דרכו של רבינו בעל המנחת אשר באיסור החשמל בשבת
וַיִּצֶר ה' אֱלֹקים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה (בראשית ב, ז)
הקשר שבין הגוף שיסודו מן העפרא נשמת החיים שהקדוש ברוך הוא נפח בתוכה אינו מסתיים עם מות הגוף והיפרדות הנשמה ממנו. גם לאחר המוות, גופו של היהודי עומד בקדושתו, ואנו מצווים מן התורה לשמור על כבודו. חז”ל אמרו בהקשר לזה (עיין מסכת שבת קנב, ב), על בסיס הפסוק באיוב: “אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל” (איוב י”ד), שהנפש מתאבלת על כאב בשרו וגופו. ומכאן הזהירות והכבוד שאנו נוהגים במת.
אחת הסוגיות כבדות המשקל ביותר בממשק שבין הלכה ורפואה היא סוגיית ניתוחי המתים. בין במקרים, מבוצעים ניתוחים במתים לצורך מחקר רפואי, לצורך קביעת סיבת מוות (לחוקיות משפטיות), וכן ללימודי אאה, כחלק מלימודי אנטומיה. סוגיית ניתוחי המתים מעוררת מחלוקת חריפה בין עולם ההלכה לעולם הרפואה מזה שנים רבות, והפולמוס בנושא בישראל מאז קום המדינה פרנס מספר ספרים ואלפי מאמרים. בשורות הקרובות רפואה בהקשר של לימודי האה. חלק בלתי נפרד מתהליך רכישת ידע באנטומיה ופתולוגיה עוברת דרך נתיחה של גופות של אנשים שתרמו את גופם למדע, בין בביצוע של נתיחה כזו, ובין דרך של צפייה בנתיחה שבוצעה על ידי אדם אחר.
הדיון ההלכתי בנושא נפתח בהבנת האיסור ההלכתי הקיים על נתיחת מתים. כשפוסקי ההלכה בדורות עסקו בשאלת ניתוחי המתים, הם העלו כמה איסורים שיש. נסקור זאת בקצרה:
- סור במרכזי בניתוח מתים הוא ניוול המת, שהוא איסור מן התורה, אותו למדנו מהאיסור על השארת נבלת המת תלוי האי, או מדין "ואהבת לרעך כמוך" (עיין בית יוסף יורה דעה סימן שסה, נודע ביהודה תנינא יורה דעה סימן רי, שאגת אריה סימן ו. ). יש שכתבו שיש איסור על ניתוחי מתים משום שבכך מתבטל איסור הלנת המת (עיין אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קלט).
- ביטול מצוות הקבורה. התורה מצווה על קבורת הרוגי בית דין שנתלו (כאמור לעיל). יש אומרים שמצווה זו נוהג בכל אדם, ויש אומרים שבשאר מתים מצווה זו היא מדרבנן (עיין רבינו חננאל סנהדרין מו, ב, ספר המצוות לרבי סעדיה גאון עשין יט, רמב”ם הלכות אבל יב, א, רמב”ן על התורה דברים כא, כג.
- איסור הנאה מהמת, המבאר בגמרא בסנהדרין מז, ב. על פי רש”י שם ותוספות (שם מח, א) איסור זה מן התורה. עיין עוד יביע אומר (חלק ג יורה דעה סימנים כ-כא).
- פגיעה בקדושת הגוף המת. קביעה זו יוצאת מנקודת הנחה כי גם לאחר מותו של האדם והסתלקות הנשמה ממנו, עדיין גופו של היהודי עומד בקדושתו, ואין פונה בו (שו”ת דעת כהן).
נאמרו טעמים נוספים לאיסור זה, אך אלו הם הטעמים המרכזיים.
הנודע ביהודה (תנינא יורה דעה סימן רי) עוסק במעשה שהיה ובו רצו רופאים לנתח אדם שמתבקש ללמוד על "חולי יש בכיס". בראשית דבריו עוסק הנודע ביהודה בדיון בראיות שהביאו המתירים (בין רצו המתירים להשוות נידון זה לחניטת יעקב ויוסף, שנעשה דבר זה לכבודם, וכיוצא בזה גם ניתוח באופן שעלול ידי זה יבוא רווח והצלה לעולם הוא לכבודו של המת. הנודע ביהודה דוחה רעיון זה, וכותב שהדבר נחשב ניוול וביזיון, מה שאין כן בחניתה שהיא דרך כבוד.
כמו כן עוסק הנודע ביהודה בדברי הגמרא בבבא בתרא, שם מובא מעשה באדם אחד שמת והתעורר משפטים (לצרכי ירושה) לברר האם היו לו סימנים גדלות בשעת מותו או לא, ואמר להם רבי עקיבא "אין אתם יכולים לנוולו". הנודע ביהודה נשאל רק משום שהסיבה לנתיחה שם ממונית בלבד אסר עליהם רבי עקיבא לבצע, אך לצורך לימוד רפואה שהוא "הצלת נפשות" יהיה מותר הדבר. מסקנת הנודע ביהוד בקשר לראיה זו שכעיקרון אכן מבואר בסוגיא שם שצורך הצלת נפשות הדבר מותר (אך ללא כן – אין כל זמן לגעת במת ללא הסכמת קרוביו, שמצד אסור להם להסכים).
מסקנת הנודע ביהודה היא:
"את כל אלה כתבתי לפי דבריכם אתם קורים זה פיקוח והצלת נפש. אבל אני תמה, הלא אם זה יקרא אפילו ספק הצלת נפשות, א”כ למה לכם כל הפלפול, והלא זה הוא דין ערוך ומפורש שאפילו ספק דוחה שבת החמורה… ואמנם כל זה ביש ספק סכנת נפשות לפנינו, חולה או נפילת גל… לענין ממון שם במסכת בבא בתרא ההיזק לפנינו, אבל בנדון דידן אין כאן שום חולה הצריך רק שרוצים ללמוד חכמה זו אולי יזדמן חולה שיהיה צריך לזה ודאי דלא דחינן משום חששא קלה זו שום איסור תורה או אפילו איסור דרבנן, שאם אתה קורא לחשק זו ספק ספק. נפשות א”כ יהיה כל מלאכת הרפואות שחיקת ובישול סמנים והכנת כלי איזמל להקזה מותר בשבת, שמא יזדמן היום או בלילה חולה שיהיה צורך בזה, ולחלק בין חששא לזמן קרוב לחשש לזמן קשה לחלק.וחלילה להתיר דבר זה ואף רופאי האומות אינן עושים נסיון בחכמת הניתוח ע”י שום מת כי אם בהרוגים”פ משפט או במי שהסכים בעצמו בחייו, ואם אנו ח”ו מקילים בדבר זה א”כ ינתחו כל המתים כדי ללמוד סידור אברים פנימיים. ומהותן כדי שידעו לעשות רפואות להחיים. האריכות בזה הוא ללא צורך ואין בזה שום צד להתיר”.
החתם סופר (יורה דעה סימן של”ו) מדייק מדבריו, שאילו היה לפנינו חולה במחלה שזהו למחלתו של אדם אחר שמת ויש אפשרות שנתיחת המת תועיל להבין איך צריך בחולה, יהיה הדבר מותר.
בשו”ת בנין ציון (סימן קע – קעא) כתב שהדבר תלוי אם האדם נתן בחייו את רשותו לנתח את גופו לאחר המוות או לא. במקרה שאדם הרשה כן יהיה הדבר מותר כל עוד עניין הוא לימוד לצרכי רפואה ברורים. אבל למעשה, החתם סופר שם מאריך לבאר שלא מועיל בזה כל מחילה, ואין לעניין זה אם האדם מרשה שינתחוהו או לא, הדבר אינו בסמכותו כלל להתיר שינוולו את גופו. וכך גם תלמידו המהר”ם שיק (יורה דעה סימן שמ”ז) דוחה את דברי הבנין ציון, על פי דברי רבו החתם סופר.
ידועים בהקשר זה דברי החזון איש (אהלות סימן כב ס”ק לב) שכותב על דברי הנודע ביהודה:
"בפתחי תשובה (סימן שס"ג, ה) בשם הנודע ביהודה והחתם סופר, דאם יש חולה קמן (=לפנינו), מותר לנו ולנו משום פיקוח נפש, אבל אין חולה קמן אסור. החילוק בין איתא קמן לליתא קמן, אלא אם מצוי הדבר , דבזמן מתריעין עלה [אף שאין בשעה זו חולה קמן] משום חולי מהלכת , הוי לה כאויבים שצרו בעיר הסמוך לספר, (וכדאמר עירובין מ"ה א' ובתענית כ"א ב'). ), ומיהו בשעת שלום לא חשבינן ליה פיקוח נפש, אף על גב דשכיח (שמצוי) בזמן מן הזמנים שיצטרכו לזה, כמו שאין עושין כלי בשבת בשעת שלום, דאם כן בטלת כל המצות, אלא לא מקרי ספק פיקוח בדברים עתידים שבה אין להם . כל זכר , ובאמת שאין אנו בקיאים נפשות ופעמים שחשבונם להצלה מתהפך לרועץ והלכך אין דני בשביל רחוקות עתיקות , וגם משום הרבה אפשר דלא הותר אלא כשמזיק את הרבים וכמש”כ לעיל ס”ק כ”ו”.
כלומר, החזון איש מבאר שהנושא איננו האם יש לפנינו מקרה ספציפי של פיקוח נפש, אלא המצב הכללי בציבור כרגע. אם למשל מדובר במחלה שמתה באותו זמן, לפני חולה שמתה מאות המחלה וניתוחו יכול לעזור בבירור המחלה ודרכי ריפוייה, הדבר ייחשב פיקוח נפש, אבל אם מדובר על מחקר שנועד לפתח דרכי התגוננות ממחלה שיש חשש בלבד שתתפרץ, אין סיבה לכך, משום שאם כן על מחקר. בסיס חששות כאלה יתבטלו כל המצוות, וכן מטעם שאיננו בקיאים פניות, ואיננו יודעים איזו סכנה תתממש ואיזו לא, וכן מה יועיל ויציל איננו ברור מאליו.
בשו”ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן קנא) דן לפי דברי הנודע ביהודה לגבי לימודי רפואה. מסקנתו דומה לזו של הנודע ביהודה, למרות שהוא כותב שבימינו טעם הדברים של הנודע ביהודה איננו שייך, אך הוא מוסיף על זה טעם אחר ומעניין:
"ואני מוסיף, דאף אם מצד החשש היה זה חשש שראוי לדחות עליו איסורין, נמי לא היה דוחה איסור ניתוח המת, משום דלהתלמד לרפאות אין חיוב על האדם , דלא מצינו שיהיה חיוב על כל אדם שילמוד חכמת כדי לאה לרפאות החולים שישנם ושיהיו אף שחולים מצויים. ויש לחוש להם, משום שהחיוב על האדם הוא רק להציל את חברו במה, דאם הוא כבר רופא איכא חיוב עליו לרפא את חבריו החולים ואם הוא לשוט ביום מחויב לשוט בנהר, אבל אין חיוב על האדם שילמוד איך לשוט ואיך לרפאות. חולים כדי שאם יזדמן לו להציל ולרפא מזה שמתוותו יכול להוות ולרפא… זה גם לנתח כדי להתלמד איזו רפואה, נמי אין על האדם שום חיוב, וממילא אסור בגלל שהוא ניוול.
אף שטעם הנודע ביהודה דלא דחינן איסורים משום חששא קלה זו שמא יזדמן חולה הוא טעם דחוק, דהא מצוי חולים בעלמא ובפרט בזמן הזה אפשרי לידע מכל בתי חולים שבעולם שיש שם חולים כאלה, וגם אשר נקל במהירות לשלח לשם את האה שימצאו ע”י זה. , הוא אסור, משום דלהתלמד לרפאות ליכא חיוב על האדם וממילא אסור משום ניוול המת”.
דברים אלו הם הבסיס לתשובה מרתקת שכתב בנושא נשיא בית מדרשינו הגאון הגדול רבי אשר וייס שליט”א. במענה לשאלה מקהילה ביוהנסבורג, כאשר על פי הנחיית השלטונות לא ארגונים הצלה לקבל אישור הפעלה ללא שירות בבתי חולים שונים, פעילות הכרוכה בחילול שבת, נשאלה השאלה האם הדבר מותר מחשש שאם לא יהיה כונני הצלה יהודים יהיה סיכון חיים, או שנחשב לחשש רחוק יותר. פנינו ויש לאסור את הדבר.
לאחר שהרב וייס מביא את דברי הנודע ביהודה והחזון איש, הוא מאיר שנראה שהחזון איש לא בא לחלוק על הנודע ביהודה, אלא לפרש את דבריו, וגם החתם סופר מסכים לאותו הדבר, שהעיקר תלוי האם יש פיקוח נפש לפנינו, או בספיקות רחוקות בלבד.
בנודע לנידון השאלה שנשאל הרב וייס, הוא כותב שישנם כמה חילוקים בין מקרה למקרה שעסקו בו מאוחר יותר. ראשית, במחקר אין כל ודאות בתוצאה, מה שאין כן בקורס הכשרה שהוכח שיש בו תועלת של הצלת נפשות ברורה. שנית, במחקר רפואי הדבר ספק אם יתעורר צורך ברפואה זו לחולי זה חולה ישראל, מה שאין כן בהצלת נפשות כאלה שיש ודאות מוחלטות שיהודים יצטרכו את עזרתם. שלישית, כותב הרב וייס שבמחקר רפואי ניתן לסמוך על מחקר שייעשה על ידי נכרים, או על מחקר שייעשה על גופות של נכרים, ואין צורך דווקא בגופם של יהודים לצורך כך, מה שאין כן במקרה השאלה, שבו לא ניתן לסמוך על שירותי הרפואה הירודים. של אותו מקום והיה צורך חיוני תמיכה רפואית בתוך הקהילה על ידי יהודים.
לאחר שהרב וייס מוסיף להראות ממקורות שונים כי גם פיקוח נפש עקיף אפשר כפיקוח נפש, ומצוין כי נראה שיש מקום גדול בדבר, הוא מסכם "מכל מקום לבי מהסס עד למאוד ומתיירא אני להתיר", וכן "וגם חושש אני מאוד שלא נוכל לגדור". גדר ולעמוד בפרץ ותחום תחום ברור וגבול מסויים להיתר זה”, וחששות נוספים, ומשום כך הוא פונה לשואלים בקריאה לנסות ולהשתדל למצוא דרך להשפיע על השלטונות לאשר את ההכשרה של ההצלה הארגונית גם ללא חילול שבת.
השוואה בין הנידון בו עסק הרב וייס לנידון קורס האנטומיה בלימודי רפואה מעלה את השאלה עד כמה חשוב שיהיו לנו רופאים יהודים (במידה שסטודנט איננו יכול לקבל רישיון רפואי ללא שישתף בשבת מנותח גופו של יהודי). כל עוד אין מדובר בפיקוח נפש, או ללמוד זאת בניתוח גופם של יהודים, פשוט אפשרי באיסור חמור. מדברי הפוסקים אנו יכולים ללמוד עד כמה חמורה בעיניהם ניוול גופו של מת יהודי גם אם הוא הביע את הסכמתו. לכן, אלא לפסוק הלכה למעשה בעניין, על סטודנטים לרפואה לשים לב לחומרת האיסור בניתוח המת ולברר את ההלכה למעשה אצל מורה הוראה מומחה, על פי חומרת השאלה.
