תיקנו חכמים, שלפני שנכנס האדם לישון בלילה, קורא קריאת שמע שעל המיטה ומברך "המפיל". ישנן כמה הלכות בנוגע לברכה זו הקשורות למצבי חולי שונים, ביניהן מצב שבו האדם מתקשה להירדם, או במצבים דומים. על כך הארכנו במספר מאמרים בעבר. להלן נדון בשאלה: האם מי שעומד לפני הרדמה כללית, לעת ערב, צריך לברך "ברכת המפיל" או לא.

יסוד הספק הוא, משום שהשינה הבאה עליו כעת אינה טבעית כדרכו, אלא מלאכותית; האם מצב זה הוא בכלל תקנת חכמים לברך "המפיל"?

שנינו בברכות ס, ב:

"הנכנס לישן על מיטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע. ואומר: ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין". ע"ש.

וכך נפסק בטור ובש"ע או"ח סי' רלט.

יש לעיין מה גדרה של ברכה זו, אם היא ברכת הנהנין, או שמא ברכת השבח וההודאה. ויש לכך נפקא מינה להלכה בשתי שאלות יסודיות:

א. אם מותר להפסיק בדיבור בין ברכת המפיל לשינה.

ב. אם מברכים ברכת המפיל גם על שינת היום.

כתב הרמ"א (שם): "ויקרא קריאת שמע סמוך למיטתו, ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מיטתו, אלא ישן מיד. שנאמר: אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה". ומקור דבריו במנהג שהביא הב"י (שם) בשם הכלבו, רבינו ירוחם, והרוקח.

לכאורה, ממה שכתבו שהוא מנהג בעלמא, ולא דינא דגמרא, וביותר – ממה שסמכוהו על פסוק בתהלים, נראה שאם לא סמך קריאת שמע (קרי: ברכת המפיל) לשינתו אין זו ברכה לבטלה, ומכאן שלדעתם ברכת המפיל אינה כברכת הנהנין שצריכה להיות "עובר לעשייתן", אלא היא ברכת השבח, להודות לבורא ית' על פעולת השינה הכללית, שהיא הכרחית לחיותו של אדם.

[ומה שכתבו "קריאת שמע" ולא ברכת המפיל, י"ל כי לשיטתם מברך ברכת המפיל תחילה ואחר כך קורא את שמע, כך היה מקום לפרש דברי הראשונים והרמ"א].

וכן כתב בשו"ת התעוררות תשובה (סי' קכח) שאף אם שח אחר ברכת המפיל אין זו ברכה לבטלה, והוכיח כן מדברי הראשונים הנ"ל.

[אלא שהמשנה ברורה ביאר שדברי הראשונים הנ"ל איירי ב"קריאת שמע" גרידא, אבל באמת אחרי "ברכת המפיל" אין לשוח מדינא, ואין זה מן המנהג].

וכן כתב בספר מאורי אור (או"ח סי' רל"ט): "אין אוכלין ושותין ומדברים אחר קריאת שמע, דהיינו קביעות סיפור הוי היסח הדעת. ונהגו בשתיית מים וסיפור צרכיו ואין להקפיד אפילו נמשך טובא, משום דברכת המפיל אינו כברכת הנהנין רק ברכת שבח צרכי עולם כו', ה"נ אין מברכין על הנאת השינה רק על הטובה למנוחת הגוף".

ואולם בסדר היום (סדר ק"ש על מיטתו) כתב: "ונראה לי שהברכה הזאת אין לברכה בכל שעה שרוצה לשכב, עד שיראה הוא בעצמו שהשינה באה עליו ועפעפי עיניו נאחזות לישן, כי איך יברך המפיל שינה ועדיין השינה לא באה אלא שהוא מכין לה מקום שתבוא, ודאי ברכה לבטלה היא".

הרי שפשוט לו שברכת המפיל היא ברכת הנהנין, וממילא שאם שח אחריה נמצאת ברכתו לבטלה.

לעומתו כתב החיי אדם (כלל לה סעיף ד): "הישן ביום אין צריך לברך ברכה זו. אף על גב שנראה שהיא ברכת הנהנין, מכל מקום אי אפשר לברך ביום דחיישינן שמא לא יוכל לישון. אבל בלילה אפילו לא ישן כלל לא הוי לבטלה, דיש לומר דתיקנו אותה על מנהג העולם, כמו ברכות השחר. ועוד, כיון דאסור לישון ביום, כדאיתא בשו"ע סי' ד, אם כן לא שייך לתקן ברכה על זה, ואפילו למי שצריך לישון, [שמותר] כדאיתא בשו"ע סי' רלא, מכל מקום לא פלוג. ועוד, דלא שייך לומר המפיל חבלי שינה כו', דדוקא בלילה דאיברי לשינתא, משא"כ ביום שאדם מגרה בעצמו השינה", עכ"ל.

החיי אדם פתח אף הוא בכך שהיא ברכת הנהנין, אלא שהוא חולק על הסדר היום לגבי מה שכתב שאם לא נרדם הוי ברכה לבטלה, וסבירא ליה שעכ"פ אם לא נרדם "יש לומר" שאין זו אלא ברכת השבח, וסוף סוף לא הוי ברכה לבטלה.

גם בדברי הראשונים נראה שברכה זו הוי כברכת הנהנין:

הראשונים תמהו, מדוע ברכת "אלהי נשמה" אינה פותחת בברוך. וניתנו על כך תשובות שונות. הראב"ד משיב על כך (הובא בתוהרא"ש ברכות ס, ב): "דהיא סמוכה לברכת המפיל חבלי שינה, ושינה לא הוי הפסק", וכ"כ המאירי והרא"ה (שם).

מדבריהם עולה שברכת המפיל צריכה שתהיה סמוכה לשינה בלי הפסק, ורק שינה לא חשיבא הפסק. [אלא שלפי דבריהם צ"ל שתיכף בקומו משנתו יצטרך לברך אלהי נשמה, שלא יהיה הפסק, וזה לא מצאנו בשום מקום, וצ"ע].

המשנה ברורה (סק"ג) העתיק דברי הסדר היום, שאין להפסיק אחר ברכת המפיל בדיבור או במעשה. [וכשיטתו לעיל שדברי הראשונים והרמ"א שכתבו שזה מנהג, איירו בקריאת שמע גרידא, ולא בברכת המפיל].

ובביאור הלכה ציין לדברי החיי אדם, ותירוץ אחד שבאליה רבה, שאם לא נרדם עכ"פ לא הוי ברכה לבטלה. הביאור הלכה דוחה את דבריהם, דגם אם נימא שאין זו אלא ברכת השבח, הרי מברך את הברכה הזו על עצמו: המפיל חבלי שינה על עיני וכו', ואין זה דומה אלא לברכת "המעביר שינה", שכתב השערי תשובה (סימן מו) שלא יברך אם לא ישן בלילה, מאחר ומברך על עצמו. [ויש להעיר, שלגירסת הרוקח (סימן שמה) והמאירי (ברכות ס, ב) "המפיל חבלי שינה על האדם", או לגירסת השבלי הלקט (סימן ב') "על העין", אין דחיה].

והנה לפי כל האמור שברכה זו היא ברכת הנהנין, אין הבדל בין הישן ביום לישן בלילה, תמיד צריך לברך. אבל הפוסקים כתבו (הובא במ"ב סק"ח) שאין מברכין המפיל על שינה ביום. והחיי אדם דלעיל נדחק בכמה טעמים ליישב למה באמת אין מברכים גם על שינת היום, ע"ש.

ואמנם החכם צבי (סי' ג) הוכיח מזה גופא שאין זו ברכת הנהנין: "בעל כרחך ברכת המפיל לאו ברכת הנהנין היא, שהרי הישן ביום אף שנהנה אינו מברך, אלא על סדר העולם נתקנה". וכן הוכיח בשבילי דוד (או"ח, בראש הספר כללי ברכות פ"א אות ג).

וכן כתב במאירי: "יש מי שאומר שלא נתקנו ברכות אלו אלא פעם אחת ביום והוא בזמן שכיבה וקימה לרוב העולם, אבל אם ישן ביום אין צריך לברך, שלא על מעשה של עצמו נתקנה, אלא על נוהג שבעולם שדרכן לשכב בלילה ולעמוד ביום, ויש חולקים בדבר".

והנה בביאור הגר"א בהלכות פסח נמצאה מובלעת הגדרה שלישית לכאורה:

כתב הרמ"א (או"ח סי' תלב סעי' ב): "ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק, כדי שלא יהא ברכתו לבטלה (מהר"י ברי"ן). ומיהו אם לא נתן לא עיכב, דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא (כל בו)".

ובביאור הגר"א הביא סייעתא לדעת הכל בו, שאין צריך להניח: "ועוד יש ראיה דאין צריך מברכת המפיל".

למדנו מדבריו:

א. בברכת המפיל אף אם לא נפלה עליו השינה – לא הוי ברכתו לבטלה.

ב. ברכת "על ביעור חמץ" הרי היא כברכת המפיל.

והנה לומר שדעת הגר"א דברכת המפיל היא ברכת השבח ודאי אי אפשר, שאם כן איך אפשר לדמותה לברכת "ביעור חמץ". [ואמנם בחידושי חת"ס לפסחים קכא, ב ביאר שברכת על ביעור חמץ נתקנה להודות להקב"ה שנתן לנו מצוות ביעור חמץ, ושכ"כ עטרת זקנים סי' תלב, ולפי זה נוכל שפיר לומר שדעת הגר"א דברכת המפיל היא על מנהגו של עולם, אבל זה דבר חידוש טובא, וצ"ע].

צריך לומר, שלדעתו ברכת המפיל היא ברכת הנהנין, אלא שמעצם הדבר שתיקנו חכמים ברכה על שינה, שהוא דבר שאינו ביד האדם (כמבואר בתוספות ברכות יא, ב), נשמע שאם לא באה לו השינה עכ"פ לא היתה ברכתו לבטלה. ובכלל זה הגדר היא ברכת על "ביעור חמץ", שכן אפשר שיכנס לביתו ולא ימצא חמץ, וגם במקום שמכניסין בו חמץ אפשר שאכלוהו בני ביתו, או שגררתו חולדה, וכל כיו"ב, על כן יברך ואם לא ימצא עכ"פ לא היתה ברכתו לבטלה.

נחזור לשאלתינו:

למרות שהיה מקום לדון שאדם המורדם באמצעים מלאכותיים אין כאן "המפיל שינה", כי אין זו שינה טבעית, מובא בשם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שמנותח שמרדימים אותו עד הבוקר יברך ברכת המפיל קודם הניתוח (מים חיים הל' תפילה פט"ז).

במקרה ומרדימים אותו בתחילת הלילה, לשעה או שעתיים, ולכשיתעורר יפנה בוודאי לשינת הלילה, עדיף שיברך על שינתו העיקרית (ראה שו"ת חכם צבי סימן ג), ויש אומרים שכדאי עכ"פ להרהר קודם הניתוח ברכת המפיל בליבו, ולכשיתעורר יברך בפיו ברכת המפיל סמוך לשינתו העיקרית (ע"פ אשל אברהם מבוטשאטש).