איסור אכילת דג ובשר
הסכנה באכילת דג ובשר:
בתלמוד במסכת פסחים (עו, ב) מופיע (בתרגום חופשי):
"דג שנצלה בתנור יחד עם בשר – אסר רבא מהעיר פרזיקא לאוכלהּ יחד עם (כותח) מאכל חלבי. מר בנו של רב אשי אמר: אף אסור לאכול את הדג עם מלח, היות ואכילת בשר ודג מזיקה בין היתר ל: ל"דבר אחר".
הראשונים (שם) ביארו כי "דבר אחר" הכוונה לצרעת.
מדברי התלמוד עולה, כי חובת ההימנעות מאכילת הדג שנצלה יחד עם בשר, הינה מפאת סכנה.
וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (יו"ד, קטז, ב): "צריך להיזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד, מפני שקשה לצרעת".
הרחבת האיסור:
בתקופת הראשונים הונהגו מספר הרחבות לאיסור, מלבד האיסור המקורי של אכילת דג שנצלה יחד עם בשר (ראה טור, יו"ד, קטז):
המהר"ם מרוטנבורג (גרמניה, 1293) הנהיג איסור אכילת בשר ודג יחד, אף כאשר הם לא נצלו או התבשלו יחדיו.
תלמידו רבינו אשר (הרא"ש, טולדו, 1327) אסר לאכול בשר מיד לאחר אכילת דג ללא הפרדה בין האכילות על ידי אכילת דבר מה, ורחיצת הידיים בין לבין.
סוגי דגים ובשר עוף:
האיסור קיים בכל סוגי הדגים והבשר, הן בשר בהמה והן בשר עוף.
עמדת הרמב"ם:
הנשר הגדול רבי משה בן מימון (הרמב"ם, מצרים, 1205), השמיט איסורים אלו מספריו.
פוסקי ההלכה נבוכו להסביר את עמדת הרמב"ם מדוע השמיט את האיסור המופיע בתלמוד, ובפרט שיש סכנה בדבר? והעלו מספר נימוקים לפשר ההשמטה:
- נפסק בתלמוד כדעה הראשונה (רבא), ולהלכה אין לחשוש לסכנה (שו"ת דברי מלכיאל, ב, נג, ה).
- הסכנה המופיע בתלמוד, איננה תקפה בימינו, מפאת השתנות הטבע. כלומר, שהרפואה העכשווית איננה מכירה בחשש לסכנה המופיעה בתלמוד (שו"ת חתם סופר, יו"ד, קא).
- הסכנה המופיעה בתלמוד קיימת על דג מסוים, אך באופן שאר הדגים אינם בכלל סכנה זו (שו"ת באר שבע, לה; ראה עוד, ים של שלמה, חולין, ז, טו).
פסיקת ההלכה:
אף שישנה דעה, כי בימינו נשתנה הטבע, ואין חשש לסכנה ברכילה זו (מגן אברהם, קעג, א).
הכרעת פוסקי ההלכה שיש לחשוש לכך אף בימינו, ויש איסור לאכול דגים ובשר יחדיו, אף שלא נצלו או התבשלו יחד (ברכי יוסף, יו"ד, קטז, ח; בן איש חי, פנחס, ח; חכמת אדם, סח, א; ילקוט יוסף, קטז).
קינוח והדחה:
בין אכילת דגים לבשר, יש לאכול דבר מה, ולשתות משקה, כדי לנקות את הפה משאריות הדג (שולחן ערוך, יו"ד, קטז, ג; כף החיים, שם, ל; שבט הלוי, א, קיא).
רחיצת ידיים:
מעיקר הדין נפסק להלכה, מלבד חובת ניקוי ושטיפת הפה בן לבין, ישנה חובה לרחוץ את הידיים בין אכילת דג לבשר (שולחן ערוך, או"ח, קעג, ב; יו"ד, קטז, ג). לבני אשכנז, די בניקוי ושטיפת הפה.
בימינו, שהאכילה מתבצעת באמצעות סכו"ם, ניתן להקל ואין חובה לשטוף את הידיים (מנהגי השולחן, בתרא, או"ח, קעג).
החלפת סכו"ם:
כמו כן, יש לשטוף או להחליף את הסכו"ם בין אכילת הדגים לאכילת הבשר.
בישול וצלייה:
אסור לבשל, לצלות או לאפות דג עם בשר מפאת העברת טעמים בין זה לזה ואיסור הסכנה באכילתם.
כלי שבשלו בו דג ובשר יחד, אסור להשתמש בו במשך 24 שעות, אלא אם כן הכלי יוכשר על ידי הגעלה (כף החיים, יו"ד, קטז, יג) . ויש מחמירים גם לאחר 24 שעות (שו"ת שבט הלוי, ו, קיא).
אפייה וחימום יחד:
אין לאפות או לחמם דג ובשר יחד בתנור. דג ובשר שנאפו יחד בתנור, אסורים באכילה, אלא אם כן יש פי שישים כנגד כל מין (ראה: רמ"א, יו"ד, קטז, ב; ערוך השולחן, קטז, י; ש"ך, קטז, א). והכלים צרכים הכשרה (פתחי תשובה, קטז, ג).
אפייה ובישול אחד לאחר השני:
מותר לאפות בתנור דג ולאחר מכן בשר, אף בלא הכשרת התנור בין לבין (ראה פתחי תשובה, קטז, ג).
כמו כן, מותר לבשל בסיר בזה אחר זה דג ולאחר מכן בשר, ובלבד שהכלי יהיה נקי.
מטחנה:
מותר להשתמש באותה מטחנה לדג ולבשר, ובלבד שהיא תנוקה היטב בין לבין, ויש הנמנעים מכך (הכשרות, א, סו).
לחם שנאפה עם דג:
לחם שנאפה בתנור יחד עם בשר, ולא אירע מגע בין החלה לבשר או לרוטבו, מותר לאכלו עם בשר (ט"ז, יו"ד, צ, ג; קטז, ב).
שמן שטוגן בו דג/ בשר:
שמן שטיגנו בו דגים, ולאחר מכן טגנו בו בשר, אסור באכילה (הכשרות למעשה, עמ' תלג).
כמו כן, צ'יפס שטוגן בשמן עם דגים, אין להגישו בארוחה בשרית, וכן להיפך (שם).
מצלה משותף:
לבני עדות המזרח, מעיקר הדין מותר לצלות דג ובשר באסכלת צלייה (מנגל), ובלבד שאין ביניהם וברוטב, מגע (כף החיים, צז, לז).
לבני אשכנז, יש להימנע (רמ"א, יו"ד, קטז, ב).
בברכה
איתיאל כ"ץ
