משולחנו של רב בית החולים

שאלה:

שלום הרב שפרונג,

אני רופא מנהל צוות מרדימים ותמיד בכוננות בתוך בית החולים, חולק את הזמן שלי בין חדרי הניתוח השונים ברחבי בית החולים, וכן בחדרי לידה. יש לי צוות של מרדימים שאני אחראי לשבץ לכל מקרה ניתוח או פרוצדורה. האם אני מחויב לאכול בסוכה כשאני במשמרת או לא?

התשובה: כשלחץ העבודה גדול ברמה שבה בימות החול לא היית יוצא לסעוד בחדר האוכל או במסעדה בבית החולים, או אם אין לך סוכה זמינה בבית החולים, כך שתצטרך להקדיש זמן יקר בכדי לאכול בסוכה, אתה פטור מן הסוכה. (אגב, תמיד ניתן לאכול דברים שאינם מחייבים סוכה).

לעומת זאת, במצב רגיל, שבו יש לך את האפשרות לפנות כמה דקות בכדי לאכול בקפטריה או בחדר האוכל במנוחה, מובן שעליך לסעוד בסוכה (במידה שיש סוכה בבית החולים והדבר אינו פוגע בטיפול בחולים).

תשובה בהרחבה:

בשו"ע (סימן תרמ, ג) נפסק:

"חולים ומשמשיהן פטורים מן הסוכה. ולא חולה שיש בו סכנה, אלא אפילו חש בראשו או חש בעיניו. ויש מי שאומר שאין המשמשין פטורים אלא בשעה שהחולה צריך להם".

הפטור של משמשי החולה שונה מהפטור של החולה עצמו. חולה פטור מן הסוכה משום שאין זה "תשבו כעין תדורו", כלומר שישיבת הסוכה מתחייבת רק בתנאים שבהם היה יושב בביתו. חולה, לא היה נשאר בביתו אם זה לא היה נוח עבורו לשהות שם, אלא הולך למקום נוח יותר. לכן הוא פטור מן הסוכה ומותר לו לשהות במקום נוח יותר עבור חולה – בית הקבע שלו.

לעומת זאת, בענין הפטור של מצטער יש שתי שיטות.

דעת הלבוש, שאותה הביא להלכה המשנה ברורה שם ס"ק ז, היא שהפטור של משמשי החולה הוא מדין "העוסק במצוה פטור מן המצוה".

דעת השבות יעקב (ח"ג סי' מז) היא שהפטור של משמשי החולה הוא מדין מצטער. כך נשאל השבות יעקב:

"אחד שנשכר מקהל להיות משמש לחולים, וקי"ל משמשי חולה פטורים מסוכה, אם מחויב מכל מקום לאכול בכל סעודה וסעודה כזית בתוך הסוכה ולברך בה ברכת הסוכה, שהרי הולך לפעמים לצרכיו ונקביו, הוא הדין לזה, או לא?".

השבות יעקב השיב:

"נראה לי דפטור מסוכה לגמרי, כיון שהוא מושכר להיות משמש לחולה לכל צרכיו ולהשגיח עליו לעשות פעולתו שלמה ובאמונה, בכן אם ילך לאכול בסוכה הוי ליה מצטער בצער החולה שדעתו עליו תמיד, לכך הוא פטור מן הסוכה. אכן בלילה הראשונה, דגם המצטער חייב לאכול כזית בסוכה, כדאיתא בסימן תר"מ, גם משמשי חולה חייבים".

כפי שמבואר בשבות יעקב, לטעמו בלילה הראשון אכן חייב בסוכה כדין המצטער, ולעומת זאת לפי דברי המשנה ברורה פשוט שהפטור הוא גם בלילה הראשון.

אמנם בין לפי המשנה ברורה ובין לפי השבות יעקב נראה שבמצבים מסוימים חייב לאכול בסוכה.

לפי שיטת המשנה ברורה הדבר תלוי בכללים הקבועים של הלכות "העוסק במצוה פטור מן המצוה", שלפיהם במידה שאפשר לקיים את שתי המצוות, חייב בשתיהן (עיין משנה ברורה שם ס"ק לח וביאור הלכה), ולכן מאחר שלמרות שהוא טרוד ועסוק במצוה של הרפואה, מכל מקום הרי יש לו פעם בכמה שעות אפשרות להתפנות לסעוד את סעודתו כמה דקות בסוכה של בית החולים, וכשם שהוא נוהג כל השנה ללכת לסעוד את ארוחתו בקפטריה, ואין סיבה לפטור אותו מכך. (ושאר טעימות ושתיית קפה וכדומה תוך כדי המשמרות, אינן חייבות בסוכה מעיקר הדין).

ואכן, אם הוא נקלע ללחץ גדול בעבודתו, כך שאם ילך לסוכה תיפגע עבודתו, הוא אכן פטור כדין העוסק במצוה שאינו יכול לעסוק בשתי המצוות כאחת.

ולטעמו של השבות יעקב, הנה מעניין שכבר בשאלה הרגיש השואל באפשרות שילך משמש החולה לסעוד בסוכה כשם שהוא עוזב את החולה לפעמים לצרכיו ונקביו, אך בתשובה של השבות יעקב לא התייחס לכך כלל, ומשום שלדעתו הפטור הוא מצד שהוא מצטער כשהוא צריך ללכת לסוכה.

ולגופם של דברים, יש הרבה מה לדון בדברי השבות יעקב שהגדיר זאת כ"מצטער", אך על כל פנים מסתבר שהדברים נאמרו במקרה שאכן יש לו צער בצער החולה "שדעתו עליו תמיד", וכפי הנראה שם מדובר במי ששכרו אותו להשגיח בהקפדה יתירה על חולה מסויים ולא להסיר השגחתו ממנו, ובמקרה זה עסק השבות יעקב, אבל רופא שאחראי באופן כללי על ניהול מערך ההרדמה, ואפילו רופא שעסוק בטיפול במאושפזים בבית החולים, הרי אינו עומד על גבי המטופלים בכל רגע, ולא מסתבר שאם יתפנה לכמה דקות לסעוד בסוכה הוא יהיה בגדר של מצטער. ואמנם אכן כשהוא טרוד במיוחד בטיפול בחולים, וביום רגיל היה אוכל את ארוחתו במקומו, ולא הולך לאכול בחדר אוכל, יש לו דין מצטער ופטור.