוד חום, משום שרבים מהפוסקים כתבו בפשטות שההיתר להשתמש במדחום הוא רק עבור חולה, מאחר שמדידה זו נעשית לרפואתו ולכן היא נחשבת מדידה של מצוה, אך אדם בריא שירצה משום מה לבחון את מידת חומו, הדבר יהיה אסור עבורו. וכך כותבים בפשיטות במנחת יצחק (חלק ג סימן קמב, חלק י סימן לא), ובציץ אליעזר (חלק יא סימן לח), ובשבט הלוי (חלק א סימן סא) הוסיף לכך מקרה מעניין – נשים שמתקשות להרות, זקוקות לפעמים לבדוק את ימי הפוריות שלהן באמצעות מדידת חום הגוף. בפועל גם את זה מחשיב השבט הלוי למדידה של מצוה.

אך הנחה זו אינה פשוטה לגמרי, ויש לצדד שמדידת חום בשבת אינה נחשבת כלל בגדר איסור המדידה ועובדין דחול, וזאת ע"פ האמור, ואכמ"ל].

הוא הדין והוא הטעם לשקילת מזון לחולה סוכרת, כעניין שאלתך. חולה סוכרת במקרה הקל נחשב חולה שאין בו סכנה, ובמקרים רבים אף בגדר חולה שיש בו סכנה. יש בפוסקים בדורנו שכתבו שחולה סוכרת מסוג 1 לעולם נחשב חולה שיש בו סכנה, ע"פ מה שנפסק בשו"ע בסימן שכ"ח שכל מכה של חלל – היינו פגיעה באיבר פנימי של הגוף – נחשבת חולי שיש בו סכנה; ואם כן חולי סוכרת מסוג 1 שהלבלב שלהם אינו מתפקד ואינו מייצר אינסולין החיוני לאיזון ערכי הסוכר, נחשבים "מכה של חלל". יצויין כי כאמור גם ללא טעם ייחודי זה, מצבו של חולה סוכרת לעיתים מזומנות עלול להיות חולי שיש בו סכנה לאור הסיכון שלו לעלייה של ערכי הסוכר והתייבשות, או לירידה פתאומית של ערכי הסוכר (היפוגליקמיה) שהוא מצב מסכן חיים.

משום כך, על כל פנים במקרה דידן – פשוט שהשקילה של המזון מותרת [ובמקרה שנתקעים בלי משקל מכני ומוכרחים להשתמש במשקל דיגיטלי – יש לשאול חכם כיצד להתנהג].

[טעם זה מספיק ומועיל גם לשיטות הסוברות שיש יותר חומרא בשקילה מאשר במדידה].