במאמר בעבר, עסקנו בסוגיית השימוש במידה ומשקל בשבת לצרכים רפואיים. נתבאר שם ענין האיסור מדרבנן על מדידה בשבת, שהוא לחלק מהראשונים מדין "עובדין דחול" (עיין רש"י ביצה כט, א), ויש בו קולא יותר משאר שבותין, ולכן הותר לצורך מצוה (תוס' שבת קכו, ב), ולדעת הרמב"ם (יו"ט ד, יט-כא) הוא גזירה אטו מקח וממכר. בענייני רפואה מצינו בשו"ע (שו, ז) שהתיר למדוד אזור לחולה וללחוש עליו משום שהוא מדידה של מצוה. בטור הביא לדין זה שתי טעמים, הראשון בשם אבי העזרי (סי' ר"ב) שהמדידה הזו היא בגדר מתעסק בלבד, והשני בשם מהר"ם מרוטנבורג (תשב"ץ קטן סי' נ"ח), שהוא מטעם מדידה של מצוה, ואת הטעם הזה פסק השו"ע.

יש בדבריהם מחלוקת מעניינת האם המדידה נחשבת חלק מהפעולה הרפואית או שאין לה שייכות לפעולה הרפואית ולכן היא בגדר מתעסק בלבד – משום שאין בה צורך ומשמעות (עיין אליה רבה שם).

לגופו של ענין, מטעם זה מותרת מדידת חום לחולה שאין בו סכנה בשבת כמבואר בשו"ע הנ"ל ובמשנ"ב ס"ק ל"ו, באגרות משה (או"ח ח"א סימן קכח, מאורי אש פ"ב ענף ג' אות ד', ושולחן שלמה (ערכי רפואה ב עמ' קמ"ב).

רבים מהפוסקים כתבו בפשטות שההיתר להשתמש במדחום הוא אכן רק עבור חולה, מאחר שמדידה זו נעשית לרפואתו ולכן היא נחשבת מדידה של מצוה, אך אדם בריא שירצה משום מה לבחון את מידת חומו, הדבר יהיה אסור עבורו. וכך כותבים בפשיטות במנחת יצחק (חלק ג סימן קמב, חלק י סימן לא), ובציץ אליעזר (חלק יא סימן לח), ובשבט הלוי (חלק א סימן סא) הוסיף לכך מקרה מעניין – נשים שמתקשות להרות, זקוקות לפעמים לבדוק את ימי הפוריות שלהן באמצעות מדידת חום הגוף. גם את זה מחשיב השבט הלוי למדידה של מצוה.

אך הנחה זו אינה פשוטה לגמרי, ויש לצדד שמדידת חום בשבת אינה נחשבת כלל בגדר איסור המדידה ועובדין דחול. זאת מתבאר ע"פ הנידון בפוסקים, האם מדחום נחשב מוקצה בשבת או לא.

שורש הנידון הוא בכך שבעצם מחדום ככלי מדידה הוא אסור בשימוש, שהרי חכמים אסרו את המדידה בשבת. כך למשל אסור להשתמש במדחום לצורך מדידת חום מזון וכדומה, ואם כן הוא כלי שמלאכתו לאיסור ואולי אף מוקצה מחמת חסרון כיס. מאידך גיסא הרי מדחום רפואי הנמצא בבתים, תפקידו וייעודו הוא לשימוש למדידת חום עבור חולה, וזו היא מדידה המותרת, ואם כן הוא כלי שמלאכתו להיתר. ואכן בעוד שבספר הלכות שבת בשבת (חלק ב פרק לב) צידד להחמיר שלא לטלטלו אלא לצורך בדיקה ואחריה יש להשיב את המדחום למקומו, ואין לטלטלו לצורך אחר, משום שיש לחשוש למחמירים במוקצה מחמת חסרון כיס בכלי שמלאכתו להיתר, הרי שהגרש"ז אויערבאך (שמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיף ב) ובאור לציון (חלק ב פרק כו סעיף יא) נקטו שאין בטלטולו לכל צורך שהוא משום מוקצה כלל.

ובדברי הגרש"ז מבואר חידוש נוסף בענין זה, וז"ל: "מדידת חום שאני, דהרי איסור מדידה הוא משום עובדא דחול, מפני שבדרך כלל רגילים למדוד בשעה שעסוקים במשא ומתן של מקח וממכר וכדו'.. מה שאין כן הכא שהוא רק כדי לדעת מידת חום של איש מסויים בזמן מסויים, וגם הדבר נוגע רק לאיש זה בלבד, מהיכי תיתי נימא דהוי עובדין דחול".

גם באגרות משה (אורח חיים חלק א סימן קכח) נוקט שמדידת חום אינה נכללת כלל במדידה שאסרו חכמים והוא חומרא בעלמא והרוצה להקל אין מוחין בידו.

והנפקא מינה כאמור בין שני הדרכים היא האם מותרת מדידת חום לאדם בריא בשבת או לא.

זאת בנוגע לחולה שאין בו סכנה, ובמדחום שאינו דיגיטלי (אלא פועל ע"י כספית או גליום) בלבד, שהרי אסור להשתמש במדחום דיגיטלי בשבת עבור חולה שאין בו סכנה כלל.

לגבי חולה שיש בו סכנה, ההלכה פשוטה שמותר להשתמש עבורו גם במדחום דיגיטלי כל עוד אין מדחום כספית זמין, וכמו שפסקו בחוט שני (שבת חלק ד עמ' קפ"ה) ובארחות שבת (חלק ב' פרק כ' סעיף קס"ו), ופשוט. אך לגבי השאלה האם מדחום כזה הנמצא בבתו של חולה שיש בו סכנה נחשב מוקצה או לא כלפי הזמן שאין משתמשים בו, זהו נידון בפני עצמו.

בארחות שבת (חלק ב' פרק י"ט סעיף נט בהערה פ"ה) הניחו דין זה בצ"ע, שכן סוף סוף היות ובעיר שכיחים חולים או ילדים שמותרת בהם המדידה, וגם מצוי שהחום בא מסיבת חולי שיש בה סכנה, הרי יש מקום לדונו ככלי המיועד גם לצרכים של פיקוח נפש, שדינו הוא ככלי שמלאכתו להיתר [כדין כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר], ואף אם אין ילדים קטנים או חולים בבית, מכל מקום הרי בעיר מצויים הם, ויש לדמותו להמבואר בשו"ע (סימן ש"ח סעיף כ"ט) שמאכל בעלי חיים איננו מוקצה ככל שישנם בעלי חיים הצריכים לו בעיר, ויותר מכך, לכלי קבורה, שמבואר ברמב"ן בתורת האדם, והובא במג"א סבי' תקכ"ו ס"ק י"ד, שמותר לטלטלם ביו"ט שני ולהביאם למקום המשתמר שמא יצטרכו לקבור מת אחר, והיינו שהגדרת החפץ ככלי שמלאכתו להיתר היא לא רק במצב שבו זמין לפניו מיד פעולה נצרכת של היתר, אלא אפילו במצב סתמי, זה הגדרתו. ואמנם מאידך, היות ומצוי מאד מד חום כספית או גליום, הרי לא נזדקק למד חום זה (וחולי שיש בו סכנה אינו שכיח, כהמבואר בתוס' פסחים מו:), והניחו שם בצ"ע.

אכן בס' מנחת איש (שבת חלק ב' פרק ל"ג סעיף קס"ד) כתב לחלק, שבבית שמצוי בו חולה שיש בו סכנה הרי הוא ככלי שמלאכתו להיתר, אך בסתם בתים דינו ככלי שמלאכתו לאיסור.