משלחנו של רב בית החולים
שאלה:
שלום הרב שפרונג,
אני רופא מתמחה שעובד בבית חולים בחו"ל. בית החולים מאפשר לי ללכת הביתה בשבת, אבל בתנאי שאני עוזב את בית החולים ממש לפני כניסת השבת ויוצא חזרה מהבית אל בית החולים עם צאת השבת.
אני ב"ה מתגורר סמוך לבית החולים כך שאני מספיק להגיע לבית ללא חילול שבת.
רציתי לשאול, בתנאים של העבודה שלי המציאות היא שאני לא מספיק להיכן את עצמי לשבת. הדבר שהכי מפריע לי הוא המקלחת. בכל משמרת במשך השבוע אני מקפיד להתקלח מיד אחרי שאני חוזר מבית החולים, גם מטעמים של מניעת זיהומים, אבל גם הרבה בגלל שהעבודה בבית החולים כרוכה בהתרוצצות רבה ובמגע עם נוזלים שונים, אני יכול לומר שאני מרגיש גרוע מאוד בלי מקלחת אחרי משמרת.
השאלה שלי היא האם במצב הזה מותר לי להתקלח בשבת כשאני חוזר מבית החולים, ומיותר לציין שבשבת להישאר בלי מקלחת זו אפילו חווייה פחות נעימה.
תודה רבה!
תשובה: בתנאים אלו יש מקום רב להקל להתקלח, אבל צריך לשים לב לפרטים חשובים, אותם אציין בתשובה בהרחבה.
התשובה בהרחבה:
כעיקרון, חכמים אסרו לרחוץ בשבת במים חמים שהוחמו בשבת, וכן אסרו לרחוץ את כל הגוף או רובו גם במים שהוחמו מערב שבת, כמבואר בשו"ע בסימן שכ"ו. נחלקו הדעות האם במים שהוחמו בשבת בהיתר, כלומר ללא בישול, מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו, עיין שם סעיף ה' ומשנה ברורה ס"ק ה, ואגרות משה אורח חיים חלק א סימן קכו, חזון עובדיה שבת חלק ו עמ' עז).
אמנם, אדם המצטער אם לא יתרחץ, מותר לרחוץ את כל גופו בשבת במים שהוחמו בערב שבת, וכפי שכתב רבי עקיבא איגר בהגהות על השלחן ערוך (סימן שכ"ו סעיף א'), והביאו הביאור הלכה (סימן שכ"ו סעיף א' ד"ה במים).
ובשמירת שבת כהלכתה (פרק י"ד סעיף א') כתב היתר זה לענין מי שרגיל לרחוץ את כל הגוף כולו מדי יום ביומו ומצטער הרבה אם אינו עושה כן.
והנה אף שבדברי הגרע"א נזכר ההיתר לענין רחיצה במים שהוחמו בערב שבת, מצינו בדברי הפוסקים שנקטו שהיתר זה הוא אף במים שהוחמו בשבת בהיתר:
בספר שונה הלכות (סימן שכ"ו סעיף ב') כתב בסתם שמצטער אף על פי שאינו חולי כל הגוף – מותר לרחוץ.
וכן כתב בספר תורת היולדת (פרק ל"ה סעיף ו') שאיסור רחיצה הותר לגבי מצטער [ולדבריהם יש לומר שמה שנקט רע"א מים שהוחמו בערב שבת, הוא משום שזו האפשרות השכיחה לחימום מים בהיתר].
ויש שדנו להוכיח כן מדברי המשנה ברורה שכתב (בסימן של"א ס"ק ל"ג) שמותר לרחוץ תינוק לפני המילה במים שחימם נכרי לצורך עצמו, אף שאין לומר לנכרי לחמם מים לצורך זה. ומבואר שבמקום צורך גדול, אף כאשר אינו נחשב לצרכי חולה, מותר לרחוץ אף בחמין שהוחמו בשבת. ועוד כתב (שם ס"ק ל"ד) לגבי רחיצה ביום השלישי למילה, שאין מחזיקין את התינוק בסתמא לחולה אלא רק למצטער קצת. ומשמע שגם באופן זה מותר לרוחצו בחמין שחימם נכרי בשבת לצורך עצמו.
והנה במשנה ברורה (סימן שכ"ו ס"ק ה' וס"ק י"ז) ובשער הציון (שם ס"ק ד') מבואר שהאיסור לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים שהוחמו בשבת הוא אף אם הוחמו בהיתר, ואף על פי כן כתב להקל במצטער, כנ"ל.
[אמנם עיין בשו"ת אגרות משה (או"ח חלק א' סימן קכ"ו ענף ב') שנקט שמים שחימם נכרי דינם כהוחמו מערב שבת].
ועיין עוד בשו"ת נשמת שבת (חלק ה' סימן קס"ט) שכתב שפשטות דברי הפוסקים משמע שהיתר רחיצה למצטער, הוא אף בחמין שהוחמו בשבת בהיתר, אך יש מהאחרונים שכתבו שההיתר הוא דוקא בהוחמו מערב שבת.
משום כך, נראה שמאחר שהמצב שאותו מתאר כאן הרופא הוא אכן של צער משמעותי ביותר, יש מקום רב להקל ברחיצה בשבת כשאכן אין ברירה אחרת.
כמובן, שצריך לשים לב שלא לעבור על איסורים אחרים:
הפעלת דוד חימום חשמלי [בוילר] וכן שימוש במתקן לחימום מהיר [יונקרס] אסורים מן התורה.
אין כל היתר בשום מצב להשתמש במכשיר חימום מים המופעל בגז ונועד לחימום מהיר, משום שפתיחת המים מדליקה אש וסגירתם מכבה אותה.
כאשר יש צורך במים חמים עבור רחיצה בשבת, ניתן להשתמש במים חמים המוכנים מערב שבת, כל עוד אין חשש שהוצאת המים תגרום לבישול המים הקרים שזורמים אל המיכל, כגון:
השימוש בדוד שמש – נתון במחלוקת גדולה בפוסקים, ולכן כל אחד יפעל על פי הוראות רבותיו.
יש לשים לב ששימוש בסבון עלול להיות כרוך באיסור מוליד ומלאכת ממחק, עיין ברמ"א (סימן שכ"ו סעיף י') ובמשנה ברורה (שם ס"ק ל'), והשימוש בספוג יש בו משום סחיטה, ולכן יש להקפיד להשתמש בתכשירים נוזליים לחלוטין בלבד[1], ללא ספוג. ויש לדעת שגם לגבי תכשירים נוזליים בשו"ת אגרות משה (או"ח חלק א' סימן קי"ג) כתב שראוי להחמיר שלא להשתמש בסבון נוזלי אף אם הוא לח כמים. ובספר חוט שני (חלק א' פרק י"ד ס"ק ב') כתב שנהגו להחמיר מלהשתמש בשבת בסבון נוזלי שהוא עב קצת.
בשעת ניגוב השיער יש להיזהר מסחיטה.
לאחר הרחיצה, יש להיזהר מסחיטת השיער. יש המתירים לנגב את השיער[2]; ויש שכתבו שמותר לנגב את השערות לאט לאט בנחת עד שיספגו במגבת[3]; ויש הנוהגים שלא לנגב את השיער כלל[4].
[1] ערוך השלחן (סימן שכ"ו סעיף י"א), בן איש חי (שנה שניה פרשת יתרו, סעיף ט"ו), שמירת שבת כהלכתה (פרק י"ד סעיף י"ח), קובץ תשובות (חלק א' סימן ל"ח), אור לציון (חלק ב' פרק ל"ה סעיף ה').
[2] עיין שו"ת אגרות משה (או"ח חלק א' סימן קל"ג), שמירת שבת כהלכתה (פרק י"ד סעיף כ"ב והערה ס"ו) בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל. וכן מובא בשמו בספר שולחן שלמה (סימן שכ"ו הערה י"ב).
[3] בן איש חי (שנה ב' פרשת פקודי אות ח'). וכן כתבו בספר ארחות שבת (פרק י"ג הערה פ"ט) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שמותר לנגב את השערות בקל ולא בחוזק.
[4] מובא בבן איש חי (שם). וכן מובא בספר ארחות רבינו בעל הקהלות יעקב (חלק א' עמ' רנ"ו). וכן כתב בספר ארחות יושר (ערך טהרה) שהטובלים בשבת יזהרו מאוד מסחיטת שיער כי זה איסור גמור, והעצה לזה שלא יגעו כלל בשערות. ובספר הלכות שבת בשבת (פרק י"א הערה 94) מובא שכך נהג בעל הקהלות יעקב זצ"ל, וכך גם הורה החזון איש זצ"ל למקורבו הגר"ד פרנקל זצ"ל.
המדור בבניה ויעלה בקרוב…