אחת ממצוות ליל הסדר היא המצוה מדרבנן של ארבע כוסות, שהלכותיה מופיעות בתחילת פרק ערבי פסחים במסכת פסחים (קי”ז ע”ב). רש”י (שם) מבאר, שמצוה זו נתקנה כנגד ארבע לשונות של גאולה.
רוב העולם מקיימים מצווה זו בשמחה ובקלות. אבל זה היה קשה עבורם. בעיקר, חולים להיערכות ותכנון קפדני לקראת ליל הסדר. שתיית ארבע הכוסות ואכילת המצה הם עבורם אתגר רציני. אבל גם בקרב אנשים אחרים חולי סכרת ששתיית ארבע וארבע כוסות של יין קשה עבור, כמו נשים בהיריון שמנועות משתיית יין, או נשים בהיריון שסובלות מסכרת היריון ומנועות גם מתנות מיץ ענבים. להלן נשתדל להקיף את הנושא בצורה ברורה לעזור למי שזקוק.
כתב השו”ע (סימן תע”ב סעיף יא-יב):
"מצוה לחזר אחר יין אדום (אם אין הלבן משובח ממנו). יוצאין ביין מבושל ובקונדיטון”.
המעלה ביין אדום הוא מפני שהוא זכר לדם, או מפני שהוא חשוב יותר. אך כפי שמבאר בשו”ע, אם הלבן משובח ממנו, מציג הפוסקים שהוא הדין אם הוא אוהב את טעמו של האדום, יכול לשתות את היין הלבן [ויש שכתבו שכדאי שימזוג לתוכו מעט יין אדום – לבן אדום לתוך [1] ] .
לגבי יין מבושל, גם כן כתב המשנה ברורה (ס”ק ל”ט), שאם יש לו יין שאינו מבושל ויין מבושל שמשובח יותר מהשני, יכול לשתות מהמבושל.
ולכתחילה ראוי לקחת יין שאינו מבושל לצאת ידי דעת הרמב"ם (הלכות שבת פרק כט הלכה יד) שכתב לפסול לקידוש יין שאינו כשר לנסך על גבי המזבח, והובאה דעתו בשו"ע לענין קידוש (סימן רע"ב סעיף י"ב), אף שהמנהג פשוט שלא כהרמב״ם מי יכול מן הראוי שינהג.
לכן, מיץ ענבים, שעובר פיסטור הוא בדרגה פחותה יותר לארבע כוסות, מטעם זה, וכן מטעם הנוגע לדין ארבע כוסות, והוא שמעיקר הדין צריך לקחת יין המשמח (כלומר שמכיל אלכוהול), שהוא דרך ח', כמו שמשמע בתוספות וברשב"ם בפסחים (כלומר שמכיל אלכוהול). ק”ח ע”ב) שמשום שמחת יום טוב יש לשתות יין המשמח (פמ”ג משבצות זהב סוף סימן תע”ב, פרי חדש סימן תפ”ג בשם מהרח”ש). ידועה הוראת הגר”מ פיינשטיין זצ”ל שפסל לחלוטין שתיית מיץ ענבים מטעמים אלו.
אמנם פשטה ההוראה שמי שאינו סובל יין, או ששתייתו גורמת לו לשכרות והוא מתקשה לקיים את מצוות הלילה, יכול לכתחילה לקחת מיץ ענבים, ובחזון עובדיה (ח”ב עמ' קכ”ה) אף כתב שעדיף לקחת מיץ ענבים משום שביין עבורו אין זה. דרך חירות. וגדולי הדור הקודם נהגו כך, כמו הגרי”ז מבריסק וגאב”ד חדש בין זצ”ל (תשובות והנהגות ח”ב סי’ רמ”ג), וכן רבינו החזון איש (סידור פסח כהלכתו פרק ג' הערה 25 בשם הגר”ח קניב שליט. ”א). [2] הדבר נכון בפרט לנשים שאינן חייבות בשתיית יין מצד שמחת יום טוב (עיין סימן תקכ”ט).
להבין את יסוד הלכה זו נעיין בדברי השולחן ערוך (סימן תע”ב סעיף י'):
“מיארבע שאינה יין מפני שמזיקו או שונאו, צריך לדחוק עצמו ולשותות, לקיים מצות כוסות”.
המקור לדברי השולחן ערוך הם דברי הגמרא בנדרים (נדרים דף נ), שר' יהודה ברבי אילעאי ורבי יונה היו צריכים לחגור את ראשם לאחר שתיית ארבע כוסות עד שבועות.
ומבאר המשנה ברורה:
“מפני שמזיקו – רוצה לומר שמצטער בשתייתו וכואב בראשו, ואין זה בכלל כשיפול למשכב מזה”.
כלומר, אם יפול למשכב משתיית היין, הוא פטור. בשער הציון מבאר זאת, זה אינו נחשב "דרך חירות". [3]
טעם זה של המשנה ברורה שייך גם לחלק השני בדברי השולחן ערוך על מי שהוא אינו מזיקו אבל הוא "שונאו", כפי שהעיר הגרי"ש אלישיב, שאם הוא שונאו ומאוס עליו ביותר, ואינו נהנה ממנו כלל, אין זה דרך חירות לשתותו.
זהו המקור אומר הפוסקים של מרות המעלה ביין, מי שקשה לו הדבר יכול לשתות מיץ ענבים.
אמנם, אם יכול לערב מיץ ענבים ביין, ואז יכול לשתותו, כדאי ועדיף הדבר.
עבור חולי סכרת, ישנה עדיפות לשתיית יין יבש יותר ממיץ ענבים העשיר בסוכר פירות. להלן נתייחס בפירוט.
הדרגה הפחותה משתיית יין או מיץ ענבים, שבה ניתן לצאת ידי חובה לשתיית ארבע כוסות, הוא הכנת יין צימוקים.
כתב השו”ע (סימן רע”ב סעיף ו'):
“יין צימוקים מקדשין עליו”. הוסיף הרמ”א: “והוא שיש לחלוחית קצת בלא שרייה”.
על פי הכלל שכל הכשר לקידוש כשר לארבע כוסות, ניתן לצאת ידי חובה לארבע כוסות גם ביין צימוקים (רדב”ז ח”א סימן תע”ט, ט”ז סי’ תע”ב ס”ק י’, משנה ברורה ס”ק. ל”ז בשם אחר). אמנם הוא אינו בדרגה של יין, משום שאינו משמח, אמר לעיל.
איך מכינים אותו?
יש לקחת צימוקים שיש בהם לחלוחית (שאם ידרוך הם יצאו מהם דבשם), ולוודא שהם נקיים וברורים לפסח. משרה אותם במים חמים עם ניקוי חומר, אתה מגיע כמה פעמים. לאחר מניחם בכלי עם מים חמים בשיעור שווה של מים כנגד צימוקים שלשה ימים לפחות (כמו שכתב ה"ז בסימן ר"ב ס"ק י', והמג"א שם ס"ק כ"ז), או לחילופין לבשלם במים חמים ( כדברי הכנה”ג או”ח סי’ א ועוד). כשמשרה את הצימוקים צריך למועכם מידי יום, ובסוף תיקון יסחטם.
רמת המים כנגד צימוקים צריכה להיות כל עוד לאחר ההשרייה בטעימה מתבטא טעם של יין (ביאור הלכה סימן רע”ב ד”ה מקדשין).
הוא משיג יין צימוקים הכשר לארבע כוסות. [4]
דרגה נמוכה יותר, אפשר לצאת על ידי חובה בדיעבד למי שאינו יכול כלל לשתות יין או מיץ ענבים, היא שתיית חמר מדינה. הגדרת חמר מדינה: משקה חשוב ששתייתו רווחת במדינה היא.
כך כתב השו”ע בהלכות קידוש (סימן רע”ב סעיף ט'):
"במקום שאין יין מצוי, יש אומרים שמקדשים על שכר ושאר משקין, חוץ מן המים, ויש אומרים שאין מקדשין". [5]
מהו חמר מדינה?
בפסחים (ק”ז ע”א) הוזכר חמר מדינה בשכר של תמרים וכל שכן שיכר העשוי מפירות אחרות חשובות יותר, אבל כל שיכר שנעשה מפירות או מדבש נחשב חמר מדינה (עיין בית יוסף סימן רע”ב על דברי הטור). [6] ככלל, כפי שכתב הרמ”א (בסימן קפ”ב, ב) שיכר הוא החמר מדינה העדיף ביותר.
עבור חולי סכרת, עקב תכולת האלכוהול הגדולה במשקאות אלכוהוליים, אין זה פיתרון.
לענין קפה, תה או חלב, נחלקו הפוסקים. בהלכות קטנות (ח”א סי’ ט) כתב שאין נחשב חמר מדינה אלא משקה שדומה לליין שמרווה ומשכר, קפה אינו נחשב לחמר מדינה, והוא הדין לתה וחלב (עיין ברכ”י סימן רצ”ו סק”ב). וכן החמיר בחלב המשנה ברורה (ס”ק כ”ה) מטעם שאין רגילין לשתותו למשקה [וצ”ע בימינו שלכאורה יש שרגילין לשתות חלב כמשקה]. (דעת תורה או”ח סימן רצ”ו ס”ק ב) נטה בלחלב – במקום שרגילים לשתותו – משום שהוא משכר מעט. ובערוך השלחן (או”ח סימן רע”ב יד) נטה גם כן. ובאגרות משה (אורח חיים חלק ב סימן ע”ה) כתב שרק בדוחק גדול אפשר לסמוך בבתה ובחלב. [7] וביביע אומר החמיר סוגי המשקאות במקום שיכר, בין קפה, תה או מיץ הדרים.
[לגבי ארבע כוסות יש שפסלו חמר מדינה לגמרי, משום שאין אומרים שירה אלא על היין, ומכל מקום הרמ"א בסימן תפ"ג הקל בזה, וכמבואר גם במשנ"ב סי' רע"ב ס"ק ל"ז].
לכן, ראוי מאוד לחולה סכרת משתיית חמר מדינה, ולכל הפחות יקפיד לשמוע ברכת הקידוש מפי אחר ששותה ויכוון להוציאו. וראה עוד להלן.
השותה חמר מדינה, אף למנהג האשכנזים הפוסקים כרמ”א שמברכים על כוס וכוס בורא פרי הגפן, כאן מאחר ששות דבר שברכתו שהכל לא יברכו על הכוס השני והרביעי ויוצאים יד”ח בברכה על הראשון והשלישי.
מי שקשה לו יין יכול למזוג אותו במה עד שישאר 51% יין, ובלבד שישאר טעם יין בתערובת (אמנם צריך לבדוק אם כמה מים הוסיפו בייצור).
יש מקום אפילו בעירוב יותר מים עד שיעור שיישאר שליש יין בלבד, אם יורגש היטב טעם היין.
הכוס צריכה להחזיק רביעית יין (סו”ע תע”ב ט ומשנ”ב ס”ק כ”ט). דהיינו ביצה ומחצה כשהיא בקליפתה. ידועים שתי שיעורים. שיעור אחד מבוסס על דעת הצל”ח (פסחים קט”ז ע”ב) וכן דעת הגר”א (מעשה רב אות ע”ד) וכן הורא כידוע החזון איש, וכן דעת רבים מהפוסקים, שבימינו נתקטנו הביצים עד חצי, ואם כן השיעור. הוא ג' ביצים, כלומר 150 סמ"ק. ויש שהכריעו שעדיין השיעור הוא ביצה וממחה, דהיינו 86 סמ”ק. המשנה ברורה (סי' רע”א ס”ק ס”ח, וביאור הלכה שם על סעיף י”ג) הכריע שבדאורייתא יש ללכת אחרי השיעור הגדול ובדרבנן אחרי השיעור הקטן. לכן, לגבי ארבע כוסות שהם מדרבנן, אף שלכתחילה יש להקפיד על השיעור הגדול, חולי סכרת סקירה לפי השיעור הקטן (בכוס ראשון עדיף לקחת את השיעור הגדול משום שהוא כוס של קידוש שעיקרו מדאורייתא, אז עדיף שחולה סכרת ישמע את הקידוש לאחר (שיקדש על כוס). בשיעור הגדול) וישתה כוס קטנה).
לכתחילה צריך לשתות רביעית שלמה בבת אחת (שו"ע סי' תע"ב ט ומשנ"ב ס"ק ל'), ולא כמו בקידוש שלכתחילה מספיק רוב רביעית, לאחר שיש בכוס זה דין "שתיה", ולא כמו בקידוש שעיקר הדין דין. בטעימה. אמנם, בדיעבד ובחולה מספיק רוב רביעית. כן בעינן גם רוב כוס –שיקח כוס קטנה.
לכן, לדוגמא, חולה סכרת יכול שעל פי הנחיית הרופא לשתות רק 164 גרם בסה"כ, ישתה בכל פעם רק רוב רביעית, כלומר 44 גרם, ומאחר שיש גם עניין של רוב בדיוק כוס – יקח כוס המכילה רביעית, ואז רוב רביעי יהיה רוב כוס. .
אם יכול, עדיף שבכוס הרביעית ישתה רביעית שלמה, כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה. אם אינו יכול, יצא ידי חובה על ידי אחרים בברכה (הגר”י נויבירט, בנשמת אברהם סימן תע”ב).
יש מי שכתב שאם שתיית יין מזיקה לחולה ואסור לו לשתות יין בהוראת רופא יכול לסמוך על רופאים הראשונים (תוס' פסחים צט ב ד”ה לא יפחתו) אפשר לצאת ידי חובת ארבע כוסות מדין שומע כעונה בשמי מפי אחרים המברכים ומכוונים להוציאו, ואם אפשר יטעום. מעט (ועלהו לא יבול עמ' קע"ו בשם הגרש"ז, חזון עובדיה ח"א כרך א סוף סי' ד').
[1] כנראה שלא יהיה בזה איסור צביעת היין.
[2] הובאו דבריהם בפסקי תשובות סימן תע”ב.
[3] במאמר בשבועות ספציפיות לשאלה זו מההיבט של דין "חולה שאין בו סכנה", והבאנו את מחלוקת הפוסקים, עיין שם.
[4] ועיין עוד שלחן שלמה ח”א סי' רע”ב ס”ק ב', חזון עובדיה חלק א כרך א סימן ו'.
[5] ועיין עוד בדברי הרמ"א בסימן קפ"ב סעיף ב'.
[6] פרס הפוסקים ששיכר שעושה מחיטים או שעורים הוא המשובח ביותר – אבל כמובן שהוא חמץ.
[7] אמנם אינו עוסק שם לגבי ארבע כוסות, ומסתבר שיפסול. לפי שיטתו בארבע כוסות שפסל גם מיץ ענבים, אך למכשירים מיץ ענבים ניתן לצרף את שיטתו כאן מה שנחשב חמר מדינה.
המדור בבניה ויעלה בקרוב…