האם יש סכנה בנישואין לאלמנה?
מעיקר הדין, אין שום מניעה להתחתן עם אלמנה, אחרי שהמתינה תשעים יום מיום הפטירה (והוא הדין לגירושין), כמבואר בשו"ע (אה"ע סימן יג, א).
אמנם, על פי הקבלה, בנשואין לאלמנה יש סכנה מחמת רוחו של הבעל הראשון שאינה מסכימה לנישואיה השניים, כמבואר בזוהר פרשת משפטים (דף ק"א ע"ב), שרוח זו נאבקת ברוח של הבעל הנוכחי, ולפעמים היא מנצחת אותו ואז הוא מסתלק מן העולם.
תשובה מרתקת בנושא מצינו בחות יאיר (סימן קצ"ז). הוא נשאל על אישה שהתארסה פעמיים ובכל פעם עוד לפני שהתקדשה מת החתן, האם מותר להתחתן איתה, או שיש לה דין קטלנית, שהיא מי שמתו שני בעליה, שאסור להתחתן איתה שוב משום סכנה.
בדבריו שוקל החות יאיר כמה טעמים. ראשית הוא מביא את טעמו של הרא"ש שיסוד דין קטלנית הוא שכיון שמתו בעליה, אנו רואים שמזלה רע, שנגזר עליה מן השמים שלא יהיו לה מזונות בריווח. מעיר החות יאיר שלפי טעם זה לא שייך דין זה לכאורה אלא במי שכבר נשא את האישה הזאת ובכך נתחייב במזונותיה, ואז כיון שנגזר עליה שלא יהיו לה מזונות בריוח הוא נפטר, אבל מן האירוסין שעדיין אין לה מזונות כלל, בודאי מת בעלה מטעם אחר ולא משום הגזירה על מזונותיה. אך החות יאיר דוחה זאת שהרי ארוסה שבימי הש"ס – דהיינו שכבר נתקדשה – גם כן אין לה מזונות עדיין עד שנכנסת לחופה ומכל מקום דינה כדין כל שאר קטלנית. ולכן צריך לומר, שאישה זאת כל כך נגזר עליה שלא יהיה לה אפילו רגע אחד של מזונות, ולכן הארוס מת עוד לפני שמספיק להכניסה לחופה ולהתחייב במזונותיה.
שיקול נוסף שמעלה החות יאיר הוא שיש להקל במקרים בהם הבעל מת מספר שנים אחרי הנישואין, ומשום שההנחה שהבעל מת מסיבת האישה היא רק אם בסמוך לנישואין מת, כמו מי שמתו אחיו מחמת מילה שמאותו הדין סכנה אין מלין את האח הנוסף, שמדובר שהאחים מתו בסמוך למילה ולא זמן רב אחריה. והטעם שדווקא בסמוך לנישואין הבעל אמור למות אם זה בסיבת אשתו, הוא שאנחנו מניחים שחיי האישות עמה היו קשים לו והתישו כחו עד שנפטר. ולפי טעם זה, פשוט שלאחר השידוכים בלבד, אין מקום לחשוש שהוא מת מחמתה, ואם כן אין עליה דין קטלנית. על עצם החילוק הזה, בין מי שסמוך לנישואין מתה אשתו לבין מי שמת לאחר תקופה, האריכו הפוסקים, ואין כאן המקום.
השיקול השלישי שמביא החות יאיר, הוא על פי דברי הזוהר הנ"ל:
"אבל בדברי חכמי אמת, ומקורו בזוהר שלא נתגלה עדיין בימי הרא"ש כנודע, נמצא טעם נפלא ע"פ הסוד ולאותו טעם יש סכנה בכל אלמנה הביאו בספר נובלות חכמה יע"ש, ולפי אותו טעם יש סכנה יותר בנושא אלמנת גדול ומופלג בתורה או בחסידות [וכ"כ בספר מעבר יבק חלק שפת אמת פ"ט], כי רוחו שהשאיר בקרב אשתו ינצח ויגרש השני בלי ספק, וההיפך בהיפך, לכן במת בעלה השני הוא בחזקת שרוח בעלה הראשון מנצח. ולפי טעם הזוהר פשיטא דאין חשש בארוסה, אפילו ארוסה דדהו שכבר נתקדשה, כ"ש ע"י שידוכין בעלמא. אף על פי שג"כ ק"ק אם כבר היה הבעל אחר הנישואין קיים דמ"מ י"ל דעבר זמן רב שהיו נלחמים שני הרוחות עד שנצח הראשון והכי משמע בזוהר".
הוי אומר, דין קטלנית עצמו הוא נובע ושייך לכל החשש של הזוהר בנשיאת אלמנה, כי לפעמים רוח הבעל מנצח, ולפעמים רוח הבעל הנפטר, ובקטלנית ראינו פעם אחת שהנפטר כוחו חזק לדחות את הבעל, ולכן חוששים לזה.
ובדבריו מבואר, שכאשר הבעל הראשון היה תלמיד חכם, שיש לו יותר כח לנצח השני, עוד יותר יש קפידא וסכנה בדבר.
והחיד"א (חיים שאל חלק ב' סימן י"ט) הביא את דברי הגמרא בפסחים (קיב, א), שם בין הדברים שציוה רבי עקיבא את רשב"י, אמר לו "לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך", והתבאר בגמרא לצד אחד דהיינו אלמנה, שמא הראשון יהיה טוב לה ממנו ותזלזל בו (עיי"ש). וכתב החיד"א שהוא בגדר של עצה טובה, אבל ע"פ הזהר הקדוש "כמעט היא סכנה". ועל כך מעיר החיד"א:
"ושמעתי ממקובלים דתוקף הסכנה הוא בתריסר ירחי קמאי שמת בעלה".
כלומר שאחרי שנה מפטירתו, אין כ"כ סכנה. אבל החיד"א עצמו כותב "ובעיני נראה כי יש ליזהר שלא לישא אלמנה כלל. והגם דאמרו שדברי חלומות לא מעלין וכו' הרי כתב הרשב"ץ בתשובה דיש לחוש מיהא. ואגיד לך מה שאירע בזה זה ל' שנה והותר, שהייתי אני הצעיר במדרש הרב החסיד המקובל המופלא מהר"ש שרעבי זלה"ה עם רב אחאי גאון הרב המופלא ח"ק במהרי"ט אלגאזי נר"ו, ובא לפנינו רב אחד חסיד אשר נשא אשה זה שלש שנים, והיא היתה אלמנה מרב חסיד קדוש זלה"ק. ובתחילה נשאת עם בחור אחד ושהה עמה קצת ומת במגפה, ואח"כ נשאת לזקן אחד ומת, ואחר כמה שנים נשאת לרב קדוש הנז', ואחריו נשאה הרב אשר בא לפנינו ההוא אמר שחלם שבאו לו ג' בעלי אשתו. והזקן לא היה אומר כלום והרב הי' מוחל לו. אך הבחור התריס כנגדו ואמר שרוצה לדון עמו בדיני שמים ונתפעל מאד מחלום זה ושאל שאל מהחסיד מהר"ש וממני שנחרים להבחור הנז' שלא יתבענו לדין. וענינו לו כי מי הוא זה אשר יחרים לשואל דין בשמים וכמעט לא ניתן לישאל ופייסנוהו להרב הנז' כי יראנו ליטפל בזה. ולא היו ימי' מועטים ונפטר הרב החסיד הנז' וחל"ש. ובו בפרק נצטערנו מאד על ענין זה. ואמרנו כמה גדולים דברי חכמים".
[גם בבן יהוידע (סוטה ב) מצינו מעשה נורא מדורו של האריז"ל על חכם אחד שנישא לאלמנה, וכשהיה מחוץ לביתו היה אוהבה, וכשהיה נכנס לביתו היה נכנס בו כעס להכותה, ושאל לאריז"ל על כך, והשיבו כי הדבר קורה מחמת רוחו של הנפטר שהיה מתקוטט עם רוחו ואומר לו הגם לכבוש את המלכה עמי בבית, ורוחו היתה משיבה שכדין התורה נשא אותה, ומזה הגיע לו הכעס (ועיין שם שרוח הנפטר הייתה בבנו הקטן)].
החיד"א מקשה, אם כן שיש סכנה בדבר, איך התורה התירה ולא אסרה אלא אלמנה לכהן גדול, והרי דרכיה דרכי נעם. וכתב כמה צדדי קולא בזה, "דמימי עולם נושאין אלמנות וכך נהגו שנות דור ודור. והתורה חידשה לאסור לכ"ג לבד. ועוד דכמה שנושאין אלמנה חיים וקיימים במזלם בריא ורוחא קמא נדחה. ועוד דהגם שרוחא קמא חזק הוא ממנו אם יש זכות גדול אלים לאפקועי ההוא רוחא קמא ולא יאונה לצדיק כל און… וצדיקים או בזכותם ינצלו או לא ישאו אותה שלבם ימאן לקחתם. ומה גם דאי התור' אוסרת לאלמנות יהיו איזה מהן יוצאות לתרבות רעה ולכן הותרו".
ועם כל זה מסיק החיד"א שיש להיזהר שלא להיכנס לסכנה ולא לשאת אלמנה אפילו לאחר י"ב חודש. ובסיום דבריו כותב: "ולא נאמרו כל השיעורים הללו אלא למצניעהן, ולא לפרסמם, והנח להם לישראל ושומר פתאים ה', ורבים שתו והאריכו ימים ושנים והן מפלאות תמים דעים".
וכך גם מסיק החיד"א ביוסף אומץ (סי' מ"ט) שלא לפרסם זאת כי כל המון ישראל אינם משגיחים על זה וגם יוצאת מכך תקלה שמצויות רבות בנות אלמנות בנערותן, אבל לתחלמיד חכם שיודע דברי הזוה"ק יש לחוש.
ואמנם בבני יששכר (מאמרי חודש אדר מאמר ב' דרוש ז') כותב בענין זה דבר נפלא, שהנה מצינו בתחילת במסכת כתובות שחכמים תיקנו שתהיה אלמנה נישאת ליום חמישי, ותיקנו תקנה לאלמנה כמו שתיקנו לבתולה, "דאי לא, אתי למימר דנישואי אלמנה זילי להו לרבנן ולא מתקני בה מילתא", לשון הר"ן. והקשה הבני יששכר, מה ההווא אמינא שיחשבו שנישואי אלמנה "זילי" להו לרבנן? ובהכרח שהטעם הוא מצד דברי הזוהר הקדוש שיש בכך קטרוג וסכנה, ואם כן צריך לבאר למה באמת לא חששו לכך? ומבאר זאת על פי מה שמאריך שם שעל ידי שחכמים מתקנים הלכות והיהודי פועל ע"פ דברי חכמים נעשה תיקון ועילוי, וכך גם כאן, אחרי שחכמים קבעו יום לנישואי אלמנה והוא פועל על פי דבריהם, "נעשה כביכול על ידי החכמה פעולת הבירור והעליה לניצוץ ההוא, היינו לההוא רוחא דשבק בה בעלה ומקשקש במעהא, ואם כן לא מבעיא דלא יקטרג הנפטר על הנושא אלמנותו, אלא יעמוד עליו למליץ יושר שהיה לחלקי נשמתו עליה על ידו".
בפועל, נהוג לערוך לפני נישואי אלמנה "תיקון אלמנה" – שהוא תיקון מיוחד לענין זה. על מקור והשתלשלות התיקון הזה כותב הבן איש חי בשו"ת רב פעלים (חלק ב – סוד ישרים סימן א'):
"ובספר אמת ליעקב למהר"י ניניו ז"ל בקנטריס שפת אמת דף קי"ב הביא תיקון א' מהרב החסיד מהר"ש שרעבי ז"ל שעשה לנושא אלמנה להצילו מסכנה, וצריך שיעשה התיקון הנז' קודם שיקדשנה, וכתב, שנראה אחר אותה מעשה שהביא הרב חיד"א ז"ל בחיים שאל ח"ב סי' י"ט נתפעל הרב החסיד מהרש"ש ז"ל, ויסד תיקון הנזכר ע"ש".
ומעיד הרב פעלים שבעירו בגדד יש כמה אנשים שנשאו אלמנה ועשו התיקון הנ"ל וב"ה לא ניזוקו והולידו בנים ובנות והאריכו ימים, ולכן יש לייעץ לערוך תיקון זה, וזכות רבינו הרש"ש תעמוד להגן.
ואמנם יש לדעת שלא בכל מקום הקפידו לערוך תיקון זה, עיין למשל בדברי יציב (אה"ע סי' יג) שכתב שמעולם לא נראה ולא נשמע בשום מקומות בפולין ובאונגרן וכדומה מי שיעשה התיקון אלמנה ההוא ואלמנות נישאו לרבבות ואין פרץ ואין יוצאת ח"ו כו', וחס ושלום לנו לסור ממנהגי ודרכי אבותינו הקדושים בין להקל ובין להחמיר, עכ"ל, עיי"ש.
